|
הו, שלום לך, המממ כמה זמן יש לי את הספר הזה בכלל? סיפרתי לך לא מזמן* שיש לי העדפה לפצל פרויקטים גדולים לחלקים קטנים מאוד, ולעשות אותם לאורך זמן רב. אחד מהפרויקטים הללו מתמשך ומעגלי (שזה אומר שהוא לא נגמר לעולם) והוא לעשות סדר בכל מיני פינות בבית. אז הגעתי למסקנה שהדרך היחידה לעשות סדר במשרד היא בשיטת מארי קונדו - להוציא הכל ולהכניס חזרה רק מה שאני באמת באמת רוצה שם. ואז קרה דבר מופלא! ההחלטה לתקן את העובש התקבלה בשבת. העוזרת באה בשלישי. את ראשון בערב הקדשנו להוצאה של כל תכולת המשרד וחדר השינה לסלון ובשני ב-7 בבוקר הוא הגיע עם העוזר שלו והתחילו ישר לשייף ולצבוע. אני יודעת שהרבה אנשים היו מקטרים ומתלוננים על עובש, או על שיפוץ לא מתוכנן שנכפה עליהם. אז איך נזהה איזה פרוייקט מתאים לפירוק ואיזה מתאים לספרינט? אז אם יש לך פרוייקט כזה, שנראה שהוא כל הזמן נדחה, אני ממליצה מאוד פשוט לפנות לו זמן עבודה ביומן. ובאופן סינכרוני לגמרי עם היקום נפלה לרשותי ההזדמנות לספרינט כזה להציע לך. אני מאמינה בך! *פה סיפרתי לך פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 למקורצצת שאמנם לא הצליחה לצאת מאיקאה בפחות מחצי שעה, אבל הקפידה לדבוק ברשימה ולא לקנות שטויות שיגדילו את הבלאגן בבית. התרשמנו מאוד. שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, "אורן!!!! תראי!!!!"שלחתי לאורן וידאו של מדרכה בסחרור שלא היה מבייש את מיטב צלמי נשיונל ג'אוגרפיק. "הוא פה!! הוא לא ברח!!!" הכל התחיל כשאורן החליטה, מסיבה שעד היום לא הבנתי, לגדל זחלים של פרפרים מסוג זנב סנונית נאה (כי הוא נאה, לפי אורן). היא נסעה עד בית יהושע, הביאה זחלים, ואז החזיקה אותם בבית שלה עד שהפכו לפרפרים. עקבתי אחר ההתפתחות שלהם כמו אחרי בינג' מותח בנטפליקס. כל יום אורן שלחה תמונות עם הסברים על ההתקדמות של הזחל בדרכו להפוך לפרפר. זה היה מרתק. יום אחד היא כתבה שלדעתה הם...
הו, שלום לך, מצאתי לעצמי טריק נחמד עם קלוד. אני נותנת לו משימה ענקית שיש לי, נגיד לשפר את הSEO באתר. הוא עובר על האתר ומייצר מסמך המלצות. עד פה אני מניחה שזה משהו שכולם עושים. אבל אז מגיע החלק הנחמד. את המסמך הזה אני מבקשת ממנו לחלק לי לצעדים ממש ממש קטנים. כאלה שאני יכולה לעשות בלי לרצות לדפוק לעצמי את הראש בקיר.ואז מגיע החלק העוד יותר נחמד. אני אומרת לו לשים לי צעד ביומן בכל יום. וככה אני יכולה להתקדם במשימה הזו לאט לאט, בלי להרגיש שאני צריכה לעצור את החיים כדי שזה יקרה, מה שהיה גורם לי...
הו, שלום לך, הדמעות יצאו מעצמן, לא ממש היתה לי שליטה עליהן. המנורה של סבתא שושנה ז"ל נשברה. והכל כי ביקשתי מהעוזרת שלי לעשות חלונות. אז עכשיו החלונות נקיים, אבל לא יכולתי לשמוח מזה כי לא היתה לי מנורה. וגם העוזרת המסכנה שלי הרגישה ממש רע עם עצמה. "אל תדאגו, אם הייתם שואלים את סבתא היא לא היתה מבינה בכלל מה המנורה הזאת עושה פה עדיין. היא היתה אומרת שזה זבל והיה צריך לזרוק את זה מזמן." טרח הבן הכה חכם שלי לנחם את שתינו. והוא צודק. סבתא שושנה לא היתה אדם נוסטלגי. היא לא היתה מבינה למה במשך...