הו, שלום לך,
פתאום התחשק לי עציץ.
בחיים לא היה לי עציץ, אני לא יודעת מה עושים איתם. ניסינו פעם להחזיק נענע אבל בפעם השלישית שהרגתי אותה החלטתי שדי. אני ועציצים לא הולך ביחד וויתרתי (אני יודעת, לוותר זה לא בערכי המותג שלי, ובכל זאת לפעמים צריך לדעת לקבל תבוסה).
אבל ממש התחשק לי עציץ.
לא ברור למה.
מצאתי חנות חדשה ליד הבית, נכנסתי אליה ומצאתי את ערן, שאני מכירה מגלגול אחר. ערן עשה גלגול שלם בחיים שלו והפך מאיש של אלכוהול (מגיש אלכוהול! לא אלכוהוליסט!) לאיש של צמחים. זה מאוד מרשים בעיני- שינוי של 180 מעלות מצריך המון אומץ ותושייה.
מכאן שלערן יש המון אמונה ביכולת של אדם להשתנות, הוא האמין בי.
כבר התחלה טובה.
סיפרתי לערן מה קרה לנענע וכמה חשוב לי שהעציץ הזה יהיה בלתי הריג. ערן הסתכל עלי במבט רחום והסביר שלהתחיל מנענעות זה אומנם מאוד טרנדי אבל זה כמו לטפס ישר על האוורסט. נורא קשה לגדל אותן.
הסברתי לו שאין שמש אצלנו בבית, האור היחידי מגיע מלדים.
הוא קימט את מצחו.
הסברתי שאני רוצה צמח שיוכל לשבת בסבלנות בחושך ולשרוד עד שמישהו יזכור להשקות אותו, שהדרך היחידה להרוג אותו תהיה להתייחס אליו יותר מדי.
צמח פולני, נו.
באותו רגע אורו עיניו של ערן והוא ניגש לפינה חשוכה בחנות ושלף את החתיך העתידי שלי. מהרגע ששמתי עיני עליו זה היה אהבה ממבט ראשון.
ג'נגי (ככה אוליביה קראה לו, מלשון ג'ונגל) לא צריך אור שמש ומשקים אותו פעם בשלושה שבועות וגם אז מעט מעט ורק מים מינרליים.
אז עכשיו הוא פה בבית.
שמתי לי לשמוע את הפודקאסט החדש של ליאור פרנקל בו הוא מראיין את האדם שהכי מעניין אותי בעולם, אותי. ואני יושבת בסלון ומסתכלת לי על העציץ שלי.
אני לא מבינה - איך אני יודעת מה הוא מרגיש? נוח לו? אני אמורה להציע לו משהו? איך משחקים איתו? מה האינטראקציה שאמורה להיות לי איתו? אני כאילו מרגישה שהבאתי יצור חדש לבית, בכל זאת זה דבר חי, אבל אני לא באמת בתקשורת איתו, לכי תנהלי שיחה אינטלגנטית עם עציץ.
הוא פשוט יושב שם.
ועכשיו מה?
אני מנסה לפחות ללמוד ממנו שלא כל דבר יש מטרה בחיים. לפעמים דברים הם פשוט שם.
או, הנה, מצאנו לו מטרה!
אולי אני אקשט אותו 🤔
אז אני מתה לשמוע - יש לך עציץ? מה עושים איתו?? איך קישטת אותו?
יאללה, חזרה לעבודה,
הילה הקרציה
נ.ב. היה מפגש פסגה! ליאור פרנקל אירח אותי בפודקאסט החתולי שלו והיה מצחיק ומשעשע ממש ואמא שלו תודה לי על הפודקאסט הזה כשהוא יתחיל להתקשר אליה יותר בזכותי. שונה מאוד מהשיחות עם ג'נגי העציץ! אני יודעת, שלחתי לך פודקאסט לא מזמן, אבל זה פשוט שמיעת חובה.
נ.ב.ב שמת לב שלא התייחסתי לזה שהתחלפה שנה, כן יש לזה סיבה, כי זה לא מאורע אמיתי, זה לא הזמן להתחיל דברים חדשים. כאילו, אם ממש מתעקשים אז אפשר אבל רק לידיעה - כל המחקרים מראים שהחלטות שמתקבלות בסילבסטר פגות תוקף תוך 3 שבועות מקבלת ההחלטה. החלטות לשנות דברים בחיים צריכות לבוא מתוך רצון אמיתי ולא כי הגיע תאריך מסויים בלוח שנה, רק ככה הן יהיו משמעותיות ויחזיקו מעמד.
עוד חפירות שלי בבלוג |
רוצה לשמוע איך אני נוזפת בליאור פרנקל שהוא לא מתקשר מספיק לאמא שלו?
מכירים עוד מדחיינים שהיו רוצים לשמוע ממני? אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו
קיבלת את המייל הזה מחברים שאוהבים אותך ואין לך מושג מי אני? אפשר לראות פה: לסרטון שלי צופה בך בעבודה והרשמה לניוזלטר |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
אני חושבת שזה שיא אישי מטורף הו, שלום לך, וואו. כמעט שבועיים שלא קרצצתי. אני חושבת שמאז שהקמתי את העסק זה היה הזמן הכי ארוך שבו יצא לי לא לקרצץ. "איזה נוח זה שאת יכולה להעביר את העבודה שלך למישהו אחר"נכון, אני באמת בת מזל. או יותר נכון בת שכל. מגיל צעיר אני צופה בהורים הבלתי-ניתנים-להחלפה שלי עובדים קשה במערכת הבריאות. אבא שלי היה מנתח מוח ואמא מתאמת השתלות איברים (נו, מה חשבתם? שיצאתי כזאת חכמה משני הורים ששיחקו דוקים כל היום?). כמות הפעמים שנאלצנו לחכות לאחד מהם עם ארוחת שבת בזמן שהיו...
כנראה לא מה שחשבת הו, שלום לך, ״מותחן פסיכולוגי ממכר עם תפנית עוצרת נשימה״, כך היה כתוב על העטיפה.המממ נשמע כמו ספר מעולה לטיסה שלנו לפראג. טוב יאללה, לקחתי. כמו בכל פעם שאני טסה לחוצלארץ, גם הפעם החלטתי לקחת איתי ספר.למרות שאני אף פעם לא קוראת אותם. תמיד אני מעדיפה לשחק באיזה שטות בפאלפון או לראות טלויזיה בדקות המעטות שאנחנו לא מתרוצצים. אבל אני תמיד לוקחת ספר, כנראה הרגל מפעם, לפני שהיו פלאפונים ונטפליקס.גם כשאני יודעת שאני כנראה לא אקרא. אבל הפעם - תפנית בעלילה. הפעם הזו התבררה כשונה. לא...
כמה התגעגעתי ואיזה כיף! הו, שלום לך, "תנחש מה קורה היום!""נו, מה?""לא, נו תנחש, זה בערב""את הולכת לרקוד!""כןןןן!!!!" ובכן, כן, תות היקרה חזרה מחופשת הלידה שלה. יותם המתוקי נולד יום לפני יום ההולדת שלי מה שאומר שמאז סוף נובמבר לא רקדתי. 4 חודשים (יותר, אבל מי סופר. אני). המון זמן. וזה הורגש בגוף כבר בתחילת השיעור. כשהתנשפתי יותר במהלך החימום. וכשהצלחתי פחות כפיפות בטן. וכשקלטתי פחות את הקומבינציה החדשה. רק דבר אחד בעצם השתפר בזמן הזה. אולי יש לך ניחוש? נכון! השפגאט!כן כן, זה מלהיב מאוד. אז...