החלפתי אותה🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

"וואי, נראה לך שהיא תכנס בסלון"
נועה, המעצבת המדוייקת שלנו, מדדה קצת, קימטה את המצח ופסקה:
"בטח! זה יהיה מושלם"
"ויהיה מקום לפסנתר?"
"ברווווררררר"

כשנכנסנו לדירה החדשה, לפני ארבע שנים, קנינו ספה.
כתומה, ענקית, מהממת.
היא נכנסה, אבל בקושי. תפסה חצי סלון ועוד קצת.
אבל היא היתה כל כך יפה (ויקרה), שעיצבנו את כל הסלון מחדש, במיוחד בשבילה.

והיא באמת קיבלה המון מחמאות, לא היה אדם אחד שנכנס ולא התלהב ממנה.
היתה רק בעיה אחת:
לא היה נוח לשבת עליה ליותר מ-10 דקות.
זו היתה למעשה ספה מעולה לחדר המתנה, פחות לבינג' בנטפליקס.

ואני ידעתי שזה לא עובד. כבר אחרי חודש ידעתי. אבל היא היתה חדשה. ויקרה. ויפה.
ומי מחליף ספה אחרי חודש? לא אנחנו.
אנחנו המשכנו לשבת עליה. ולסבול בשקט וגם בקול רם.
שנה.
שנתיים.
שלוש שנים.

עד שהגורל התערב ולפני כמה חודשים נתקלתי בספה בחנות בסנטר.
כתומה, בול כמו שלנו.
במראה הספה של הסימפסונס, בול כמו שלנו.
רק קטנה יותר משלנו.
נכנסתי למדוד אותה, והפתעה הפתעה, היא גם נוחה יותר משלנו.
הרבה יותר.

כמובן שמיד לא קניתי אותה.
אני אדם אחראי ומחושב.
כבר יש לנו ספה. והיא עלתה המון כסף.
ומי יקנה מאיתנו ספה ענקית ולא נוחה? אף אחד.
אבל מאז אותו יום בכל פעם שישבתי על הספה הלא נוחה שלנו נזכרתי בה.
הספה הנוחה שהשארתי בחנות.

עד שלפני חודש צפינו באיזו סדרה, וכרגיל ישבתי לא נוח ולא רבצתי כמו שרציתי, וממש הרגשתי את הגב שלי מעביר לי מסרים של חוסר שביעות רצון מהספה שלו. הרגשתי כאילו הוא אומר לי:
שילמת על הטעות הזאת מספיק.
את לא צריכה להמשיך לשלם.

למחרת גררתי את האיש שלי לסנטר. מסתבר שהספה שבתצוגה היא האחרונה במלאי.
פשוט ישבה שם וחיכתה לנו.
מיד כן רכשנו אותה וכעבור שבוע היא כבר היתה אצלנו בסלון.

שבוע שלם רבצנו עליה כמו שרצינו עד שהתחילה המלחמה ומאז הספה בבית בלעדנו.
נו שוין.
זאת ספה.
בטוחה שהיא תסתדר, השארנו לה אור.

אבל שווה לחשוב כמה "ספות" כאלה יש בחיים.
התואר שהתחלת ואחרי שנה הבנת שזה לא בשבילך אבל "כבר השקעתי שנה ושכר לימוד."
הפרויקט שכבר חודשים לא מכניס שקל אבל "כבר השקעתי באתר ובלוגו ובצילומים."
המנוי לחדר כושר ששילמת עליו בתשלומים חודשיים מינואר כי "החודש אתחיל להתאמן."
כל אלו הם "ספות" ענקיות, יפות, ומאוד לא נוחות,
שמשלמים עליהם בריבית דריבית של כאבי גב.

פסח הוא חג החירות, אז הנה המשימה שלי בשבילך:
לבחור "ספה" אחת בחיים שלך, דבר אחד שעדיין בחיים שלך רק כי כבר שילמת עליו.
ופשוט לזרוק אותו.
ואפשר גם לכתוב לי במייל חוזר מה החלטת לזרוק, ואם אני אתרשם אציין אותך בכל הכבוד בניוז הבא.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב מכיוון שאני לא בבית אני מנצלת את המלחמה כדי לעשות סדר פסח בנכסים הדיגיטליים שלי ובעסק. האחרון שניקיתי היה דף הבית של האתר, אז אם מזמן לא היית שם אני ממליצה לקפוץ לבקר ולראות איך הוא התפתח לאורך השנים וכמה יפה ומנצנץ הוא עכשיו.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שישבה ועבדה מהממ"ד וסיימה ככה את כל הסיכומים שלה. מעכשיו את לא מתמגנת בלי לפטופ יותר.
👓 למקורצצים החדשים שלנו, שהחליטו שדווקא עכשיו זה הזמן המתאים להתקרצץ. פייר, התרגשנו.


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "אני צריכה יום כיף. אני עובדת נורא קשה ואני לא נחה ואני צריכה יום אחד שקט"לא, המילים האלו לא נאמרו על ידי מקורצצת קרייריסטית. וגם לא ע"י מקורצת דוקטורנטית. ואפילו לא על ידי. הם נאמרו לי מפיה של בת ה-13 וחצי שלי. זאת שבדיוק לפני שבוע חזרה מרומא. אסייג ואומר שאוליביה באמת עובדת נורא קשה. היא עברה מבית ספר דמוקרטי למסגרת נוקשה מאוד עם 8 שעות ביום, כולל שישי. המון חומר ללמוד ולהשלים משנים קודמות, וכמובן יש שיעורי בית, וללמוד למבחנים, שזו השנה הראשונה שלה איתם. על הדרך היא גם מפתחת...

הו, שלום לך, "זה שאתה מגדיר משהו כנס לא הופך אותו לנס.זה שמשהו קרה באופן חד פעמי זה לא נס, זה פשוט אומר שהוא קרה באופן חד פעמי. אתה משליך מהמחשבות שלך הגדרות שלא חייבות להיות נכונות."בום. הייתי מאוד מבסוטה מעצמי. לא תמיד אני ביקורתית כ"כ. אבל כשמבקשים ממני להיות, אני מתאמצת יותר. וגם, לא כל יום יוצא לי לתת פידבק לאדם שאני מאווווווודדדד מעריכה את הטקסטים שלו. ועוד לבקשתו! ונכון שעוד אנשים, כולל אושיות נחשבות ועורכים מקצועיים, גם עוברים על הטקסט הזה. אבל מאוד התרגשתי מכך שהמחשבה החכמה שלי תגיע...

הו, שלום לך, "אתן רק 5 רשומות" אמרה לנו ויקטוריה המארגנת בכניסה. "מה? אבל היינו אמורים להיות 20""מזל שלכן" היא חייכה אלינו חיוך יודע כל. הסתכלתי על אוליביה, היא הסתכלה עליי, שתינו חשבנו אותו דבר: אנחנו הולכות לקבל זמן מאוד פרטי עם אחת השחקניות האהובות עלינו. ואוליביה הכי קטנה שם מה שאומר שהיא תקבל הכי הרבה תשומת לב ממנה. טוב, נו, אם כך נגזר עלינו, נתמודד בגבורה. אבל רגע, קפצתי קדימה, לא הסברתי לך איפה היינו בכלל. נכון סיפרתי לך* שאני אוהבת את הסדרה סופרנאטורל כבר 20 שנה? לסדרה יש 15 עונות...