הו, שלום לך,
פתאום התחשק לי עציץ.
בחיים לא היה לי עציץ, אני לא יודעת מה עושים איתם. ניסינו פעם להחזיק נענע אבל בפעם השלישית שהרגתי אותה החלטתי שדי. אני ועציצים לא הולך ביחד וויתרתי (אני יודעת, לוותר זה לא בערכי המותג שלי, ובכל זאת לפעמים צריך לדעת לקבל תבוסה).
אבל ממש התחשק לי עציץ.
לא ברור למה.
מצאתי חנות חדשה ליד הבית, נכנסתי אליה ומצאתי את ערן, שאני מכירה מגלגול אחר. ערן עשה גלגול שלם בחיים שלו והפך מאיש של אלכוהול (מגיש אלכוהול! לא אלכוהוליסט!) לאיש של צמחים. זה מאוד מרשים בעיני- שינוי של 180 מעלות מצריך המון אומץ ותושייה.
מכאן שלערן יש המון אמונה ביכולת של אדם להשתנות, הוא האמין בי.
כבר התחלה טובה.
סיפרתי לערן מה קרה לנענע וכמה חשוב לי שהעציץ הזה יהיה בלתי הריג. ערן הסתכל עלי במבט רחום והסביר שלהתחיל מנענעות זה אומנם מאוד טרנדי אבל זה כמו לטפס ישר על האוורסט. נורא קשה לגדל אותן.
הסברתי לו שאין שמש אצלנו בבית, האור היחידי מגיע מלדים.
הוא קימט את מצחו.
הסברתי שאני רוצה צמח שיוכל לשבת בסבלנות בחושך ולשרוד עד שמישהו יזכור להשקות אותו, שהדרך היחידה להרוג אותו תהיה להתייחס אליו יותר מדי.
צמח פולני, נו.
באותו רגע אורו עיניו של ערן והוא ניגש לפינה חשוכה בחנות ושלף את החתיך העתידי שלי. מהרגע ששמתי עיני עליו זה היה אהבה ממבט ראשון.
ג'נגי (ככה אוליביה קראה לו, מלשון ג'ונגל) לא צריך אור שמש ומשקים אותו פעם בשלושה שבועות וגם אז מעט מעט ורק מים מינרליים.
אז עכשיו הוא פה בבית.
שמתי לי לשמוע את הפודקאסט החדש של ליאור פרנקל בו הוא מראיין את האדם שהכי מעניין אותי בעולם, אותי. ואני יושבת בסלון ומסתכלת לי על העציץ שלי.
אני לא מבינה - איך אני יודעת מה הוא מרגיש? נוח לו? אני אמורה להציע לו משהו? איך משחקים איתו? מה האינטראקציה שאמורה להיות לי איתו? אני כאילו מרגישה שהבאתי יצור חדש לבית, בכל זאת זה דבר חי, אבל אני לא באמת בתקשורת איתו, לכי תנהלי שיחה אינטלגנטית עם עציץ.
הוא פשוט יושב שם.
ועכשיו מה?
אני מנסה לפחות ללמוד ממנו שלא כל דבר יש מטרה בחיים. לפעמים דברים הם פשוט שם.
או, הנה, מצאנו לו מטרה!
אולי אני אקשט אותו 🤔
אז אני מתה לשמוע - יש לך עציץ? מה עושים איתו?? איך קישטת אותו?
יאללה, חזרה לעבודה,
הילה הקרציה
נ.ב. היה מפגש פסגה! ליאור פרנקל אירח אותי בפודקאסט החתולי שלו והיה מצחיק ומשעשע ממש ואמא שלו תודה לי על הפודקאסט הזה כשהוא יתחיל להתקשר אליה יותר בזכותי. שונה מאוד מהשיחות עם ג'נגי העציץ! אני יודעת, שלחתי לך פודקאסט לא מזמן, אבל זה פשוט שמיעת חובה.
נ.ב.ב שמת לב שלא התייחסתי לזה שהתחלפה שנה, כן יש לזה סיבה, כי זה לא מאורע אמיתי, זה לא הזמן להתחיל דברים חדשים. כאילו, אם ממש מתעקשים אז אפשר אבל רק לידיעה - כל המחקרים מראים שהחלטות שמתקבלות בסילבסטר פגות תוקף תוך 3 שבועות מקבלת ההחלטה. החלטות לשנות דברים בחיים צריכות לבוא מתוך רצון אמיתי ולא כי הגיע תאריך מסויים בלוח שנה, רק ככה הן יהיו משמעותיות ויחזיקו מעמד.
| עוד חפירות שלי בבלוג |
רוצה לשמוע איך אני נוזפת בליאור פרנקל שהוא לא מתקשר מספיק לאמא שלו?
מכירים עוד מדחיינים שהיו רוצים לשמוע ממני? אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו
| קיבלת את המייל הזה מחברים שאוהבים אותך ואין לך מושג מי אני? אפשר לראות פה: לסרטון שלי צופה בך בעבודה והרשמה לניוזלטר |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
אני לא מספיקה לקלוט ככה הו, שלום לך,"מה, כבר סיימת את הקורס?""כן""מגניב שזה נגמר באמצע הסמסטר. זה נחשב קורס אקדמי?""עקרונית כן, אבל אני דווקא נוטה לקרוא לזה סדנה." מכל הדברים שמתסכלים אותי בתואר הזה (ויש לא מעט, בכל זאת, אני אדם ביקורתי), הכי מתסכל אותי שקורסים נמשכים רק חצי סמסטר במקום סמסטר שלם. זה אומר שבמקום שיעורים של שעה וחצי במשך 13 שבועות, שיעורים נמשכים שעתיים וחצי במשך שישה-שבעה שבועות. ונכון, יש פחות שיעורי בית בגלל זה. ונכון שזה תופס פחות זמן מהחיים. ויש בטח אנשים שחושבים שזה יותר...
אפילו שזה מאוד נחמד מצידי הו, שלום לך, "אני לא זוכר שאמא שלי ישבה איתי ועזרה לי בשיעורי בית כל כך הרבה כמו שאת יושבת איתה.""נכון, גם איתי לא ישבו, וברוך ה' יש לי ממוצע 80 להוכיח את זה".אוליביה, לעומתי, התחילה השנה ביה"ס רגיל ולא היה לה ציון אחד מתחת ל-95. נחת. לתפיסתי, אמהות אמורות לעזור לילדים שלהם. אבל זה גם נכון שאוליביה מעסיקה אותי לא מעט. אפשר לחשוב שאני עובדת אצלה.ויש רגעים שהיא מסתכלת עלי בעיניים הגדולות שלה, מעפעפת כאילו היא נסיכת דיסני, ומבקשת שאני אפסיק לקרצץ, או לעבוד, או לעשות את...
איך לא שמתי לב לזה הו, שלום לך, ואז פתאום שמתי לב ששבוע הבא יש לי יומולדת. כאילו, ידעתי שיש לי יומולדת כי יש מבצעי בלאק פרידיי, שתמיד מסמלים את תחילת עונת יום ההולדת שלי, וכן חיכיתי וציפיתי לחג היומולדת וחשבתי איזה מתנות לנצל ואיזה לא. אבל לא באמת התעסקתי בזה ששבוע הבא יש לי יומולדת.ניסיתי לחשוב מה היומלדת הזה אומר לי השנה ולא עלתה לי שום מחשבה מעניינת. סתם עוד מספר, 44. אז אמרתי טוב, נראה לי שאני פשוט אעבור הלאה. והחלטתי לא לכתוב לך על זה בניוז. אבל אז, לגמרי במקרה, מצאתי את עצמי צועדת...