הו, שלום לך,

הדמעות יצאו מעצמן, לא ממש היתה לי שליטה עליהן.
המנורה של סבתא שושנה ז"ל נשברה.
​והכל כי ביקשתי מהעוזרת שלי לעשות חלונות.
​אז עכשיו החלונות נקיים, אבל לא יכולתי לשמוח מזה כי לא היתה לי מנורה.
וגם העוזרת המסכנה שלי הרגישה ממש רע עם עצמה.

"אל תדאגו, אם הייתם שואלים את סבתא היא לא היתה מבינה בכלל מה המנורה הזאת עושה פה עדיין. היא היתה אומרת שזה זבל והיה צריך לזרוק את זה מזמן." טרח הבן הכה חכם שלי לנחם את שתינו.
​והוא צודק.

סבתא שושנה לא היתה אדם נוסטלגי. היא לא היתה מבינה למה במשך שבועות ישבתי אצלה בדירה וליקטתי פריטים שיזכירו לי אותה.
​למשל מקל ההליכה שלה.
ושולחן הקפה המתפרק שלה, שתיקנתי ועכשיו הוא שולחן הקפה שלנו.
והספרייה הענקית של ספרי קודש, שהייתי מחטטת בה כשהייתי קטנה והיינו ישנים אצלה בשבת. עם המגירות השבורות שתמיד נתקעו כשניסינו להוציא מפיות וברכונים בארוחת שישי.

התעקשתי לשנע את הספריה הזאת עד לבית שלנו במרכז תל אביב, ושם לגלות שהיא לא מתאימה במידות. ואז הבאתי חברה נגרית (תודה יעל) שתבוא ותנסר איפה שצריך ותתאים אותה עד שהיא נכנסה.
הספרייה הזאת חיה איתנו כמה שנים יפות, עד שעברנו דירה וגילינו שהיא רקובה לגמרי וצריך לזרוק אותה. זה היה עצוב.
​אבל ככה התפנה מקום לפסנתר בדירה החדשה.

וגם המנורה הזו, בתכלס, אף פעם לא באמת מצאנו לה מקום.
בהתחלה היא עמדה על הפסנתר, אבל כשנגנו עליו הוא היה מרעיד אותה ופחדתי שהיא תיפול ותשבר.
ואז העברנו אותה לסלון, אבל שם היא הסתירה את הטלוויזיה והשעון.
ואז ניסינו למצוא לה מקום בחדר השינה, אבל כל פעם שלקחתי משהו מהשידה פחדתי שהיא תיפול.
בסוף היא התמקמה במשרד שלי, נמוך יחסית, איפה שאף אחד לא מסתובב ולא יכול לשבור אותה.
​עד שהחלטתי שצריך לעשות חלונות ויצאתי מהבית במקום להישאר לשמור עליה. ​
וזה היה הסוף שלה.

אז נכון, היא נשארה למרות שבתכלס מעולם לא היה לה באמת מקום אצלי.
​בכל מקום שהיא עמדה היא רק הפריעה.
​אבל לא היה לי לב לזרוק אותה.
והיתה לי פנטזיה שיום אחד אני כן אמצא עבורה את המיקום המושלם.

ואני מניחה שכבר הבנת לאן אני הולכת עם זה.
כי לכולנו יש "מנורות" כאלו, שזזות ממקום למקום ואין להן באמת מקום מתאים.
​ואנחנו ממשיכים לאחוז בהן כי יש לנו פנטזיה שיום אחד כן יהיה. ​
הרבה פעמים הן בכלל לא חפץ אלא משימה שלא מגיעים אליה שנים, עד שכבר לא זוכרים למה רצינו לעשות אותה בכלל.
ואנחנו צריכים מישהו שיבוא וישבור לנו את המשימה הזו, כדי להבין שהיתה סיבה שהיא אף פעם לא באמת היתה במקום שלה וגם לעולם לא הייתה מוצאת את מקומה.

האמת שעכשיו כשנותר ממנה רק החלק של הברזל והיא כבר לא שבירה אולי באמת אני אצליח למצוא לה מקום יותר בקלות.
או שנזרוק אותה.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב וכן, אני מניחה שתהית, אבל חוץ מלקרצץ מה כן לעשות לפעמים אנחנו גם אומרות למקורצצים שלנו מה הם לא באמת צריכים לעשות. מה רק התחפש למשימה דחופה ולא באמת צריך אותו.
אז אם יש לך משימות כאלו שנגררות שנים ולא ברור לך אם לזרוק או להשאיר אז אני מזמינה אותך לבוא לגלות אותן בקרצוץ, ממש פה.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהפילו עליה ניסוי חדש והיא התגייסה להספיק אותו מהר לפני החופשה, ריספקט.
👓 לכל המקורצצות הותיקות שהתגעגענו אליהן כל כך והחליטו לחזור אלינו דווקא באוגוסט אפילו שיש להן ילדים בחופש ואפילו שהו-חם-כל-כך! אנחנו מעריצות אתכן שאתן לוקחות על עצמכן עוד אתגרים, כל הכבוד!!

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​