הו, שלום לך,
פתאום התחשק לי עציץ.
בחיים לא היה לי עציץ, אני לא יודעת מה עושים איתם. ניסינו פעם להחזיק נענע אבל בפעם השלישית שהרגתי אותה החלטתי שדי. אני ועציצים לא הולך ביחד וויתרתי (אני יודעת, לוותר זה לא בערכי המותג שלי, ובכל זאת לפעמים צריך לדעת לקבל תבוסה).
אבל ממש התחשק לי עציץ.
לא ברור למה.
מצאתי חנות חדשה ליד הבית, נכנסתי אליה ומצאתי את ערן, שאני מכירה מגלגול אחר. ערן עשה גלגול שלם בחיים שלו והפך מאיש של אלכוהול (מגיש אלכוהול! לא אלכוהוליסט!) לאיש של צמחים. זה מאוד מרשים בעיני- שינוי של 180 מעלות מצריך המון אומץ ותושייה.
מכאן שלערן יש המון אמונה ביכולת של אדם להשתנות, הוא האמין בי.
כבר התחלה טובה.
סיפרתי לערן מה קרה לנענע וכמה חשוב לי שהעציץ הזה יהיה בלתי הריג. ערן הסתכל עלי במבט רחום והסביר שלהתחיל מנענעות זה אומנם מאוד טרנדי אבל זה כמו לטפס ישר על האוורסט. נורא קשה לגדל אותן.
הסברתי לו שאין שמש אצלנו בבית, האור היחידי מגיע מלדים.
הוא קימט את מצחו.
הסברתי שאני רוצה צמח שיוכל לשבת בסבלנות בחושך ולשרוד עד שמישהו יזכור להשקות אותו, שהדרך היחידה להרוג אותו תהיה להתייחס אליו יותר מדי.
צמח פולני, נו.
באותו רגע אורו עיניו של ערן והוא ניגש לפינה חשוכה בחנות ושלף את החתיך העתידי שלי. מהרגע ששמתי עיני עליו זה היה אהבה ממבט ראשון.
ג'נגי (ככה אוליביה קראה לו, מלשון ג'ונגל) לא צריך אור שמש ומשקים אותו פעם בשלושה שבועות וגם אז מעט מעט ורק מים מינרליים.
אז עכשיו הוא פה בבית.
שמתי לי לשמוע את הפודקאסט החדש של ליאור פרנקל בו הוא מראיין את האדם שהכי מעניין אותי בעולם, אותי. ואני יושבת בסלון ומסתכלת לי על העציץ שלי.
אני לא מבינה - איך אני יודעת מה הוא מרגיש? נוח לו? אני אמורה להציע לו משהו? איך משחקים איתו? מה האינטראקציה שאמורה להיות לי איתו? אני כאילו מרגישה שהבאתי יצור חדש לבית, בכל זאת זה דבר חי, אבל אני לא באמת בתקשורת איתו, לכי תנהלי שיחה אינטלגנטית עם עציץ.
הוא פשוט יושב שם.
ועכשיו מה?
אני מנסה לפחות ללמוד ממנו שלא כל דבר יש מטרה בחיים. לפעמים דברים הם פשוט שם.
או, הנה, מצאנו לו מטרה!
אולי אני אקשט אותו 🤔
אז אני מתה לשמוע - יש לך עציץ? מה עושים איתו?? איך קישטת אותו?
יאללה, חזרה לעבודה,
הילה הקרציה
נ.ב. היה מפגש פסגה! ליאור פרנקל אירח אותי בפודקאסט החתולי שלו והיה מצחיק ומשעשע ממש ואמא שלו תודה לי על הפודקאסט הזה כשהוא יתחיל להתקשר אליה יותר בזכותי. שונה מאוד מהשיחות עם ג'נגי העציץ! אני יודעת, שלחתי לך פודקאסט לא מזמן, אבל זה פשוט שמיעת חובה.
נ.ב.ב שמת לב שלא התייחסתי לזה שהתחלפה שנה, כן יש לזה סיבה, כי זה לא מאורע אמיתי, זה לא הזמן להתחיל דברים חדשים. כאילו, אם ממש מתעקשים אז אפשר אבל רק לידיעה - כל המחקרים מראים שהחלטות שמתקבלות בסילבסטר פגות תוקף תוך 3 שבועות מקבלת ההחלטה. החלטות לשנות דברים בחיים צריכות לבוא מתוך רצון אמיתי ולא כי הגיע תאריך מסויים בלוח שנה, רק ככה הן יהיו משמעותיות ויחזיקו מעמד.
| עוד חפירות שלי בבלוג |
רוצה לשמוע איך אני נוזפת בליאור פרנקל שהוא לא מתקשר מספיק לאמא שלו?
מכירים עוד מדחיינים שהיו רוצים לשמוע ממני? אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו
| קיבלת את המייל הזה מחברים שאוהבים אותך ואין לך מושג מי אני? אפשר לראות פה: לסרטון שלי צופה בך בעבודה והרשמה לניוזלטר |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, "רגע, אז לקחת יום חופש בחמישי?"אחזנו בידינו את האוצר שחיכינו לו 13 שנים. שלוש עשרה שנים!ה-GTA החדש. זה משחק. ולמרות שאין שום דבר במשחק הזה שלא יכול לחכות לשבת, הפיתוי להתחיל לשחק בו מייד הוא גדול מאוד. בכל זאת, כבר חיכינו 13 שנים, אז עוד יומיים שלמים?? אני מראש אומרת שהניוזלטר הזה יחשוף בפניך צדדים חדשים שלי שלא הכרת. כי המשחק אינו "חינוכי" ואנחנו משפחה לא "חינוכית". אנחנו לא מצנזרים תכנים פה בבית וגם לא מגבילים מסכים וממתקים. אולי כבר נאמתי לך על כך בהזדמנות כזו או אחרת. או...
הו, שלום לך, "וואי יש לי כ"כ הרבה דברים להספיק. ואני בחיים לא אגיע לכתוב את זה."המקורצצת שלנו נשמעה ממש אובדת עצות. זה השבוע הכי עמוס שלה והיא צריכה להספיק להגיש משהו ממש ממש חשוב לה, אחרי שכבר פספסה את הדד ליין . ותכלס כבר הרוב כתוב, צריך רק לסיים ולשלוח. אבל היא לא מצליחה לסיים, כי כאילו אין לה מספיק מה לעשות, כל הזמן קופצות עליה עוד ועוד משימות מכל הכיוונים. ונראה שהכתיבה רק הולכת ומתרחקת. מתסכל ממש. "תראי, כשאני במצבים כאלה אני באמת מנסה לנקות את הזמן שלי כמה שיותר. כל מה שלא חובה לא...
הו, שלום לך, "אני חושבת שאני לא צריכה אתכן יותר"תמיד כשמקורצצים אומרים לנו את המשפט הזה התגובה שלי היא מאוד אמביבלנטית. כי מצד אחד - זו המטרה שלנו. אנחנו רוצות שהם ילמדו לנהל את עצמם בלי רגשות אשמה ובנחת ועם זמן לדברים הכיפיים בחיים. אבל מצד שני - אנחנו אנושיות ואנחנו די מתגעגעות. במיוחד למקורצצים שהיו איתנו כברת דרך ועברנו איתם דבר או שניים. ולפעמים יש גם צד שלישי - מקורצצים ששחררו את רגשות האשמה, כי אנחנו לימדנו אותם שלכעוס על עצמם זה לא מועיל, אבל גם לא בדיוק עושים את מה שהם רוצים וצריכים...