​

הו, שלום לך,

"אוליביה, אני חייבת לומר שאת הטועה המצטיינת מבין כל התלמידים שלי".
כן כן, לא טעיתי בציטוט.
"הטועה המצטיינת".
זו המחמאה שלירון, המורה לפיתוח קול של אוליביה, בחרה לתת לה אחרי ההופעת סולו שלה.
"את טועה בחינניות, לא מתנצלת, מחייכת וממשיכה הלאה".
​כן, נו, כבר אמרנו שהילדה יצאה מוצלחת, נכון?​
אפילו כשהיא טועה היא עושה את זה בהצטיינות.

לדעת לטעות בחינניות זה אחד הדברים שהכי עוזרים לנו להתמיד בחיים.
לא כל דבר מצליח בפעם הראשונה.
גם לא בפעם השניה.
וגם לא בפעם המאה.
מה שחשוב הוא לזכור שגם טעות היא התקדמות.
כי למידה מטעויות היא הלמידה הכי יעילה שיש, וטעות היא לא רק חלק לגיטימי מהתהליך אלא אפילו הכרחי.
​אני בטוחה שאני לא הראשונה שמספרת לך את זה.
​(כמו בסיפור הידוע על אדיסון, איך הוא ניסה וטעה כ- 1000 פעמים עד שהצליח ליצור נורה שעובדת).

והרגשתי את העניין הזה על בשרי בימים האחרונים.
או יותר נכון - הרגשתי את החוסר שלו.
היה לנו מבחן גדול ומסובך השבוע (מדע הנתונים, לשאלתך). ולאורך כל הסמסטר, בזמן ששפכו עלינו מלא חומר לימוד, לא היו לנו מספיק חומרים לתרגל איתם.
​העלו לנו שני מבחנים לדוגמא.
רק שניים.
​אי אפשר לתרגל שוב ושוב את אותם המבחנים לנצח.
וגם - זה מבחן אמריקאי, אז אני זוכרת את התשובה הנכונה, אבל זה לא אומר שהבנתי.
זה לא אומר שאני אצליח לפתור בעיה דומה עם משתנים שונים.

אני מסתכלת בקנאה על ספרי הפיזיקה מלאי התרגילים של הבן שלי, מלא הזדמנויות לתרגל, להיכשל, ללמוד ולתקן.
מחפשת באינטרנט ובג'יפיטי כל מיני שאלות לתרגל ולהכשל בהן.
וכבר שבוע שאני לומדת, משננת, ומרגישה שאני לא מצליחה להפנים את החומר - כי אין לי הזדמנות לטעות וללמוד מהטעויות.
ללמוד מה לתקן.
שזה הרי החלק החשוב בלטעות.
לא כי בא לי להיכשל, אלא כי אני מבינה שככל שאני אכשל יותר אני אלמד יותר.

ביאושי הרב, ניצלתי את משאביי וביקשתי מאחת המקורצצות שלנו, שבקיאה בתחום, לכתוב לי תרגילים. סוף סוף! בא לציון גואל.
וואו, איזה הבדל! בזכות התרגולים וההסברים שלה הבנתי פתאום מלא דברים, נפלו לי אסימונים מכל הכיוונים.
​לא האמנתי כמה אפשר להתקדם ביום אחד.
​רק מלטעות.

אז קודם כל אני מנצלת את הבמה הזו להודות לה מקרב לב - על שנתנה לי להפריע לה בכתיבה שלה עצמה (קרציה רעה שכמותי, אפילו מאיה נזפה בי).
לפחות 60% מהציון שלי אני חייבת לך! את סט האימון שלי (בדיחה פרטית).

ושנית, חשוב לי לומר לך, שאם יש משהו שמרגיש לך שלא לגמרי הבנת עד הסוף ולא מצליח, אז זה בדרך כלל אומר שחסר לך תרגול.
זה הכל.
​וזה נכון לחלוטין גם למשימות שנראה לנו שלא צריכות תרגול.
​כמו, למשל, שיווק העסק - זה חשוב לנסות מלא ערוצי שיווק שונים ולהכשל בהם עד שמבינים מה הדרך והמינון הנכונים בשבילך.
או אפילו ללכת לישון בזמן - יום אחד לא הצלחת, ניסית להבין מה הפריע לך והבנת שזה בגלל שאכלת מאוחר. אז למחרת אכלת מוקדם יותר. יום אחר לא הצלחת, שאלת למה והבנת שזה המסכים - אז אפשר לנעול אותם, או לשים בחדר אחר. וכן הלאה.
או לפנות זמן כדי לכתוב / לעשות ספורט / או כל דבר אחר שרוצים להכניס לחיים - בהתחלה קשה להבין איפה מוצאים לזה זמן, נכון. אז מנסים זמן מסויים, מגלים שהוא לא התאים, מבינים למה זה לא התאים וובודקים זמן אחר. וככה, לאט לאט, לומדים מתי הזמנים הרלוונטיים למטרה הזאת ומתי לא.

חשוב לי להיות קרציה ולהדגיש את הנקודה של הלמידה.
אני מדברת איתך הרבה פעמים על לסלוח לעצמך, ועל חמלה עצמית.
​כך שיכול להיות שנראה לך שמספיק רק לטעות ולסלוח לעצמך. ​
אבל לטעות בחינניות זה לא רק להגיד "אופס, טעיתי, לא נורא, מחר יום חדש".
צריך לעשות יותר מזה.
לנתח את מה שקרה, ללמוד מהטעות, ולהפיק לקחים.

הדרך לעשות את זה היא דרך הסתכלות והתבוננות בטעות, בצורה הכי נקייה ולשאול:

❔ מה קרה בדיוק?
❔ מה גרם לזה להיות טעות?
❔ מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה?

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהגישה את ה-מאמר השבוע! איזה טירוף שהוא הוגש!!! ועוד תוך כדי שאני מפריעה לך עם השאלות שלי!
👓 למקורצצת שקיבלה סולו במקהלה!! אנחנו מחכות לוידאו ומתרגשות מאוד!

​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
​

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

פינת הנוסטלגיה

הניוז נגמר לך מהר מדי? בא לך עוד? גם לי! בפינה הזו אנחנו נזכר יחדיו בפיסת תוכן ישנה, נוכיר לה תודה ונבלה עוד מעט זמן יחדיו. כי התוכן שלי הוא כמו יין (משתבח עם הזמן. אני יודעת שהבנת לבד אבל מה עם מי שלא?)

והשבוע: מעניין! שניים מהסעיפים פה כבר לא נכונים! זיהית איזה?

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯