המלחמה שלך חזרה🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

אז שוב אנחנו כאן.
השגרה מתה, תחי השגרה החדשה.
שוב.

באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום.
השעה היתה 15:00.
מעולם עד אז לא הגעתי לכל המטרות שלי ליום (כיוונתי גבוה מדי כנראה).
וחשבתי לעצמי כמה מצחיק זה, שאני יושבת ומנסה לבנות לעצמי שגרה שתעזור לי לצעוד ולהיות פעילה יותר והנה, יום אחד שהופך אותה וכבר אני מגיעה ליעדים שרציתי.

בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו פלאים.
וכן, גם שאר השגרה שלי הלכה לפח.
אין יותר צעידה בבוקר, רק צעידה לממד.
אין ניסיון לאכול טוב יותר, יש רק ניסיון להצליח לאכול בכלל.
יש מצב השרדותי: אם הצלחתי לשבת מרוכזת במשך 15 דקות מול המחשב אז אני מבסוטה על עצמי.

ביום ראשון, כשחזרנו לקרצץ (מלחמה או לא, הקרציות הן עסק חיוני), קלטתי שהרבה מהמקורצצים ממש מתאמצים להתעלם מהמלחמה הזו.
ממשיכים לעבוד, בין אזעקה לאזעקה. משתדלים לא להתעסק יותר מדי בשאלה "מה שלומך?".
כי מה באמת שלומנו?
וואלה, רגיל, מלחמה.

ובתוך כל ההרהורים האלו קלטתי משהו.
שמצד אחד, איך שיוצאים ממצב חירום, אנחנו משתדלת לבנות מחדש שגרה.
מצד שני, בין חירום לחירום אני עסוקה כל הזמן בלהספיק כמה שיותר עד לחירום הבא.

להספיק לצעוד, לנסוע לחו"ל, לקדם את העסק, לסגור קצוות לתואר.

כל הדברים שאי אפשר לעשות במצב חירום, כשהמוח לא מאופס.
וזה משאיר אותי בסוג של מלחמה גם כשאין מלחמה.

ועכשיו אני נלחמת על שימור השגרה הזו שהתחלתי לבנות לעצמי, שנלחמתי לבנות אותה.
וזה קשה לי נורא.

וחשבתי אולי לכתוב לך טיפים לשימור השגרה, אבל אני לא חשה בת סמכא כרגע.
כרגע צריך לעשות אדפטציות ולבחור מה אפשר לשמור ולשחרר את השאר.
מלחמה זה חרא.

בטח עוד מעט ניצור לעצמנו שגרה חדשה, שגרת מלחמה.
ואז גם היא תהרס, ברוך השם, ונצטרך ולהזכר בשגרה שהיתה לנו לפני המלחמה, ונאבק לבנות אותה מחדש.
ואולי חוזר חלילה (מקווה מאוד שלא).
כנראה שככה זה, זו התקופה.

ושכמו הניסיון לטפס החוצה מהסנטר, גם אם מחזירים אותך מייד חזרה, מה שחשוב פה זה הניסיון להתמיד.
זו השאיפה להגיע למשהו, ולהמשיך לדבוק ברצון הזה ולנסות, שבסוף תעזור לנו לצאת מהמקלט ולחזור לחיים ולשפיות.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 לכולנו, בואו, למי לא מגיע השבוע.
👓 כן, גם לך.


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "אתן רק 5 רשומות" אמרה לנו ויקטוריה המארגנת בכניסה. "מה? אבל היינו אמורים להיות 20""מזל שלכן" היא חייכה אלינו חיוך יודע כל. הסתכלתי על אוליביה, היא הסתכלה עליי, שתינו חשבנו אותו דבר: אנחנו הולכות לקבל זמן מאוד פרטי עם אחת השחקניות האהובות עלינו. ואוליביה הכי קטנה שם מה שאומר שהיא תקבל הכי הרבה תשומת לב ממנה. טוב, נו, אם כך נגזר עלינו, נתמודד בגבורה. אבל רגע, קפצתי קדימה, לא הסברתי לך איפה היינו בכלל. נכון סיפרתי לך* שאני אוהבת את הסדרה סופרנאטורל כבר 20 שנה? לסדרה יש 15 עונות...

הו, שלום לך, אם הניוזלטר הזה הגיע אלייך זה אומר שאני עכשיו ברומא.הניוז הזה נכתב שבועיים לפני הזמן. שבועיים לפני שהוא נשלח אליך ופתחת אותו. זה מאוד נדיר שאני כותבת את הניוז לפני השבוע שבו הוא מתפרסם. זה קרה כי ידעתי (בערך, עוד נגיע לזה) שאני אהיה ברומא ולא יהיו לי אפשרות, או רצון, להתעסק בעבודה ולכתוב ניוזלטרים בשבוע הזה.וכן, אני אומרת את זה בלי להתבייש.גם לי מגיע חופש לפעמים. יש איזו תפיסה ש"חופש אמיתי" זה ספונטניות. זה קלילות. זה לזרום. זה טוב ויפה בפנטזיה, אבל זה לא עובד ככה בשביל אנשים עם...

הו, שלום לך, "יו, אני לא מאמינה שהוא אומר את השטויות האלו ואנשים מסכמים את מה שהוא אומר"כתבתי לשלומית מתחת לשולחן, באמצע הרצאה באוניברסיטה. המתרגל עמד שם ודיבר על ג'יימס קליר, כן, הגורו שכתב את "הרגלים אטומיים". אני קוראת אותו כבר שנים, יש לי דפים שלמים מסומנים, אני מקרצצת לאנשים בעזרת השיטות שלו כל יום.מעולם לא חשבתי שילמדו אותי אותו באוניברסיטה. אבל אנחנו חיים בימים מוזרים אז זרמתי. וככה ישבתי ושמעתי אותו מסביר: "קליר אומר שכשמפתחים הרגל חדש חשוב לא לדחוף מעבר למה שנוח. אם למשל החלטתם ללכת...