את כל זה לא עשיתי 🕷💜 (פרסומת)


ואני לא נבוכה ולא מתביישת בכלל, אפילו לא קצת

הו, שלום לך,

"באמת אימצת את כל ההרגלים ומה שכתבת שם? שאפו!"
הממממ אז שבוע שעבר העליתי מהאוב בפינת הנוסטלגיה פוסט על כל ההרגלים שאימצתי, או ליתר דיוק שאפתי לאמץ, מהמקורצצים שלי.
ומיד נחתה בתיבה שלי השאלה הנ"ל.
היא כ"כ מצאה חן בעיני שהחלטתי לענות עליה פה בניוז. כי בטח גם קראת, ותהית, ושאלת את עצמך.

ובכן - אתחיל מהודאה גורפת: התשובה היא ממש ממש ממש לא.
ממש לא אימצתי את כל ההרגלים הללו.
אבל למה לעשות לעצמי חיים קלים? נסתכל יחדיו מה היה שם ברשימה:

אז: אני קמה מוקדם יותר ❌
היום: לא קורה. אני קמה כשאני צריכה לקום ולא שניה לפני.

אז: אני עושה מדיטציות באופן יומיומי ❌
היום: לא שרד אצלי, מדי פעם אני לוקחת נשימה כשהמוח שלי עמוס מדי.

אז: אני כותבת דפי בוקר ❌
היום: אני לא. כתבתי בתקופה ספציפית מבולבלת וזה מאוד עזר לי לקבל בהירות, אבל כרגע אני לא מרגישה צורך. כיום כשיש איזה דילמה או משהו משמעותי אני יושבת לכתוב, אבל לא כהרגל.

אז: אני ישנה עם אפליקציית שינה שעוזרת לי לקום בדקה הנכונה של מחזור השינה ✅
היום: כן! ואני נשבעת לך שהיא נהדרת ואני הרבה יותר עירנית בזכותה.

אז: אני הולכת יותר ברגל ❌
היום: פחות. האמת המצערת היא שזה המצב מאז שיש לי משרד בבית. אבל אני כן מנסה ללכת לכל מקום שאפשר להגיע אליו ברגל בזמן ובמצב סביר.

אז: אני מבשלת לפחות פעמיים בשבוע משהו בריא ❌
היום: לא. אני כן מבשלת יותר אבל לא באופן קבוע, ויותר מעניין אותי שיהיה טעים מבריא.

אז: אני מכבה את הפלאפון כשאני כותבת ❌
היום: לא קורה, כי אני מקרצצת תוך כדי כתיבה. זאת העבודה שלי ואני אוהבת אותה! אז למדתי לחיות עם שניהם יחדיו.

אז: אני עושה טלפונים לפרסם את העסק ❌
היום: מה? אני כתבתי את זה? בחיי שאני אפילו לא זוכרת למה התכוונתי.

אז: אני עושה לק ג'ל מטריף ומהמם ❌
היום: פחחח, לא. החיים קצרים מידי בשביל להקדיש שעתיים כל שלושה שבועות כדי שיהיו לי קרציות מאויירות על הצפורניים. חמודות ומהממות ככל שיהיו.

לסיכום, מכל הרשימה שיש שם נשארתי רק עם האפליקציה שמעירה אותי בין חלונות שינה.
כן, אני מודה ומתוודה, לא התמדתי בהרגלים הללו.
ולא, אני לא מתביישת להודות בכך, לא מובכת ולא מרגישה תחושת כישלון.
כן, באמת, זה לא נכתב בציניות.

איך אני כ"כ שלמה עם עצמי שזנחתי את כל ההרגלים המופלאים האלו שכתוב בכל ספר ניהול עצמי שהם חובה לכל אחד שרוצה להצליח בחיים?
זה מאוד פשוט.
כי אחרי שניסיתי ובדקתי ובחנתי את השפעתם של ההרגלים הנ"ל על חיי גיליתי שתרומתם היתה אפסית ומטה.
הם לא הועילו לי מספיק כדי להצדיק את הקיום שלהם בחיים שלי.
לעומת זאת הם תפסו הרבה מאוד זמן שיכולתי לנצל לדברים מעניינים וחשובים יותר, כמו ללכת ללמוד עוד תואר שני.
כן, אפילו הלק ג'ל! מוזר ככל שזה נשמע.

זה נכון שאני מדברת הרבה על זה שחשוב להתמיד ובניוז הקודם אפילו אמרתי לך שלפעמים מתמידים גם בלי לדעת למה.
אבל כן חשוב לא לעשות משהו רק מתוך הרגל ולשים לב כל הזמן שהמחיר של ההתמדה שווה לי את התוצאה שלה.

והנה תכף מתחילה שנה חדשה ואני כבר יודעת שהתחלת לחשוב איזה הרגלים חדשים כדי לאמץ בה.
אבל אני מזמינה אותך, שניה לפני שמעמיסים לעגלה כל מיני הרגלים חדשים, ללכת ולבדוק את ההרגלים הנוכחיים שלך.
אם גילית משהו מיותר, יש לך רשות ממני לשמוט אותו ולהתחיל את 2025 בלעדיו.
ואם גילית משהו מעולה ומשנה חיים, אז נא לעדכן אותי כדי שגם אני אוכל לבדוק את זה.
כרגיל, ריפליי למייל הזה, אני תמיד שמחה לשמוע ממך ותמיד עונה חזרה.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב נכון - כתבתי שם בבלוג גם שאני לא אעשה דוקטורט ובכל זאת הלכתי ללמוד שוב.
אבל היי- זה לא דוקטורט!
לשאלתך, אני עושה תואר שני במנהל עסקים, הוא יהיה התואר השני השני שלי אבל בתקווה הוא יועיל לי יותר מלקום ב5 בבוקר.

נ.ב.ב הפוסט המדובר מהבלוג.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצץ שקיבל מלא כסף מהקרן כדי לפתח את התסריט שלו!!! בזכותנו!!! שאמרנו לנו לכתוב אפילו שרצה לנוח! כל הכבוד!!!
👓 למקורצצת שערכה 1000 תמונות ביום אחד, התרשמנו מאוד. כאילו ממש!

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.

יעד מס 1: 170 ס"מ
יעד מס 2: 180 ס"מ


יש לך חברים שנורא בא לך שירשמו גם לניוז? אפשר לשלוח להם נזיפה בוואטצאפ:

מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה:

לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך?
רבוטה תשמח לבחון אותך:

קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!

מי אני ואיך הגעת אלי? אני הילה מיכוביץ סיטון, "הקרציה מפולניה" וסיכוי טוב שהגעת אלי דרך פה:

פינת הנוסטלגיה

הניוז נגמר לך מהר מדי? בא לך עוד? גם לי!
בפינה הזו אנחנו נזכר יחדיו בפיסת תוכן ישנה, נוכיר לה תודה ונבלה עוד מעט זמן יחדיו.
כי התוכן שלי הוא כמו יין (משתבח עם הזמן. אני יודעת שהבנת לבד אבל מה עם מי שלא?)

אוי אני חושבת שזה אחד הניוזים האהובים עלי בכל הזמנים!


נמאס לך רק לקרוא ורוצה להתחיל לעשות?

לקריאה נוחה בדפדפן

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את ה
לינק הזה שיקראו


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

שלי, כמובן. בסופו של יום זו החלטה שלי. הו, שלום לך, "טוב, אני רואה שזה מעצבן אותך אז אני לא אגיד.""זה מעצבן אותי אבל תגידי בכל זאת, כי אני בטוחה שאת לא היחידה שחושבת ככה."אילנית חייכה אלי באמצע הרחוב. "אני פשוט חושבת שהגלילה הזו מיותרת ומעצבנת את הקוראים שלך. שעה אני מעבירה בפלאפון עד שאני מוצאת.""טוב, אף אחד לא הכריח אותך… את יודעת מה, אני אשאל אותם." וככה בספונטניות התווספה שאלה לפינת השפגאט שבוע שעבר.למקרה שפספסת, זה מה שהיה שם:"נאמר לי שהתיעוד הארוך של פינת השפגאט הוא מייגע ורוצים להגיע...

כן, גם את זה אני מרשה ואפילו הו, שלום לך, "לא עשיתי כלום היום."לא הצלחתי להפסיק לרפרש."“אני מרגישה מרחפת.""לא מצליח להתרכז בכלום.”אני לא זוכרת מי אמר לי את זה ביום ראשון.כנראה כמעט כל מי שדיברתי איתו. נראה שריפרוש היה הספורט הלאומי של תחילת השבוע. כולנו היינו עמוק בתוך החדשות, אפילו בשיעור תפעול המרצה ביקש מסטודנט אחד לצפות בחדשות ולעדכן אותנו כשהן בחוץ. בתוך הציפייה האינסופית הזו הרבה מאוד מקורצצים דיווחו שהם לא מצליחים להתרכז, או שהם מבולבלים ולא מאופסים. אחרים היו שקטים מהרגיל. אפילו...

זהו, נגמרה החגיגה. הו, שלום לך, זהו. זה נגמר.שנה של הכנות הגיעה לסיומה. הבת מצווה עברה בהצלחה מסחררת. כמו שחשדנו תמיד — אוליביה התגלתה ככוכבת-על. היא פשוט גנבה את ההצגה, שהיתה שלה מלכתחילה. ומיד אחרי שהחגיגה נגמרה והאוויר יצא מכל הבלונים, הגוף שלי אמר "עד כאן, חמודה, זה הזמן שלי להתפרק". מצאתי את עצמי חוטפת צינון קטן להנאת כולנו. לא מפתיע. גם כי זו העונה, וכולם מצוננים או חולים או גם וגם.וגם כי ככה זה עובד: הגוף מזהה את נפילת המתח ומנצל את ההזדמנות. אחרי שנה של עיסוק אינטנסיבי בפרטי-הפרטים...