גם השיטה הזאת עובדת 🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

המממ כמה זמן יש לי את הספר הזה בכלל?
יש מצב שמאז החתונה.
אני כנראה כבר לא אקרא אותו.
יאללה ביי, הוא עף מפה.
והקופסא הזאת ממתי היא פה?
למה לעזאזל יש לי כ"כ הרבה מניפות?? בחיים לא השתמשתי באף אחת מהן.

סיפרתי לך לא מזמן* שיש לי העדפה לפצל פרויקטים גדולים לחלקים קטנים מאוד, ולעשות אותם לאורך זמן רב. אחד מהפרויקטים הללו מתמשך ומעגלי (שזה אומר שהוא לא נגמר לעולם) והוא לעשות סדר בכל מיני פינות בבית.
זה עובד מעולה בכל חלקי הבית, חוץ מאשר במשרד שלי.
המשרד שלי מאוד קטן, אבל אף פעם לא סיפרו לו שהוא כזה. לכן הוא מלא בהמון דברים כאילו הוא חדר הרבה יותר גדול. ובכל פעם שאני רוצה לסדר "רק" מדף אחד אני מתפתה להמשיך ולהמשיך ומוצאת את עצמי נשאבת לכל הארון וכל החדר.
אז אני פשוט לא מתחילה.
זה היה יכול להיות פתרון מצויין, אם לא הייתי חייבת להוציא דברים כדי שיהיה לי מקום.

אז הגעתי למסקנה שהדרך היחידה לעשות סדר במשרד היא בשיטת מארי קונדו - להוציא הכל ולהכניס חזרה רק מה שאני באמת באמת רוצה שם.
מה שאומר שצריך לעשות את זה בבת אחת, ושזה ייצור כמה ימים של בלאגן לא רק במשרד אלא בכל הבית. וזה כבר הפך את הפרויקט למאוד מאתגר ליישום, וכבר השלמתי עם העובדה שהמשרד כנראה אף פעם לא יהיה מושלם וזה בסדר.

ואז קרה דבר מופלא!
התגלה עובש בחדר שינה ובמשרד!
עובש מהסוג שמנקים וחוזר, ולכן פשוט חייבים לצבוע בצבע דוחה עובש.
כי בכל זאת כמעט בכל שעה מחיי אני נמצאת באחד משני החדרים האלו.
אז מה כל כך מופלא בזה? שזה חייב אותי לסדר את המשרד.

ההחלטה לתקן את העובש התקבלה בשבת. העוזרת באה בשלישי.
מה שנתן לי 48 שעות להוציא הכל ולהחזיר הכל לפני העוזרת.
כתבתי לשיפוצניק החמוד שלי בראשון על הבוקר!

את ראשון בערב הקדשנו להוצאה של כל תכולת המשרד וחדר השינה לסלון ובשני ב-7 בבוקר הוא הגיע עם העוזר שלו והתחילו ישר לשייף ולצבוע.
ב11:30 הם כבר סיימו ואני יכולתי להתחיל להכניס דברים בחזרה.
אמנם היו לי פחות מ24 שעות לפני שהעוזרת מגיעה, אבל לא נתתי לזה להרתיע אותי.
בחנתי פריט פריט, ללא רחם, ועשיתי מיון אינטנסיבי.
וכשסיימתי הרגשתי שהמשרד שלי הרבה פחות קטן ואפילו יש בו מקום.

אני יודעת שהרבה אנשים היו מקטרים ומתלוננים על עובש, או על שיפוץ לא מתוכנן שנכפה עליהם.
אבל אני פשוט מאושרת שזה קרה.
זה גרם לי לעשות משהו שהייתי צריכה לעשות הרבה זמן, אבל לא היה דחוף, ולכן נדחה ונדחה.

"אבל הילה" ודאי חשבת לעצמך, "מדוע את תמיד ממליצה לפרק פרויקטים גדולים לביסים קטנים ולעשות אותם לאורך זמן, צעד צעד, עד שמגיעים אל היעד, אם גם השיטה הזאת יעילה?"
או. אני עומדת לגמרי מאחורי ההמלצה הרגילה שלי, ומיישמת אותה על רוב הפרוייקטים.
אבל אני מכירה בעובדות ויודעת שלפעמים השיטה הזו לא מתאימה.
לפעמים קשה לנו לפרק את הפרוייקט לחתיכות קטנות.
או שרק הפירוק לוקח יותר זמן מאשר פשוט לעשות את זה.
זבנג וגמרנו.
וכמובן, אין כמו דדליין צפוף חיצוני כדי לגרום לנו לעשות אותם במהירות וביעילות.

אז איך נזהה איזה פרוייקט מתאים לפירוק ואיזה מתאים לספרינט?
המממ זו לא השאלה הנכונה בעיני.
השאלה היותר מדויקת היא איזה פרויקט מתאים לך לפרק ואיזה מתאים לך לספרינט.
כי שתי השיטות יכולות להתאים לרוב הפרוייקטים.

לעצמי, כלל האצבע שלי אומר שאם אני מנסה לעשות את זה בשיטה אחת וזה לא עובד, אז צריך לעבור לשיטה השניה. נגיד, אם ניסיתי במשך תקופת הזמן שהחלטתי (נגיד חודש) לבצע את הפרוייקט בשיטת הפירוק אבל אז בכל פעם מצאתי סיבה אחרת לא לעשות אפילו את השלב הקטן, זה אומר שלפרויקט הזה ספרינט עדיף. ואז כדאי לפנות לזה יום.
או יומיים.
או שבוע, מה שמתאים לכל פרוייקט.
וגם להפך, אם אני מנסה את שיטת הספרינט ורואה שאני לא מצליחה לפנות לזה זמן אז אני עוברת לשיטת הפירוק.

אז אם יש לך פרוייקט כזה, שנראה שהוא כל הזמן נדחה, אני ממליצה מאוד פשוט לפנות לו זמן עבודה ביומן.
טוב, זה לא באמת פשוט, זה פשוט ברור לי.
נורא קשה להתחייב מול עצמנו ומי כמוני מבינה את זה, אחרי שהזדקקתי לעובש, לשיפוצניק ולעוזרת כדי לסדר את החדר שלי.
לכן אני מציעה לחפש לעצמך אילוץ חיצוני שיעזור לך להתחייב וליישם.

ובאופן סינכרוני לגמרי עם היקום נפלה לרשותי ההזדמנות לספרינט כזה להציע לך.
פנתה אלי תמר אלמוג מקו.דו, שכבר יצא לנו לשתף פעולה כמה פעמים.
יש לתמר ריטריט שנראה פסטורלי ביותר והלוואי שיכולתי ללכת.
הריטריט מתקיים בתאריכים 7-9 לספטמבר במנזר בעין כרם, ותמר הנדיבה הציעה הנחה של 7% לקוראי הניוזלטר שירצו לקחת חלק ולעבוד איתה על כל פרוייקט שיחפצו בו.
כמובן שלא יכלתי להתעלם מהסימן הזה של היקום. זה העובש שחיכית לו!
כדי לממש את ההנחה צריך להכניס את הקוד Kartzia2026 בזמן התשלום. ובהצלחה!

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב הנה כמה דוגמאות למשימות שמקורצצים עשו איתנו בשיטת הספרינט בעזרת יום-יומיים או שבוע קרצוץ: מעבר דירה, כתיבת עבודה (סמינריון, תזה, כל הסוגים), עריכה ותיקונים של ספר, החלפת ארונות, ריטריט עבודה, תוכנית שיווקית לעסק, סיום משימות לקראת מעבר תפקיד, ואפילו סידור ממ"ד. הלוואי שלא נצטרך, אבל גם בימים שלא צריך, הרבה יותר נעים ושימושי כשהוא מסודר.

*פה סיפרתי לך

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שאמנם לא הצליחה לצאת מאיקאה בפחות מחצי שעה, אבל הקפידה לדבוק ברשימה ולא לקנות שטויות שיגדילו את הבלאגן בבית. התרשמנו מאוד.
👓 למקורצצת שכבר תכננה והזמינה חופשה ל- 2027, ועכשיו יש לה למה לצפות והיא הרבה פחות מבואסת מכך שהחופשה הסתיימה וצריך לחזור לעבודה. את השראה!


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "אורן!!!! תראי!!!!"שלחתי לאורן וידאו של מדרכה בסחרור שלא היה מבייש את מיטב צלמי נשיונל ג'אוגרפיק. "הוא פה!! הוא לא ברח!!!" הכל התחיל כשאורן החליטה, מסיבה שעד היום לא הבנתי, לגדל זחלים של פרפרים מסוג זנב סנונית נאה (כי הוא נאה, לפי אורן). היא נסעה עד בית יהושע, הביאה זחלים, ואז החזיקה אותם בבית שלה עד שהפכו לפרפרים. עקבתי אחר ההתפתחות שלהם כמו אחרי בינג' מותח בנטפליקס. כל יום אורן שלחה תמונות עם הסברים על ההתקדמות של הזחל בדרכו להפוך לפרפר. זה היה מרתק. יום אחד היא כתבה שלדעתה הם...

הו, שלום לך, מצאתי לעצמי טריק נחמד עם קלוד. אני נותנת לו משימה ענקית שיש לי, נגיד לשפר את הSEO באתר. הוא עובר על האתר ומייצר מסמך המלצות. עד פה אני מניחה שזה משהו שכולם עושים. אבל אז מגיע החלק הנחמד. את המסמך הזה אני מבקשת ממנו לחלק לי לצעדים ממש ממש קטנים. כאלה שאני יכולה לעשות בלי לרצות לדפוק לעצמי את הראש בקיר.ואז מגיע החלק העוד יותר נחמד. אני אומרת לו לשים לי צעד ביומן בכל יום. וככה אני יכולה להתקדם במשימה הזו לאט לאט, בלי להרגיש שאני צריכה לעצור את החיים כדי שזה יקרה, מה שהיה גורם לי...

הו, שלום לך, הדמעות יצאו מעצמן, לא ממש היתה לי שליטה עליהן. המנורה של סבתא שושנה ז"ל נשברה. והכל כי ביקשתי מהעוזרת שלי לעשות חלונות. אז עכשיו החלונות נקיים, אבל לא יכולתי לשמוח מזה כי לא היתה לי מנורה. וגם העוזרת המסכנה שלי הרגישה ממש רע עם עצמה. "אל תדאגו, אם הייתם שואלים את סבתא היא לא היתה מבינה בכלל מה המנורה הזאת עושה פה עדיין. היא היתה אומרת שזה זבל והיה צריך לזרוק את זה מזמן." טרח הבן הכה חכם שלי לנחם את שתינו. והוא צודק. סבתא שושנה לא היתה אדם נוסטלגי. היא לא היתה מבינה למה במשך...