​

הו, שלום לך,

"וואי את אשכרה לא מדחיינת כלום, אה?"
​האמת שזה לא מדויק.
​פשוט יש לי שיטה לדחיונים.

אבל רגע, אני קופצת לסוף.
הגר, הקמפיינרית המושלמת שלנו, היתה בהלם.
20 דק' אחרי שסיימנו את הפגישה כבר שלחתי לה עמוד חדש לגמרי באתר, מחובר לטופס שזיהינו בו בעיה.
​שזו בתכלס היתה המשימה שלי לימים הקרובים.
​והנה, החלק שלי מאחוריי ועכשיו תורה של הגר לטפל בענייני קמפיינים, שלא אלאה אותך בהם.

עכשיו, האם יכולתי לקחת את הזמן ולא לעשות את המשימה הזו באותו רגע?
סביר שכן.
זה היה יכול לחכות כמה ימים, להציק לי בראש, ובסוף הייתי עושה את זה בפי 3 זמן.
אבל היה לי חלון של 20 דקות לפני הפגישה הבאה וידעתי שממילא לא אספיק ללמוד למבחן בזמן הזה, ושאם לא אטפל במשימה הזו עכשיו היא תחכה לאחרי המבחן.
וכרגע הכל כבר ממילא פתוח מולי על המסך, כי התעסקנו בזה בזמן הפגישה, כשהכל טרי בזיכרון כך שאני יודעת ומבינה בדיוק מה אני צריכה לעשות.
​לכן, היה שווה לנסות להספיק.
​ואכן הספקתי.
זה היה מוצלח וכייפי להספיק וגם לדעת שזה מאחורי.

אבל, לשאלתך, לא את כל המשימות שלי אני עושה ככה מיד.
​מצטערת לאכזב, הגר.
​יש משימות שמחכות ברשימת המשימות שלי לא מעט זמן.
למשל - שינוי מערכת הסליקה, זו משימה גדולה ומורכבת, שדורשת כמה וכמה החלטות שונות. לכן, המשימה הזאת מחכה לזמן שאני יכולה לקבל החלטות בנחת. אני לרגע לא חושבת לנסות להתמודד איתה תוך כדי תקופת מבחנים.

בטח אמרת לעצמך - נו, בסדר הילה, גם את מדחיינת, את בכל זאת בת אנוש ולא רובוט.
וזה נכון. אבל הדחיינות שלי שונה משלך בשני דברים:

1. אני בוחרת באופן מודע מה לדחיין - אני זו שקובעת מה יקרה היום ומה לא יקרה היום, לא נסיבות החיים, לא אנשים אחרים וסדר העדיפויות שלהם. לא הפרעת הקשב שלי (כן, גם לי יש, ברור).

2. אני חיה עם הדחיינות שלי בנחת.

למעשה, יש שאלה מרכזית אחת שאני שואלת את עצמי לפני שאני מחליטה במה לטפל כל פעם:
מה יהיה הנזק?
וליתר דיוק - מה יהיה הנזק אם אדחיין את המשימה הזו?
למשל, מה יהיה המחיר שאצטרך לשלם אם לא אטפל עכשיו עכשיו בטופס הסורר? במקרה הנ"ל זה אומר שהרבה מאוד לידים ילכו לאיבוד, שהגר לא תוכל להתקדם מהצד שלה ושכסף יתבזבז.
​זה נזק די גדול.
​אז היה לי חשוב לא להיות הצוואר בקבוק של העניין הזה ולטפל בזה כמה שיותר מהר.

אבל במקרה של מערכת הסליקה, כבר שילמתי לשנה הקרובה, ולכן אין שם לחץ.
אפשר גם לטפל בזה בשבוע האחרון של שנת התשלום.
לעומת זאת, המבחן של שבוע הבא לא יחכה לי. ולהכשל בו אומר שאני צריכה לעשות שוב את הקורס (המשמים ביותר).
ככה שאין מצב לדחיין את המבחן. אבל את מערכת הסליקה אפשר לדחיין.

ואיך אני דואגת שלא יהיו לי נקיפות מצפון בנושא?
​הרי זה החלק הכי חשוב, נכון?
​קודם כל, מעצם העובדה שעשיתי לעצמי סדר, ושברור לי למה אני מחכה, ושהמחיר אינו גבוה מדי - זה כבר הוריד את מפלס נקיפות המצפון.
הדבר השני שמועיל לכך הוא כפתור הסנוז (זה שמזיז את המשימה מהיום ליום אחר) - אני מסניזה את המשימה ברשימת משימות שלי לתאריך שבו היא כן תהיה רלוונטית לעשייה. ככה היא לא מציקה לי בעין כשאני לא זקוקה לה. אבל היא לא מתרחקת יותר מידי ואני יודעת שהיא בטוחה ותחזור אלי בדיוק מתי שאני רוצה אותה.

כמו שאני אוהבת להסביר למקורצצים שלי - זה לא נחשב דחיינות אם זה מתוכנן.
וזה לא נחשב לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח אם מקפידים לנקות מתחת לשטיח.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהקשיבה לעצה שלנו ו"רק" התיישבה ליד הפסנתר לדקה ומצאה את עצמה מנגנת שעתיים וכותבת עיבוד חדש. אנחנו מאוד אוהבות שמקשיבים לנו ושיוצאים מזה דברים טובים, זה עושה לנו נחת.
👓 למקורצץ שמצליח לכתוב מסמכים רשמיים תוך כדי שהוא שומר על חבורת אפרוחים במשרד שלו, כן, קראת נכון.

​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?

​
​
​

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

פינת הנוסטלגיה

הניוז נגמר לך מהר מדי? בא לך עוד? גם לי! בפינה הזו אנחנו נזכר יחדיו בפיסת תוכן ישנה, נוכיר לה תודה ונבלה עוד מעט זמן יחדיו. כי התוכן שלי הוא כמו יין (משתבח עם הזמן. אני יודעת שהבנת לבד אבל מה עם מי שלא?)

והשבוע: אני מתה על הסטיקר הזה

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯