​

​

הו, שלום לך,

העיניים שלה נפקחו בתדהמה והיה ניכר שנפל לה אסימון רציני:
"וואי, פתאום קלטתי שבסוף הסמסטר הזה תהיה הפעם הראשונה שאני בנתיב שלא הוכתב לי"
טל, בת 24, בקרוב בוגרת תואר שני במנהע"ס.
(מה שאומר שהיא כנראה לא יודעת מה זה אסימון).

כשטל השתחררה מהצבא - היא לא יכלה לסוע להודו לחפש את עצמה בגלל הקורונה.
אז במקום היא הלכה ישר ללמוד תואר ראשון.
ואז המשיכה ישר לתואר שני.
​ועכשיו המסלול הסתיים.​
איזה מסלול? המסלול שלפי הספר:

בית ספר >>> בגרות >>> צבא >>> תואר ראשון >>> תואר שני.

ואם אמרת לעצמך שברור שעכשיו כל מה שנשאר זה למצוא עבודה, אני שמחה לבשר לך שאפילו זה כבר קרה. היא מצאה. ​
עבודה מכובדת מאוד בתחומה.
​
אז מה הבעיה? שאלה טובה.
הבעיה, או שלא בעיה, היא שעכשיו היא צריכה ממש לענות על השאלות הקשות כמו:
"איזה קריירה אני רוצה?"
"איזה חיים אני רוצה?"
ממש לא טריוויאלי לענות על השאלות האלה בגיל 24, כשאת רק מתחילה את החיים, גם אם את אישה ממש חכמה עם שני תארים ועבודה מכובדת.

כשטל אמרה לי את זה, ישר נזכרתי בעצמי הצעירה. המסלול של הילה הצעירה היה הרבה יותר מרווח:
אחרי הבגרויות היה טיול לפני צבא.
ואחרי השירות היה טיול אחרי צבא, שבמהלכו החלטתי שאני רוצה להיות קולנוענית, וגם ללמוד פיזיקה בשביל הכיף.
ובמהלך הלימודים כשלא הצלחתי לשלב את הקורסים העדפתי לוותר על הפיזיקה,
והתחלתי את הקריירה הראשונה שלי - כעורכת וידאו.
כשיהודה נולד הבנתי שהקריירה הזאת לא מעניינת אותי יותר.

עשינו את "מורעלים"*, אבל כבר הרהרתי וחיפשתי מה בא לי. התשובה המפתיעה היתה: תכנון ערים. תהרגו אותי אם אני זוכרת מה בדיוק תפס אותי שם. אין לי שמץ. בכל מקרה, אז כנראה כן היה לי, אז נרשמתי ללימודים. כתבתי תזה על משחקים וכבר חשבתי שאני אהיה ממציאנית משחקים לערים, בזמן שמרחתי את התואר ולקחתי את הזמן. כן, שוב.
זמן שללא ספק היה מאוד מועיל, כי מייד אחריו נולדה "הקרציה מפולניה" וכל התוכניות שלי למשחק את העיר עלו לענן.

אז את המסלול שלי, לא לפי הספר, אפשר לסכם כך:

בית ספר >>> בגרות >>> טיול >>> צבא >>> טיול >>> תואר ראשון >>> קריירה ראשונה >>> הפסקה >>> תואר שני >>> קריירה שניה >> פתיחת עסק >>> תואר שני שני >>> ועכשיו בתכנון לכבוש את העולם.
זהו בינתיים.

הסיבה שאני מלאה אותך ככה בקורותיי היא להראות שיש יותר מדרך אחת נכונה.
יש אנשים שהמהירות מיטיבה איתם, שמעדיפים לא לעצור ולהרהר.
ויש כאלו שמתאימה להם דרך יותר ארוכה, עם יותר תחנות, שיש בה מרווחים וזמנים למחשבה.

אז כשטל אמרה לי מה שאמרה,
וחיים שלמים רצו לי בראש בכמה שניות,
​רציתי רק לחבק אותה ולומר לה שיהיה בסדר.
​שבסוף כל החתיכות יפלו למקום.
ושגם זה כנראה ישתנה עוד כמה וכמה פעמים.
כן, מחכות לה החלטות לא פשוטות,
(היא גם מאוד מוכשרת במלא דברים בנוסף לכל הצרות האלו, אז באמת שיהיה לה קשה לבחור, לדעתי),
אבל הדרך מתגלה תוך כדי שצועדים בה.

אבל השיחה שלנו נקטעה ולא אמרתי לה את כל זה.
אז טל - אני רוצה לומר לך פה, עכשיו:
קחי את הזמן. את לא תפסידי כלום, רק תרוויחי. מותר לך.
את פשוט צעירה מידי בשביל לדעת שאת צעירה מידי לדעת.
אני מבינה שיפן הולך יותר מהודו בדור שלך.
סעי, תבלי, ותחזרי אלינו מלאה בהחלטות, או שלא.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
* על מורעלים כבר כתבתי לך בעבר פה.
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 כל הכבוד למקורצצת העובדת הסוציאלית על המינוי - בהחלט שהגיע הזמן! הלוואי עוד עובדות מדינה כמוך.
👓 כל הכבוד למקורצצת שהצליחה כנגד כל הסיכויים לכתוב את ההרצאה שלה בזמן! אנחנו אמרנו לך מהרגע הראשון שאת יכולה!

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?
סוף שבוע 43: 179 ס"מ, אני מודה שמהפחד שאני אצטרך לקבל החלטות השבוע התמתחתי פחות פעמים מבד"כ. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.
סוף שבוע 44: 179.5 ס"מ - כן כן, טרם הגענו ליעד, גם אני התעצבנתי.

​

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

פינת הנוסטלגיה

הניוז נגמר לך מהר מדי? בא לך עוד? גם לי! בפינה הזו אנחנו נזכר יחדיו בפיסת תוכן ישנה, נוכיר לה תודה ונבלה עוד מעט זמן יחדיו. כי התוכן שלי הוא כמו יין (משתבח עם הזמן. אני יודעת שהבנת לבד אבל מה עם מי שלא?)

והשבוע: איזה תזמון מעולה לפוסט הזה!

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯