די עם זה 🕷💜 (פרסומת)


הגיע הזמן לקרוא לשטות הזאת בשם האמיתי שלה

הו, שלום לך,

"בהחלט, מוזמנות בשמחה לשיעור ניסיון אחרי החגים"
"מה אחרי החגים? זה באמצע החודש הבא"
"כן, אבל שיעורי ניסיון לא מתחילים לפני כן"

נו באמת.
כאילו נשב ונחכה עכשיו חודש.
אז הלכנו למקום אחר, שהיו לו שיעורי ניסיון גם לפני שהחגים מסתיימים.

עכשיו, זה לא שאני לא מבינה את הקושי לנהל דברים תוך כדי החגים.
גם לי יש עסק.
גם הקרציות לא עובדות בימי חג.
אבל בין החגים היו מלא ימים שכן עבדנו וגם המקורצצים שלנו עבדו, וקידמנו דברים.
לא עצרנו רק כי "חגים".

אוקי, אוקיי. אם נסעת לחופשה, אז סבבה, הגיוני לעצור הכל.
אבל אם לא נסעת, וכן עבדת בין החגים, אז באמת שאני לא מבינה את הקונספט של "אחרי החגים".

הנימוק ש"עדיף להתחיל דברים חדשים בזמן שמתאים ל"התחלה חדשה" פשוט אבסורדי.
יש לי בשורה מקורית בשבילך: החגים הם הזמן הכי טוב כן לנסות דברים חדשים.
גם ככה כל הלו"ז משתבש, ואנשים שכן בחופש מבטלים את הדברים הקבועים שלהם.
אז למה לא לנצל את החורים שנוצרו כדי לנסות שיעור חדש?
או לקבוע פגישת ניסיון?
או להתחיל קרצוץ?
מי אמר שלהתחיל הרגל חדש בחול המועד הוא לא זמן טוב? זה ה-זמן לזה.

בינינו, שגרה היא שקר.
שקר גס אפילו.
ולא צריך אותי כדי לדעת שלא היתה פה שגרה של יותר משבועיים כבר 6 שנים.
הגיע הזמן להפסיק להאמין לשטות הזאת של "אחרי החגים" ולקרוא לה בשם האמיתי שלה: דחיינות.

כל מחקר שנעשה אי פעם מראה שאין שום קורלציה בין לוח השנה להתמדה בהרגלים חדשים.
אני בטוחה שכבר יצא לך לבדוק את זה על עצמך גם. התחלת משהו ב-1 בינואר, או ב-1 בספטמבר, או ביום ראשון, וזה שרד יומיים וזהו.
אם משהו מתאים לך הוא יתפס וישאר בחיים שלך גם אם התחלת אותו בסתם יום אקראי.
ואם משהו לא מתאים לך, הוא יעלם מחייך במהירות.
לא צריך להאשים את התאריך.

האין שיגרה היא השיגרה.
וללמוד להתנהל בתוכה, זו הדרך היחידה שנצליח לקדם את עצמנו.
אם כל פעם נחכה ל"אחרי ש" לא נגיע לכלום.
ה"אחרי ש" היחיד שצריך הוא "אחרי ש"קראת את הניוזלטר הזה.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב עם כל זאת - באופן מפתיע אחרי החגים מתחיל כבר השבוע. אז אם חיכית לאחרי החגים כדי להתחיל להתקרצץ אז הרגע שלך הגיע! איפה מתחילים? ממש פה.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 לנשיא ארצות הברית, מיסטר דונלד טראמפ. על התקווה שנטעת במליוני ישראלים. על הנחישות שבה חתרת למטרה. על שהוכחת לנו שכשבאמת רוצים משהו אפשר להזיז הרים בדרך לשם. כבר על זה מגיע לך כל הכבוד. התרשמנו ממך מאוד.
👓 למקורצצת שהשלימה את כל המשימות החשובות שלה בזמן ויוצאת לחופשה משפחתית בלי מחשב. התרשמנו מאוד גם מהנחישות שלך. על אף שזה לא יקנה לך מועמדות לפרס נובל, אנחנו לא מקלות ראש בהישג!


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

אני לא מספיקה לקלוט ככה הו, שלום לך,"מה, כבר סיימת את הקורס?""כן""מגניב שזה נגמר באמצע הסמסטר. זה נחשב קורס אקדמי?""עקרונית כן, אבל אני דווקא נוטה לקרוא לזה סדנה." מכל הדברים שמתסכלים אותי בתואר הזה (ויש לא מעט, בכל זאת, אני אדם ביקורתי), הכי מתסכל אותי שקורסים נמשכים רק חצי סמסטר במקום סמסטר שלם. זה אומר שבמקום שיעורים של שעה וחצי במשך 13 שבועות, שיעורים נמשכים שעתיים וחצי במשך שישה-שבעה שבועות. ונכון, יש פחות שיעורי בית בגלל זה. ונכון שזה תופס פחות זמן מהחיים. ויש בטח אנשים שחושבים שזה יותר...

אפילו שזה מאוד נחמד מצידי הו, שלום לך, "אני לא זוכר שאמא שלי ישבה איתי ועזרה לי בשיעורי בית כל כך הרבה כמו שאת יושבת איתה.""נכון, גם איתי לא ישבו, וברוך ה' יש לי ממוצע 80 להוכיח את זה".אוליביה, לעומתי, התחילה השנה ביה"ס רגיל ולא היה לה ציון אחד מתחת ל-95. נחת. לתפיסתי, אמהות אמורות לעזור לילדים שלהם. אבל זה גם נכון שאוליביה מעסיקה אותי לא מעט. אפשר לחשוב שאני עובדת אצלה.ויש רגעים שהיא מסתכלת עלי בעיניים הגדולות שלה, מעפעפת כאילו היא נסיכת דיסני, ומבקשת שאני אפסיק לקרצץ, או לעבוד, או לעשות את...

איך לא שמתי לב לזה הו, שלום לך, ואז פתאום שמתי לב ששבוע הבא יש לי יומולדת. כאילו, ידעתי שיש לי יומולדת כי יש מבצעי בלאק פרידיי, שתמיד מסמלים את תחילת עונת יום ההולדת שלי, וכן חיכיתי וציפיתי לחג היומולדת וחשבתי איזה מתנות לנצל ואיזה לא. אבל לא באמת התעסקתי בזה ששבוע הבא יש לי יומולדת.ניסיתי לחשוב מה היומלדת הזה אומר לי השנה ולא עלתה לי שום מחשבה מעניינת. סתם עוד מספר, 44. אז אמרתי טוב, נראה לי שאני פשוט אעבור הלאה. והחלטתי לא לכתוב לך על זה בניוז. אבל אז, לגמרי במקרה, מצאתי את עצמי צועדת...