מה עושים עם זה 🤔


רציתי צמח שיוכל לשבת בסבלנות בחושך ולשרוד עד שמישהו יזכור להשקות אותו. שהדרך היחידה להרוג אותו תהיה להתייחס אליו יותר מדי. צמח פולני, נו.

הו, שלום לך,

פתאום התחשק לי עציץ.
בחיים לא היה לי עציץ, אני לא יודעת מה עושים איתם. ניסינו פעם להחזיק נענע אבל בפעם השלישית שהרגתי אותה החלטתי שדי. אני ועציצים לא הולך ביחד וויתרתי (אני יודעת, לוותר זה לא בערכי המותג שלי, ובכל זאת לפעמים צריך לדעת לקבל תבוסה).

אבל ממש התחשק לי עציץ.
לא ברור למה.

מצאתי חנות חדשה ליד הבית, נכנסתי אליה ומצאתי את ערן, שאני מכירה מגלגול אחר. ערן עשה גלגול שלם בחיים שלו והפך מאיש של אלכוהול (מגיש אלכוהול! לא אלכוהוליסט!) לאיש של צמחים. זה מאוד מרשים בעיני- שינוי של 180 מעלות מצריך המון אומץ ותושייה.

מכאן שלערן יש המון אמונה ביכולת של אדם להשתנות, הוא האמין בי.
כבר התחלה טובה.

סיפרתי לערן מה קרה לנענע וכמה חשוב לי שהעציץ הזה יהיה בלתי הריג. ערן הסתכל עלי במבט רחום והסביר שלהתחיל מנענעות זה אומנם מאוד טרנדי אבל זה כמו לטפס ישר על האוורסט. נורא קשה לגדל אותן.

הסברתי לו שאין שמש אצלנו בבית, האור היחידי מגיע מלדים.
הוא קימט את מצחו.

הסברתי שאני רוצה צמח שיוכל לשבת בסבלנות בחושך ולשרוד עד שמישהו יזכור להשקות אותו, שהדרך היחידה להרוג אותו תהיה להתייחס אליו יותר מדי.
צמח פולני, נו.

באותו רגע אורו עיניו של ערן והוא ניגש לפינה חשוכה בחנות ושלף את החתיך העתידי שלי. מהרגע ששמתי עיני עליו זה היה אהבה ממבט ראשון.

ג'נגי העציץ החתיך שלי

ג'נגי (ככה אוליביה קראה לו, מלשון ג'ונגל) לא צריך אור שמש ומשקים אותו פעם בשלושה שבועות וגם אז מעט מעט ורק מים מינרליים.

אז עכשיו הוא פה בבית.

שמתי לי לשמוע את הפודקאסט החדש של ליאור פרנקל בו הוא מראיין את האדם שהכי מעניין אותי בעולם, אותי. ואני יושבת בסלון ומסתכלת לי על העציץ שלי.

אני לא מבינה - איך אני יודעת מה הוא מרגיש? נוח לו? אני אמורה להציע לו משהו? איך משחקים איתו? מה האינטראקציה שאמורה להיות לי איתו? אני כאילו מרגישה שהבאתי יצור חדש לבית, בכל זאת זה דבר חי, אבל אני לא באמת בתקשורת איתו, לכי תנהלי שיחה אינטלגנטית עם עציץ.

הוא פשוט יושב שם.

ועכשיו מה?

אני מנסה לפחות ללמוד ממנו שלא כל דבר יש מטרה בחיים. לפעמים דברים הם פשוט שם.
או, הנה, מצאנו לו מטרה!

אולי אני אקשט אותו 🤔

אז אני מתה לשמוע - יש לך עציץ? מה עושים איתו?? איך קישטת אותו?

יאללה, חזרה לעבודה,
הילה הקרציה

נ.ב. היה מפגש פסגה! ליאור פרנקל אירח אותי בפודקאסט החתולי שלו והיה מצחיק ומשעשע ממש ואמא שלו תודה לי על הפודקאסט הזה כשהוא יתחיל להתקשר אליה יותר בזכותי. שונה מאוד מהשיחות עם ג'נגי העציץ! אני יודעת, שלחתי לך פודקאסט לא מזמן, אבל זה פשוט שמיעת חובה.

נ.ב.ב שמת לב שלא התייחסתי לזה שהתחלפה שנה, כן יש לזה סיבה, כי זה לא מאורע אמיתי, זה לא הזמן להתחיל דברים חדשים. כאילו, אם ממש מתעקשים אז אפשר אבל רק לידיעה - כל המחקרים מראים שהחלטות שמתקבלות בסילבסטר פגות תוקף תוך 3 שבועות מקבלת ההחלטה. החלטות לשנות דברים בחיים צריכות לבוא מתוך רצון אמיתי ולא כי הגיע תאריך מסויים בלוח שנה, רק ככה הן יהיו משמעותיות ויחזיקו מעמד.

רוצה לשמוע איך אני נוזפת בליאור פרנקל שהוא לא מתקשר מספיק לאמא שלו?

מכירים עוד מדחיינים שהיו רוצים לשמוע ממני? אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, אז שוב אנחנו כאן. השגרה מתה, תחי השגרה החדשה. שוב. באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום. השעה היתה 15:00. מעולם עד אז לא הגעתי לכל המטרות שלי ליום (כיוונתי גבוה מדי כנראה).וחשבתי לעצמי כמה מצחיק זה, שאני יושבת ומנסה לבנות לעצמי שגרה שתעזור לי לצעוד ולהיות פעילה יותר והנה, יום אחד שהופך אותה וכבר אני מגיעה ליעדים שרציתי. בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו...

הו, שלום לך, "נראה לי קצת שמאלה""ככה?"עמדנו והסתכלנו על התמונה החדשה מעל המיטה שלנו. פתאום היתה לי הארה!"תראה! עברנו לגור בניו יורק!!" אני מודה שבפעם הראשונה שהשתעשענו ברעיון לשים תמונה של ניו יורק מעל המיטה, זה החזיר אותי ישר לתקופה שרק הכרנו. אז ניו יורק היתה ה-חלום.בדיוק שנינו חזרנו משם וכולם תלו תמונות של ניו יורק בכל מקום. לפני שבוע, כשמצאנו תמונה שנראית כמו חלון שמביט לאמפייר סטייט, זה נראה כמו קטע מגניב ויצירתי. שזה כאילו חלון אבל לא באמת חלון. אבל שום דבר לא הכין אותי להרגשה הזו. אני...

הו, שלום לך, אוקי, אז שמתי לב שכל בוקר אני מלווה את אוליביה לתחנת האוטובוס, כי ככה אני חמודה. וקלטתי שזה אומר שאני כבר ממילא מתלבשת וממילא יוצאת בלי תיק. ואפילו לפני תחילת יום הקרצוץ. ולכן זוהי הזדמנות מעולה להתחיל לצעוד. העניין הוא שעכשיו, כשהילדים גדלו והולכים לבד למקומות, זה שאני עובדת מהבית מתחיל לתת את אותותיו. אורח החיים שלי הוא מה שנהוג לכנות "יושבני."זה אומר שאני על הישבן רוב היום. זה לא בריא בשום גיל.אז ניסיתי לחשוב מתי יהיה לי קל להכניס קצת תנועה לתוך חיים שלי. בדגש על "קל" ועל...