הו, שלום לך,

"המממ אני אשקול שוב אם להקשיב לכל מה שאת כותבת בניוזלטר הזה"
כן, ככה.
חצוף ביותר.
​מסתבר שאי אפשר לומר דעות לא פופולריות בימינו.

כן, אני הילה מיכוביץ סיטון, הקרציה מפולניה הראשונה לשמה, ואני חושבת שצריך לתת לילדים מסכים מגיל אפס ולא להגביל אותם.
אף פעם.

שני ילדים גידלתי בשיטה הזו.
​שניהם כבר מספיק גדולים כדי להעיד על התוצאה. ​
לאף אחד מהם אין שום בעיה לשים את הפלאפון שלהם בצד כשצריך. ולפעמים גם כשלא צריך.
בזמנם הפנוי הם:
📖 קוראים ספרים (הגדול)
🎹 מתאמנים בפסנתר (הקטנה)
👥 נפגשים עם חברים
💻 וכן, גם משחקים במחשב ובאייפד.
אורן תמיד אומרת לי ש-2 זה לא מדגם מייצג לניסוי. אני לא מרגישה שעשיתי ניסוי, אבל זה לא שהורים אחרים רצו להצטרף אלי לראות אם אני צודקת. לכן 2 זה כל מה שיש לנו ועם זה ננצח.

אני מסבירה, אני מסבירה, לא צריך לצעוק:​
כביש הוא דבר מסוכן, נכון? אז כשילד נולד ומתחיל ללכת לא נותנים לו לרוץ לכביש, עד פה הגיוני.
אבל כן לוקחים אותו יד ביד ומלמדים אותו לחצות, מרגע שהוא לומד ללכת.
לא אומרים לו: "כביש זה מסוכן אז לא נלך פה עד שתהיה בן 13 ותוכל להפעיל שיקול דעת כי חשוב שתפתח משמעת עצמית ותלמד להתאפק ולא לרוץ לכביש".
אלא מסבירים לו מההתחלה על מעבר חציה, ורמזורים, ואיך להסתכל שמאלה ימינה ושמאלה (או הפוך אם הם באנגליה) לפני שחוצים. ומדגימים.
ונותנים יד.
​
אז אותו דבר מסכים.

ילד שלא נחשף מספיק למסך עד גיל מאוחר יגיע לגיל הזה ויהיה מוצף ולא ידע מה לעשות.
ואם הוא לא חי בוואקום, אז הוא ראה מסכים אצל אחרים והוא רק מחכה שיתנו לו כבר.
אז במקום למנוע, צריך ללוות אותו.
​להראות לו מה יש, איך להשתמש ואיפה הסכנות.
כי הרי המסכים פה והם לא מתכננים ללכת לשום מקום.

"אבל הילה, ילדים לא יכולים לשלוט בעצמם! אין להם מספיק משמעת עצמית!
צריך לומר להם כמה זמן מותר להם".
אוווו אל תתחילו איתי עם משמעת עצמית!
​הילדים הם הבעיה? המשמעת העצמית שלהם?​
נו באמת.
כי השליטה שלך בזמן המסך שלך ממש נהדרת, נכון?

הבעיה האמיתית היא שאנחנו לא מאפשרים לילדים ללמוד לווסת את עצמם כי אנחנו כל הזמן מווסתים בשבילם.
​אנחנו קובעים כללים שמחליטים עליהם מתי וכמה ואיך ואיפה. ​
והם פועלים לפי הכללים שהצבנו או נלחמים בהם, בלי להבין מה באמת נכון להם.

ואז יום אחד הם נהיים מבוגרים ועצמאיים ואף אחד לא אומר להם יותר כלום.
והם לא סומכים על המשמעת העצמית שלהם. כי לימדו אותם שאי אפשר לסמוך עליה.
אז הם מחפשים מישהו שיחליט עליהם: שיטת פרודקטיביות כלשהי, טיימר, אפליקציה שתחסום את הפלאפון או אולי אפילו קרציה או שתיים (לא שיש לי משהו נגד כל הנ"ל, ובמיוחד האחרון).
והם כועסים על עצמם שאין להם משמעת עצמית.

אבל חשוב לי להדגיש שמשמעת עצמית היא כלי, כישור שניתן לפתח.
היא לא תכונת אופי או כישרון מולד!
​ולדעתי היא מתפתחת דווקא מתוך חופש.

כשיש עלינו המון המון מגבלות אנחנו לא יודעים איפה המגבלות נגמרות ואנחנו מתחילים. אין לנו אפשרות למצוא לעצמנו את המגבלות שמתאימות לנו. את המשמעת עצמית שלנו.
אז אנחנו חושבים שאין לנו בכלל, ושאם יתנו לנו אנחנו נחייה לנצח על הספה עם שקית תפוצ'יפס ומסך.

אבל אם אנחנו נותנים לעצמנו את החופש לפתוח את המגבלות האלו ולחשוב קצת אחרת,
להניח שהן לא נכונות ושאולי יש דרך אחרת להסתכל על דברים,
נוכל לגלות את הגבולות העצמיים שלנו.
ואז נוכל להתחיל לבנות את המשמעת העצמית שלנו.

זה לא אומר שפתאום נהיה מאורגנים ומאופסים לגמרי על החיים.
אבל זה אומר שכשנצטרך להשתמש במשמעת העצמית שלנו היא תהיה שם בשבילנו.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב כל מה שכתבתי פה נכון גם לממתקים ואפילו היה לי ניוז ישן נושן בנושא בעבר, שניה שולפת לך אותו.
נ.ב.ב. היה לי ויכוח השבוע עם מקורצץ שטען שזה הכל כי אין לו משמעת עצמית. ואני טענתי שאין כזה דבר, שיש סיבה ספציפית שהוא מתנהג כמו שהוא מתנהג וצריך למצוא אותה ולפתור אותה ואז זה יסתדר. והוא טען שהסיבה היא שאין לו משמעת עצמית.
ובכן, זה נגמר בתיקו. אני עוד אשכנע אותו.
רוצה להתווכח איתי גם? לומר לי שאני צודקת? אפשר לענות לי במייל חוזר, מבטיחה לנשום לבטן לפני שאני עונה.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שמצליחה לקרוא כל ערב חצי שעה בתוך חיים שנשמעים עמוסים ביותר. בחיי שעשית לי חשק גם.
👓 למקורצצת שמצליחה לפנות זמן למאמר המאוד חשוב שלה אפילו שיש לה רק מעט מאוד זמן, משעה פה שעה שם בסוף יוצאות מאות שעות! אל תתייאש, אנחנו פה איתך!

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​