​

הו, שלום לך,

"אמא, אין לי קול"
זה נראה כאילו היא אמרה את זה אבל למעשה היא כתבה לי את ההודעה הזו בוואטצ אפ.
כן, לילדה החמודה שלי אבד הקול, בדיוק ברגע הכי לא נכון.

איך יודעים שזה הרגע הכי לא נכון?​
זה פשוט - כשיכולת מסויימת, שבד"כ עומדת לרשותך, נעלמת בדיוק ברגע שהכי צריך אותה.
ואוליביה נבחנה השבוע לבית הספר לאומנות בתל אביב, בית ספר החלומות שלה.
היה לה אודישן למגמת תאטרון והיא הכינה מונולוג ושיר.
כשאני אומרת "הכינה" אני מתכוונת ששתי מורות אימנו והכינו אותה לאודישן.
​שבועות של חזרות ועוד חזרות.

ואז יומיים לפני המאורע - היא איבדה את הקול שלה.
לא סתם נהייתה צרודה אלא לא מצליחה לדבר בלי שהוא יישבר.
כמו קרפדה.
זה כמו לאבד כרטיס טיסה שניה לפני הטיסה (בימים שלפני שהכל היה בקובץ דיגיטלי בטלפון).

כמובן שרצנו לרופא, שבחן לה את המיתרים (בדיקה מאוד לא נעימה) והוא אמר שהכל תקין.
בקיצור - זה מלחץ.
זאת היתה תשובה מאוד משמחת כמובן, אבל לא פתר את הבעיה.
​"תרגיעי ותעשי הרבה תרגילי חימום." היתה התרופה.

אז הרגענו. ואוליביה התחילה לתרגל ולתרגל את התרגילים עם המורה שלה. והצליחה לשיר בקול נמוך! הן סידרו את השיר ככה שבכל המקומות שהקול שלה נשבר יהיה לה פתרון אחר.

ואז נשארה התלבטות - האם כדאי לעדכן באודישן שהיא צרודה, כן או לא?
​היו דעות לשני הכיוונים, אבל בסוף הוחלט שהפתרונות שהן מצאו היו ככ מוצלחים אז היא לא תגלה להם בכלל ותלך ותתמודד כמו גדולה.
​והיא היתה מופלאה ויצאה מהאודישן זורחת מכמה טוב שזה יצא ומכמה שהם התלהבו.
​
יש כמה דברים שאפשר ללמוד מהסיפור הזה, ואני מנציחה אותם פה כדי לזכור (וכדי לחלוק איתך):
🥵 לחץ לא עוזר לשום דבר, הוא רק מפריע לנו להשיג את המטרות שלנו. ​
אם יש לך פרוייקט או אירוע חשוב, לא צריך לחכות שרופא יגיד לך להירגע. נא להרגיע עם הסימן הראשון ללחץ.

✅ יש לנו אפשרויות בחירה, בכל מצב שאנחנו עומדים בפניו.​
זה אף פעם לא רק אופציה אחת. גם אם ככה זה נראה במבט ראשון.
האפשרויות של אוליביה היו: להשאיר את השיר כמו שהוא ולקוות לטוב, לשנות את השיר כך שיתאים למצב החדש, להחליף שיר, לעדכן במצב מיתרי הקול שלה ולהתחנן לרחמי הבוחנים, וגם: לבטל את האודישן ולוותר על בית הספר (כן, זאת אופציה. גם אם לא שקלנו אותה).

🦚 כשאת מתמודדת עם בעיה בצורה מוצלחת זה מאוד מעצים.​
נכון, גם אם לא היה נעלם לה הקול והיא היתה עושה אודישן מעולה זה היה מעצים. אבל לעשות אודישן מעולה אחרי בעיה כזאת? אוליביה מרגישה עכשיו כמו הכוכבת בברודווי שיום אחד היא תהיה.

אנחנו עדיין לא יודעים אם היא התקבלה.
גם עם כל המאמצים הנ"ל, וגם אם היא היתה הכי טובה, ישנה אפשרות שהיא לא תתקבל. בסוף, כמות המקומות הפנויים לשכבה של שנה הבאה תיקבע לפי כמות ילדים לפי הכמות שיעזבו השנה.
​אבל זה לא בידיים שלה יותר.
​והלחץ ירד.

ועל כך יש לי עוד משהו חשוב לומר:
🥇 לפעמים אנחנו עושים את הכי טוב שלנו, וזה מעולה, ובכל זאת אנחנו לא מקבלים את מה שרצינו.
כי לא הכל תלוי בנו. אנחנו חיים בעולם עם עוד אנשים…
מה שחשוב פה הוא לקשור את ההערכה העצמית שלנו לעשיה שלנו, לדברים שקשורים ביכולות ובפעולות שלנו, ולא לתוצאות שאין לנו שליטה עליהן. זה בדיוק ההבדל בין דימוי עצמי בריא והרבה נחת לבין חיים רצופי עוגמות נפש.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהצליחה בשן ועין לעבור את כל המיליון מבחנים שלה אחרי שלא למדה מספיק לאורך הסמסטר- וואו איזה מרתון זה היה ואיזה כיף שהוא נגמר! הסמסטר הזה יראה אחרת לחלוטין.
👓 למקורצצת שהצליחה לנקות שולחן ולהגיש את כל המיליון עבודות הקטנות שהיו לה והיא איחרה בהגשה שלהן ועכשיו היא עומדת בזמנים ויושבת על הפרק הארוך שיש לה לכתוב. אנחנו האמנו בך מהרגע הראשון.
👓 למקורצצת שעלתה לגמר בהאקתון! איזה מטורף זה! הלוואי ותקחו מקום ראשון!

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?
סוף שבוע 43: 179 ס"מ, אני מודה שמהפחד שאני אצטרך לקבל החלטות השבוע התמתחתי פחות פעמים מבד"כ. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.

​

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

פינת הנוסטלגיה

הניוז נגמר לך מהר מדי? בא לך עוד? גם לי! בפינה הזו אנחנו נזכר יחדיו בפיסת תוכן ישנה, נוכיר לה תודה ונבלה עוד מעט זמן יחדיו. כי התוכן שלי הוא כמו יין (משתבח עם הזמן. אני יודעת שהבנת לבד אבל מה עם מי שלא?)

והשבוע: האמת שהניוזלטר הזה יצטרך חלק ב בקרוב. רשמתי לעצמי.

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯