|
הו, שלום לך, "וואו, שלומית. הוא ממש ההוכחה שלא כולם חייבים לעשות וידאו" אז ככה. אחד האנשים היותר חכמים שאני עוקבת אחריהם, פילוסוף מודרני, שיש לי את כל הספרים שלו ואני קוראת בהם כמו תנ"ך, החליט ביום בהיר אחר לצלם את כל הספר האחרון שלו בוידאו. אנסה לתאר לך את החוויה, למרות שאני לא בטוחה שהקרינג'יות תעבור בכתב: בהתחלה חשבתי שזה אוואטר שלו בAI, ולכן העיניים משונות כ"כ. עכשיו, יש לי קטע כזה, שאני עוקבת אחרי לא מעט פסיכים באינטרנט. עכשיו לגבי האיש הספציפי הזה ידעתי שהוא אקסצנטרי עוד לפני הוידאו. אז שלחתי לשלומית סרטון, שהיא תזדעזע גם. אז הבנתי - לכל סיר יש מכסה. בסופו של דבר האיש הזה מאוד נאמן לעצמו ואני כנראה אדם שיפוטי וקטן אמונה. וזה התגלה כהחלטה חכמה בסופו של דבר. אז חשבתי לעצמי שבסך הכל כל הכבוד גם לו. אני מאמינה בך! פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 למקורצצת שקבלה אות הצטיינות בעבודה השנה!! אנחנו כמובן ידענו שאת מצטיינת אבל זה נהדר לראות שגם הם רואים. שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, "וואי, נראה לך שהיא תכנס בסלון"נועה, המעצבת המדוייקת שלנו, מדדה קצת, קימטה את המצח ופסקה:"בטח! זה יהיה מושלם""ויהיה מקום לפסנתר?""ברווווררררר" כשנכנסנו לדירה החדשה, לפני ארבע שנים, קנינו ספה. כתומה, ענקית, מהממת. היא נכנסה, אבל בקושי. תפסה חצי סלון ועוד קצת.אבל היא היתה כל כך יפה (ויקרה), שעיצבנו את כל הסלון מחדש, במיוחד בשבילה. והיא באמת קיבלה המון מחמאות, לא היה אדם אחד שנכנס ולא התלהב ממנה. היתה רק בעיה אחת:לא היה נוח לשבת עליה ליותר מ-10 דקות. זו היתה למעשה ספה מעולה לחדר...
הו, שלום לך, פעם פעם, מזמן מזמן, בארץ רחוקה…סתם, בחיי הקודמים כעורכת וידאו, הייתי עורכת את התקצירים של "בפרקים הקודמים" בכל מיני טלנובלות. סליחה, דרמות יומיות.קראנו לזה לאסטים, מלשון last on. בעצם זה אומר לצפות בפרק החדש ולתזכר כל מה שרלוונטי אליו מפרקים קודמים.די מהר פיתחתי שיטה שמאוד הקלה על התהליך: תוך כדי צפיה בפרק חדש, כשעלתה סצנה עם דמויות מסויימות הייתי חוזרת אחורה לסצנה האחרונה שלהן ביחד, מוציאה את שני המשפטים הכי חשובים שיזכירו לצופה מה היה שם ואז עוברת לסצנה הבאה. תפקיד קליל ונחמד...
הו, שלום לך, אז שוב אנחנו כאן. השגרה מתה, תחי השגרה החדשה. שוב. באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום. השעה היתה 15:00. מעולם עד אז לא הגעתי לכל המטרות שלי ליום (כיוונתי גבוה מדי כנראה).וחשבתי לעצמי כמה מצחיק זה, שאני יושבת ומנסה לבנות לעצמי שגרה שתעזור לי לצעוד ולהיות פעילה יותר והנה, יום אחד שהופך אותה וכבר אני מגיעה ליעדים שרציתי. בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו...