​

אז שוב אני מוצאת את עצמי שולחת לך ניוז שנראה לי שהוא כבר לא רלוונטי לכלום. הוא נכתב כמובן לפני יום חמישי וכרגע, בזמן התזמון, אני יושבת ומחכה לראות אם צריך ללכת למקלט.
ואני מניחה שהחוסר ודאות הזה ימשיך לאפיין את המציאות שלנו עוד לא מעט אז החלטתי לשלוח אותו כמו שהוא כדי לספק לך ולי קצת אסקפיזם. אז איפה שלא תפסתי אותך עם הניוז הזה, מקווה שהוא יצליח לנחם ולתת תחושה של חיים נורמליים.
ומי יתן ונעבור הכל בשלום וגם הניוז של שבוע הבא יתעסק בעניינים יומיומיים ופעוטים.

​

​
הו, שלום לך,

איזה טעות עשיתי.
בחיי.
נכון סיפרתי לך שאני לא מתכננת להציג בתואר הזה מצגות?
נו בטח שסיפרתי, זה היה פה.

אז שוב יש קורס שמצריך מצגת.
וגם הובהר לנו שכווול חברי הצוות צריכים להציג או שיהיו לכך השלכות על הציון, של כולנו.
ולכן, כדי שחברותיי לצוות לא ידפקו מההחלטות שלי, החלטתי לעדכן את שלושת המרצים של הקורס מראש ש"הילה לא מציגה".
​ביג מיסטייק. היוג'.
​לא מעט אחרי ששלחתי את ההודעה קיבלתי שיחת טלפון מהמרצה הבכיר של הקורס.
האיש מנהל קרן הון סיכון,
מרצה בתואר שני למנהל עסקים
ומסתבר שגם מומחה לבריאות הנפש מטעם עצמו.
אחרת בחיי שאני לא מבינה מה דחוף לו לדבר איתי על החרדות שלי.

בשיחה (אני קוראת לזה שיחה מתוך נימוס, כי לא באמת הרגשתי שהוא הקשיב לי) הוא התעקש להסביר לי "כמה חשוב לי לנסות בכל זאת", גם אם "רק שני משפטים". הוא אפילו קינח באיך סטודנט אחר בשנה שעברה "הודה לו על כך שהוא שכנע אותו להציג".
לא עניין אותו להקשיב לתשובה שלי, שכבר התמודדתי עם סיטואציה כזו בעבר, בהצלחה.
ומתוך ההצלחה הזו אני בוחרת שלא לחזור עליה.
​וזה לא שאני לא מסוגלת לעשות את זה, אני פשוט לא מעוניינת.
​לא מעוניינת להתמודד עם הסטרס שזה יגבה ממני בשביל פחות מכרטיס טיסה ללונדון.
הוא לא הציע לי כרטיס טיסה ללונדון. גם לא לקפריסין.

והוא גם לא הקשיב לי, גם כשהקול שלי התחיל להשבר בבכי.
במקום, הוא נתן לי טיפים פורצי דרך:
💡 "את יכולה לקרוא מדף"
💡 "יש הערות במצגת ואפילו לא יראו שאת קוראת"
💡 "הכי טוב זה פשוט לדבר בלי לשנן לפני כן"
הערות סותרות, אין ספק שהוא ניסה את כל הכיוונים.
​אדוני הנכבד, אני מציגה עוד מימי פאוורפוינט, לא איזה זומרית שמכירה רק קאנבה.

כבר הייתי בסרט הזה בשני תארים קודמים שסיימתי בהצלחה, ושוכנעתי, והצגתי, גם באנגלית, וזכיתי בפרסים וכבר הודיתי למרציי.
הדבר היחידי שנשאר לך לקחת עליו קרדיט הוא הבכי שלי בשיחה הזאת.
והבכי של שעתיים אחריה.

כי עכשיו מצפה לי הסטרס הזה שילווה אותי עד היום של המצגת, עוד 3 שבועות.
לא חבל על הלב שלי?
​אני כבר לא צעירה, מרצה נכבד, אתה יודע.​
מזל שיש לי אותך פה איתי להתלונן.

כי עבורי אין חשיבות להתמודדות שלי עם חרדת קהל, בקורס הספציפי הזה או בתואר הספציפי הזה.
הגעתי לתואר הזה כדי ללמוד איך לנהל עסק.
את החרדה שלי אני יודעת לנהל מצויין.
ולא משנה כמה ניסיתי להסביר לו שאני מקרה שונה ממה שהוא רגיל אליו - הוא המשיך לנאום לי.
נאום שהיה מכוון לסטודנט דמיוני כלשהו, עם ניסיון שונה לגמרי משלי, כנראה גם בגיל שונה משלי.

הוא הניח שהוא יודע מה יותר טוב עבורי וזו כבר לא סתם התנשאות אלא חוסר אחריות.
ולמרות שאני מבינה שהוא מרגיש שיש פה מעשה של רצון טוב מצידו, אין לי שום הערכה לרצון הטוב הזה.
כי הוא לא עשה את השיחה הזו בשבילי אלא בשביל עצמו. ​
​כדי שהוא יקבל את התודות וההוקרות שלי בסוף.
​וזאת סיבה ממש ממש גרועה לגרום למישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו.
​לשכנע אותי לעשות משהו שאני לא רוצה, שלא חשוב לי, זו לא דרך לעזור לי להתמודד עם חרדה.
גם לא לאף אחד אחר, למען האמת.

ובגלל זה בכיתי.
​בגלל התחושה שהוא ערער על הסמכות שלי לדעת מה טוב לי.
​מהניסיון לשכנע אותי שהוא יודע יותר טוב, וש"אם רק תנסי, תודִי לי אחר כך".
אז הנה, תודה לך, מרצה יקר, על זה שלימדת אותי שוב כמה זה יקר שיש מי שמקשיב באמת.

כי כשאנחנו הקרציות פוגשות מישהו שמפחד או נלחץ או סתם לא רוצה, אנחנו לא לוחצות ללכת ראש בקיר ולעשות בכל זאת.
אנחנו שואלות מה מפריע לו ומה כן אפשר לעשות בלי שילחץ.
איך נעשה את זה בדרך שתרגיש לו אפשרית ולא מאיימת.
איך לא נהפוך לעוד קול שמדבר מעליו, אלא לידו.
אנחנו לא מכריחות, אנחנו לא משכנעות בכוח, אנחנו מקשיבות ומחפשות פתרונות שיעזרו למקורצצים שלנו.
לא לתחושת ההצלחה שלנו.
זה ההבדל.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב אגב, מה שהרגיע אותי בסוף היה שכתבתי לך על כל זה, כי מה לעשות אין כמו קצת כתיבה משחררת כדי לפרוק מתחים ולהבין מה מפריע לך. אז תודה לך שהקשבת לי.

נ.ב.ב וכן, החלטתי. אני לא מציגה.
אני לא מתלבטת, לא שוקלת שוב, ולא "חושבת על זה".
החלטתי.
והוודאות הזאת שווה יותר מכל ציון.
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצץ שסוגרים את החברה שהוא עובד בה והחליט לנסות ללכת בדרך חדשה ואמיצה! אנחנו מאחוריך ב100 אחוז ובטוחות שתהיה מוצלח בזה ממש!
👓 למקורצצת שצועדת בעקביות ומתאמנת כל יום ויום, בחיי שגרמת לי ללכת לפחות 2000 צעדים ביום יותר רק מההשראה.

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?
סוף שבוע 43: 179 ס"מ, אני מודה שמהפחד שאני אצטרך לקבל החלטות השבוע התמתחתי פחות פעמים מבד"כ. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.
סוף שבוע 44: 179.5 ס"מ - כן כן, טרם הגענו ליעד, גם אני התעצבנתי.
סוף שבוע 45: 180 ס"מ - בשעה טובה! ובכן, האמת שחשבתי לסיים את האתגר הזה פה אבל אז, ברביעי בערב, קרה מאורע ששינה את דעתי והחלטתי להמשיך. אולי אספר לך על זה מתישהו.
סוף שבוע 46: 180 ס"מ. טוב כנראה שהוא צריך להתייצב קצת לפני שהוא ממשיך לצמוח עם כל המוטיבציה הזו.
סוף שבוע 47: השבוע אין לי פה את סרט המדידה ולכן נצטרך להתאפק, אבל כמובן שעשיתי כמיטב יכולתי להמשיך להימתח ואני סקרנית בדיוק כמוך.
סוף שבוע 48: 179 ס"מ, השלכות החופש ניכרות! לא נורא, השבוע אני אתאמץ יותר. אני כן מבסוטה שאיבדתי רק סנטימטר ולא יותר מזה.
סוף שבוע 49: 177 ס"מ. האמת שזה מוזר כי נמתחתי פעמיים ביום השבוע ועדיין יש נסיגה, אולי המזג אוויר. אבל הזמנתי גומייה מיוחדת מאמזון ואולי היא תעזור לחזור לדרך המלך. ואני גם שוקלת לשנות את שיטת המדידה, יש לי תחושה שהיא לא לגמרי משקפת את ההתקדמות.
סוף שבוע 50: אז החלטתי בסוף לשנות את שיטת המדידה. עד היום הייתי מודדת מקצות הצבעות מרגל אחת לשניה והחלטתי להתחיל למדוד מהעקבים. משתי סיבות - הראשונה כי הרגשתי שהמתיחה התחילה לעבור לאצבעות והשניה כי לא הגעתי למדוד יותר. ולכן המדידה הנוכחית היא 142 ס"מ. היעד החדש יהיה 150 ס"מ.
סוף שבוע 51: 143 ס"מ. השבוע הגיעה סופסוף הגומיית מתיחה שהזמנתי לי והיא פשוט תענוג, אני ממש נהנית ממנה. כמו כן, אני מרגישה שהמדידה החדשה הרבה יותר משקפת ומספקת ומאוד שמחה ששיניתי את הצורת מדידה.
סוף שבוע 52: 145 ס"מ, או וואו הגומיה הזו עובדת ממש טוב! אני גם נהנית לשבת איתה כי זה מצריך פחות כוח ריכוז, אני יכולה לעשות דברים אחרים תוך כדי שאני נמתחת. למעשה פה אנחנו גם סוגרים שנה שלמה של מתיחות - כל הכבוד לי!
​סוף שבוע 53: 146 ס"מ. אני אוהבת את השיטת מדידה החדשה. חשבתי לכתוב ניוז על מסקנותיי משנה של מעקב אחרי השפגאט, זה יעניין אותך?
סוף שבוע 54: 147 ס"מ. ממשיך להתקדם בקצב יפה, אני מבסוטה השבוע. ביקשו ממני לינק לגומיה אז אני מצרפת אותו פה למקרה שהתביישת.
סוף שבוע 55: 148 ס"מ, אני מבסוטה.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
​יעד מס 2: 180 ס"מ ​
​יעד מס 3: 190 ס"מ​
יעד מתוקן: 150 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯