​

הו, שלום לך,

"אני הולכת לים היום"
​"יו! הצלחתי לקבוע לי מסאג'! ביי!!"
​"קבעתי שב13 לאוגוסט אנחנו בפאפוס"
כולם מיהרו לעשות משהו טוב לעצמם ביום רביעי.
בכל זאת - הדבר הנורא שפחדנו ממנו שנתיים קרה והנה שרדנו אותו, רובנו.

אין ספק שנהיינו מקצוענים בלחזור חזרה מאירועים טראומטיים והזויים.
בתי הספר כבר הודיעו על יום לימודים לפני משרד החינוך, כל החנויות נפתחו והשגרה מיהרה לתפוס את המקום של המלחמה.
נהיינו מקצוענים גם בלהבין שהנפש שלנו חבולה ופצועה.
בכל מקום צצו פוסטים על זה שזה בסדר אם לוקח לך זמן להכנס חזרה לשגרה, שצריך לעשות קצת דברים בשביל עצמך, להנות מהשקט הפתאומי שנחת עלינו.

האמת שבהתחלה חשבתי בעצמי לכתוב פוסט על זה שזה בסדר להיות בהלם ולא לדרוש מעצמנו לתפקד תיכף ומייד.
אבל משהו בזה הרגיש לי לא נכון.
בכל זאת, מדינה שלמה עברה טראומה אז זה לא שמישהו לא מבין מה עובר עליך.
​לא שמישהו צריך שיסבירו לו שהמצב הזה מוזר.

ויחד עם זאת, ולמרות הרשות מכל הפוסטים האלו, הרגשתי מהמקורצצים שלי שהם פשוט משוועים לתפקד.
להיות בעשיה, לקדם דברים, לחזור להרגלים, לבצע משימות.
בקיצור להרגיש שגרה.
אז ניסיתי לחשוב - בתוך ים ה"זה בסדר" להיות כמו שאנחנו ולהרגיש מה שאנחנו מרגישים - מה אני רוצה לומר לעולם בעקבות מה שעברנו?
אולי השבוע כן יש שלי מסר?

בשבועיים מלחמה האלו מצאתי את עצמי חיה במקום שונה לגמרי.
​נסענו לצפון לגיסתי הנהדרת שארחה אותנו בנדיבות ורוחב לב.
​היינו בשקט הפסטורלי, נוף לכנרת, ממד שאפשר לישון בו בנחת את האזעקות.
אי של שקט.

ועם כל כמה שהיה מופלא שם היה דבר אחד שהטריד אותי וחששתי שיחסר לי - מכונת הקפה שלי.
במשך שנים שתיתי קפה שחור אך כשעברנו דירה עברתי למכונה של קפסולות ונטשתי את השחור.
אמנם לא מצאתי עדיין את הקפסולה המושלמת אבל היא כן חלק חשוב מהיומיום שלי.
​ושם בצפון שתיתי שוב קפה שחור.
​ומצאתי את עצמי מאוד נהנית להזכר בו מחדש.

כשחזרתי הביתה וניגשתי להכין לי קפה פתאום הבנתי שאני לא רוצה יותר קפסולות, אני בתכלס יותר אוהבת קפה שחור.
ואולי בכלל זה שלא מצאתי קפסולה שאני אוהבת היה צריך להיות הרמז הראשון לזה.
​גיליתי על עצמי משהו קטן.
​בתוך החור בזמן, המימד האחר הזה בו שהינו, היציאה המוחלטת מהשגרה והמרחק מכל הההרגלים שלי, היתה לי אפשרות להסתכל על ההרגלים שלי ולבחון מה מהם אני אוהבת ומה לא.

אז אם יש משהו אחד טוב שהייתי ממליצה לך להוציא מהאירוע הזה, הוא ההזדמנות לחקור מחדש מה באמת טוב לך.
מה באמת חשוב לך מול מה שהמשכת לעשות מתוך אינרציה.
אם יש ספורט ששמחת לקחת הפסקה ממנו ולא שמחת לחזור אליו, אולי כדאי לנסות דברים אחרים.
אם יש דיאטה שהמלחמה ישר גרמה לך לשבור, אולי זה סימן שצריך לחפש תזונה שיותר מתאימה לך.
אם יש אנשים שלא חסרו לך בשבועיים האחרונים, ופתאום כשראית הודעה מהם על הצג הבנת שלא בא לך לחזור אליהם, אז זה לגמרי סימן שאני לא צריכה להסביר.
ואם יש פרוייקטים בעבודה שלא התגעגעת אליהם ולא שמחת שנגמרה ההפסקה, אז כדאי להשקיע מחשבה אם באמת צריך להמשיך ומה במקום.

כמובן שלא חייבים להשתמש בכל תובנה שמצאת.
אבל כן כדאי לנצל את ההזדמנות להסכים לראות את זה, ולהיות כנים עם עצמנו מה מתאים לנו ומה לא.
כי החיים קצרים מדי בשביל קפסולות לא טעימות.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהתקבלה לתפקיד שממש רצתה! אין ספק שתעשי בו חיל!
👓 למקורצץ שמצא משקיע תוך כדי מלחמה, לא מובן מאליו בכלל.

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?
סוף שבוע 43: 179 ס"מ, אני מודה שמהפחד שאני אצטרך לקבל החלטות השבוע התמתחתי פחות פעמים מבד"כ. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.
סוף שבוע 44: 179.5 ס"מ - כן כן, טרם הגענו ליעד, גם אני התעצבנתי.
סוף שבוע 45: 180 ס"מ - בשעה טובה! ובכן, האמת שחשבתי לסיים את האתגר הזה פה אבל אז, ברביעי בערב, קרה מאורע ששינה את דעתי והחלטתי להמשיך. אולי אספר לך על זה מתישהו.
סוף שבוע 46: 180 ס"מ. טוב כנראה שהוא צריך להתייצב קצת לפני שהוא ממשיך לצמוח עם כל המוטיבציה הזו.
סוף שבוע 47: השבוע אין לי פה את סרט המדידה ולכן נצטרך להתאפק, אבל כמובן שעשיתי כמיטב יכולתי להמשיך להימתח ואני סקרנית בדיוק כמוך.
סוף שבוע 48: 179 ס"מ, השלכות החופש ניכרות! לא נורא, השבוע אני אתאמץ יותר. אני כן מבסוטה שאיבדתי רק סנטימטר ולא יותר מזה.
סוף שבוע 49: 177 ס"מ. האמת שזה מוזר כי נמתחתי פעמיים ביום השבוע ועדיין יש נסיגה, אולי המזג אוויר. אבל הזמנתי גומייה מיוחדת מאמזון ואולי היא תעזור לחזור לדרך המלך. ואני גם שוקלת לשנות את שיטת המדידה, יש לי תחושה שהיא לא לגמרי משקפת את ההתקדמות.
סוף שבוע 50: אז החלטתי בסוף לשנות את שיטת המדידה. עד היום הייתי מודדת מקצות הצבעות מרגל אחת לשניה והחלטתי להתחיל למדוד מהעקבים. משתי סיבות - הראשונה כי הרגשתי שהמתיחה התחילה לעבור לאצבעות והשניה כי לא הגעתי למדוד יותר. ולכן המדידה הנוכחית היא 142 ס"מ. היעד החדש יהיה 150 ס"מ.
סוף שבוע 51: 143 ס"מ. השבוע הגיעה סופסוף הגומיית מתיחה שהזמנתי לי והיא פשוט תענוג, אני ממש נהנית ממנה. כמו כן, אני מרגישה שהמדידה החדשה הרבה יותר משקפת ומספקת ומאוד שמחה ששיניתי את הצורת מדידה.
סוף שבוע 52: 145 ס"מ, או וואו הגומיה הזו עובדת ממש טוב! אני גם נהנית לשבת איתה כי זה מצריך פחות כוח ריכוז, אני יכולה לעשות דברים אחרים תוך כדי שאני נמתחת. למעשה פה אנחנו גם סוגרים שנה שלמה של מתיחות - כל הכבוד לי!
​סוף שבוע 53: 146 ס"מ. אני אוהבת את השיטת מדידה החדשה. חשבתי לכתוב ניוז על מסקנותיי משנה של מעקב אחרי השפגאט, זה יעניין אותך?
סוף שבוע 54: 147 ס"מ. ממשיך להתקדם בקצב יפה, אני מבסוטה השבוע. ביקשו ממני לינק לגומיה אז אני מצרפת אותו פה למקרה שהתביישת.
סוף שבוע 55: 148 ס"מ, אני מבסוטה.
סוף שבוע 56: אז מכיוון שאנחנו ברילוקיישיין מלחמה אצל גיסתי המהממת בצפון הרחוק - אומנם לקחתי את הגומייה ואני נמתחת אבל אין לי איך למדוד פה אז כולנו נשאר מסוקרנים.
סוף שבוע 57: 149 ס"מ, כל הכבוד לי שהמשכתי להתמתח בצפון, זה בהחלט מעיד על זה שזה הרגל שמוצא חן בעיני.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
​יעד מס 2: 180 ס"מ ​
​יעד מס 3: 190 ס"מ​
יעד מתוקן: 150 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯