איך הוא מעיז🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

"וואו, שלומית. הוא ממש ההוכחה שלא כולם חייבים לעשות וידאו"
"אני לא מסוגלת, בא לי להוריד לו מחבת על הראש"
היינו מזועזעות שתינו.
העיניים המסכנות שלנו.
מה כבר ביקשתי? קצת אסקפיזם מהמלחמה? קצת נחמה?

אז ככה. אחד האנשים היותר חכמים שאני עוקבת אחריהם, פילוסוף מודרני, שיש לי את כל הספרים שלו ואני קוראת בהם כמו תנ"ך, החליט ביום בהיר אחר לצלם את כל הספר האחרון שלו בוידאו.
למה? לא ברור.
והגדיל לעשות ופתח ערוץ טלגרם בו הוא מעלה כל ערב פרק חדש.
שמחה וששון, לכל פרק סרטון.
ואני, שכאמור בלעתי בשקיקה כל דבר שהוא כתב, שמחתי להזדמנות לצפות באדם שאני מעריכה.
עד ש…

אנסה לתאר לך את החוויה, למרות שאני לא בטוחה שהקרינג'יות תעבור בכתב:
בבקשה לדמיין איש קרח,
במראה השכן שנראה נחמד,
מצולם מקרוב מאוד. מאווווווד.
מדובר על ראש שתופס כמעט את כל המסך, עם קצת קיר מאחוריו.
ואז קולטים את המבט הפסיכוטי בעיניים.
הוא בקושי ממצמץ.
והעיניים שלו מסתכלות ישר עליך במעין מבט שמח, גם כשהוא מקריא דברים נוראיים ממש, כמו איך הוא עשה תאונה וריסק למישהי את עמוד השדרה.
והוא גם "משחק" ועושה חיקויים של דמויות אחרות.
והדיסוננס בין המילים החכמוות שיוצאת לו מהפה לפרצוף המקריפ שמלווה אותן הוא גדול מאוד.

בהתחלה חשבתי שזה אוואטר שלו בAI, ולכן העיניים משונות כ"כ.
אבל, לצערי, רואים שזה בן אדם אמיתי.
ואני נאלצת להפנים שזה באמת הוא, האיש שאני מעריכה כ"כ את רעיונותיו.
וזה מאוד מפריע לי להקשיב לו ולהנות מהתוכן שלו.

עכשיו, יש לי קטע כזה, שאני עוקבת אחרי לא מעט פסיכים באינטרנט.
גם אחרי כמה שפויים, אבל הפסיכיים יותר מעניינים.
כי להם יש את הנקודות מבט הכי מקוריות על המציאות.
ואמנם לא לכל מה שהם כותבים אני נותנת את אותה תשומת הלב, כי הם בכל זאת פסיכיים, אבל מדי פעם אני כן קולטת הברקה שגורמת לי להסתכל על דברים קצת אחרת.
זה מרענן.

עכשיו לגבי האיש הספציפי הזה ידעתי שהוא אקסצנטרי עוד לפני הוידאו.
אני יודעת שהוא סוג של ווירדו מתבודד וכנראה לא פוגש מספיק אנשים מחוץ למסך.
ועדיין קראתי בשקיקה הרבה ממה שכתב. וזה תפס אותי. חלק מזה נגע בי ממש.
והוידאו הרס לי את היכולת להדחיק את הידיעה הזו, שהוא לא לגמרי בקו בשפיות.
איך אני אמורה לקחת ברצינות את מה שהוא כותב עכשיו??

אז שלחתי לשלומית סרטון, שהיא תזדעזע גם.
ואז עוד אחד.
ואז גם את התגובות שהוא מקבל בערוץ.
"אני רוצה להתחיל לעשות תוכן כמוך"
"אני אוהב שאתה עושה קולות שונים"
וגם התייחסויות ענייניות ודיון פורה!
איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים חושבים אחרת ממני? איך יש לזה קהל כ"כ גדול?? איך אנשים לא רואים מה שאני רואה???

אז הבנתי - לכל סיר יש מכסה.
ולכל ווירדו יש אסופת ווירדוז שמחכה למוצא פיו.
ואני כנראה אחת מהם, כי אני ממשיכה לצפות בסרטונים שלו ולא מצליחה להוריד מהם את העיניים.
ולפעמים האקסצנטריות והמיוחדות הקרינג'ית שלנו מעבירה את המסרים שלנו יותר טוב מהכל.

בסופו של דבר האיש הזה מאוד נאמן לעצמו ואני כנראה אדם שיפוטי וקטן אמונה.
זה הזכיר לי את התקופה שהקמתי את "הקרציה מפולניה".
בניגוד למה שנדמה היום, הרבה אנשים הרימו גבה וצחקו עלי.
אמרו שזה לא באמת משהו שאנשים ישלמו עליו ושאמא שלהם מקרצצת להם מספיק.
ולמרות שלא כולם היו בעד החלטתי ללכת על זה בכל זאת.

וזה התגלה כהחלטה חכמה בסופו של דבר.

אז חשבתי לעצמי שבסך הכל כל הכבוד גם לו.
הוא טרח וצילם את כל הספר אפילו שהוא לא ידע איך זה יתקבל ואם מישהו יצפה בזה בכלל. וכנראה שלא צריך להקשיב לכל צקצקן שעובר בדרכנו.
כי רעיונות יצירתיים וחדשניים נולדים רק כשמנסים דברים שלחלק מהאנשים נראים משונים.
אם כולם היו חושבים על זה - זה בוודאות לא היה מיוחד.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב כן, נכון, אני לא מגלה מי האיש כי זה לא יפה ללכלך עליו ככה. אבל כן כתבתי עליו בעבר פה בניוזלטר ואני לא אמנע ממך לחטט בארכיון הניוזים ולחפש מי זה.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שקבלה אות הצטיינות בעבודה השנה!! אנחנו כמובן ידענו שאת מצטיינת אבל זה נהדר לראות שגם הם רואים.
👓 למקורצצת שניסתה להסתדר בלעדינו וחזרה אחרי יום אחד בלבד. אנחנו אוהבות אותך ושמחות שניסית והבנת מה טוב לך.


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "וואי, נראה לך שהיא תכנס בסלון"נועה, המעצבת המדוייקת שלנו, מדדה קצת, קימטה את המצח ופסקה:"בטח! זה יהיה מושלם""ויהיה מקום לפסנתר?""ברווווררררר" כשנכנסנו לדירה החדשה, לפני ארבע שנים, קנינו ספה. כתומה, ענקית, מהממת. היא נכנסה, אבל בקושי. תפסה חצי סלון ועוד קצת.אבל היא היתה כל כך יפה (ויקרה), שעיצבנו את כל הסלון מחדש, במיוחד בשבילה. והיא באמת קיבלה המון מחמאות, לא היה אדם אחד שנכנס ולא התלהב ממנה. היתה רק בעיה אחת:לא היה נוח לשבת עליה ליותר מ-10 דקות. זו היתה למעשה ספה מעולה לחדר...

הו, שלום לך, פעם פעם, מזמן מזמן, בארץ רחוקה…סתם, בחיי הקודמים כעורכת וידאו, הייתי עורכת את התקצירים של "בפרקים הקודמים" בכל מיני טלנובלות. סליחה, דרמות יומיות.קראנו לזה לאסטים, מלשון last on. בעצם זה אומר לצפות בפרק החדש ולתזכר כל מה שרלוונטי אליו מפרקים קודמים.די מהר פיתחתי שיטה שמאוד הקלה על התהליך: תוך כדי צפיה בפרק חדש, כשעלתה סצנה עם דמויות מסויימות הייתי חוזרת אחורה לסצנה האחרונה שלהן ביחד, מוציאה את שני המשפטים הכי חשובים שיזכירו לצופה מה היה שם ואז עוברת לסצנה הבאה. תפקיד קליל ונחמד...

הו, שלום לך, אז שוב אנחנו כאן. השגרה מתה, תחי השגרה החדשה. שוב. באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום. השעה היתה 15:00. מעולם עד אז לא הגעתי לכל המטרות שלי ליום (כיוונתי גבוה מדי כנראה).וחשבתי לעצמי כמה מצחיק זה, שאני יושבת ומנסה לבנות לעצמי שגרה שתעזור לי לצעוד ולהיות פעילה יותר והנה, יום אחד שהופך אותה וכבר אני מגיעה ליעדים שרציתי. בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו...