|
הו, שלום לך, "וואי, נראה לך שהיא תכנס בסלון" כשנכנסנו לדירה החדשה, לפני ארבע שנים, קנינו ספה. והיא באמת קיבלה המון מחמאות, לא היה אדם אחד שנכנס ולא התלהב ממנה. ואני ידעתי שזה לא עובד. כבר אחרי חודש ידעתי. אבל היא היתה חדשה. ויקרה. ויפה. עד שהגורל התערב ולפני כמה חודשים נתקלתי בספה בחנות בסנטר. כמובן שמיד לא קניתי אותה. עד שלפני חודש צפינו באיזו סדרה, וכרגיל ישבתי לא נוח ולא רבצתי כמו שרציתי, וממש הרגשתי את הגב שלי מעביר לי מסרים של חוסר שביעות רצון מהספה שלו. הרגשתי כאילו הוא אומר לי: למחרת גררתי את האיש שלי לסנטר. מסתבר שהספה שבתצוגה היא האחרונה במלאי. שבוע שלם רבצנו עליה כמו שרצינו עד שהתחילה המלחמה ומאז הספה בבית בלעדנו. אבל שווה לחשוב כמה "ספות" כאלה יש בחיים. פסח הוא חג החירות, אז הנה המשימה שלי בשבילך: אני מאמינה בך! נ.ב מכיוון שאני לא בבית אני מנצלת את המלחמה כדי לעשות סדר פסח בנכסים הדיגיטליים שלי ובעסק. האחרון שניקיתי היה דף הבית של האתר, אז אם מזמן לא היית שם אני ממליצה לקפוץ לבקר ולראות איך הוא התפתח לאורך השנים וכמה יפה ומנצנץ הוא עכשיו. פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 למקורצצת שישבה ועבדה מהממ"ד וסיימה ככה את כל הסיכומים שלה. מעכשיו את לא מתמגנת בלי לפטופ יותר. שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, "וואו, שלומית. הוא ממש ההוכחה שלא כולם חייבים לעשות וידאו""אני לא מסוגלת, בא לי להוריד לו מחבת על הראש"היינו מזועזעות שתינו. העיניים המסכנות שלנו.מה כבר ביקשתי? קצת אסקפיזם מהמלחמה? קצת נחמה? אז ככה. אחד האנשים היותר חכמים שאני עוקבת אחריהם, פילוסוף מודרני, שיש לי את כל הספרים שלו ואני קוראת בהם כמו תנ"ך, החליט ביום בהיר אחר לצלם את כל הספר האחרון שלו בוידאו. למה? לא ברור. והגדיל לעשות ופתח ערוץ טלגרם בו הוא מעלה כל ערב פרק חדש. שמחה וששון, לכל פרק סרטון.ואני, שכאמור בלעתי בשקיקה...
הו, שלום לך, פעם פעם, מזמן מזמן, בארץ רחוקה…סתם, בחיי הקודמים כעורכת וידאו, הייתי עורכת את התקצירים של "בפרקים הקודמים" בכל מיני טלנובלות. סליחה, דרמות יומיות.קראנו לזה לאסטים, מלשון last on. בעצם זה אומר לצפות בפרק החדש ולתזכר כל מה שרלוונטי אליו מפרקים קודמים.די מהר פיתחתי שיטה שמאוד הקלה על התהליך: תוך כדי צפיה בפרק חדש, כשעלתה סצנה עם דמויות מסויימות הייתי חוזרת אחורה לסצנה האחרונה שלהן ביחד, מוציאה את שני המשפטים הכי חשובים שיזכירו לצופה מה היה שם ואז עוברת לסצנה הבאה. תפקיד קליל ונחמד...
הו, שלום לך, אז שוב אנחנו כאן. השגרה מתה, תחי השגרה החדשה. שוב. באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום. השעה היתה 15:00. מעולם עד אז לא הגעתי לכל המטרות שלי ליום (כיוונתי גבוה מדי כנראה).וחשבתי לעצמי כמה מצחיק זה, שאני יושבת ומנסה לבנות לעצמי שגרה שתעזור לי לצעוד ולהיות פעילה יותר והנה, יום אחד שהופך אותה וכבר אני מגיעה ליעדים שרציתי. בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו...