|
הו, שלום לך, אז שוב אנחנו כאן. באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום. בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו פלאים. ביום ראשון, כשחזרנו לקרצץ (מלחמה או לא, הקרציות הן עסק חיוני), קלטתי שהרבה מהמקורצצים ממש מתאמצים להתעלם מהמלחמה הזו. ובתוך כל ההרהורים האלו קלטתי משהו. להספיק לצעוד, לנסוע לחו"ל, לקדם את העסק, לסגור קצוות לתואר. כל הדברים שאי אפשר לעשות במצב חירום, כשהמוח לא מאופס. ועכשיו אני נלחמת על שימור השגרה הזו שהתחלתי לבנות לעצמי, שנלחמתי לבנות אותה. וחשבתי אולי לכתוב לך טיפים לשימור השגרה, אבל אני לא חשה בת סמכא כרגע. בטח עוד מעט ניצור לעצמנו שגרה חדשה, שגרת מלחמה. ושכמו הניסיון לטפס החוצה מהסנטר, גם אם מחזירים אותך מייד חזרה, מה שחשוב פה זה הניסיון להתמיד. אני מאמינה בך! פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 לכולנו, בואו, למי לא מגיע השבוע. שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, "נראה לי קצת שמאלה""ככה?"עמדנו והסתכלנו על התמונה החדשה מעל המיטה שלנו. פתאום היתה לי הארה!"תראה! עברנו לגור בניו יורק!!" אני מודה שבפעם הראשונה שהשתעשענו ברעיון לשים תמונה של ניו יורק מעל המיטה, זה החזיר אותי ישר לתקופה שרק הכרנו. אז ניו יורק היתה ה-חלום.בדיוק שנינו חזרנו משם וכולם תלו תמונות של ניו יורק בכל מקום. לפני שבוע, כשמצאנו תמונה שנראית כמו חלון שמביט לאמפייר סטייט, זה נראה כמו קטע מגניב ויצירתי. שזה כאילו חלון אבל לא באמת חלון. אבל שום דבר לא הכין אותי להרגשה הזו. אני...
הו, שלום לך, אוקי, אז שמתי לב שכל בוקר אני מלווה את אוליביה לתחנת האוטובוס, כי ככה אני חמודה. וקלטתי שזה אומר שאני כבר ממילא מתלבשת וממילא יוצאת בלי תיק. ואפילו לפני תחילת יום הקרצוץ. ולכן זוהי הזדמנות מעולה להתחיל לצעוד. העניין הוא שעכשיו, כשהילדים גדלו והולכים לבד למקומות, זה שאני עובדת מהבית מתחיל לתת את אותותיו. אורח החיים שלי הוא מה שנהוג לכנות "יושבני."זה אומר שאני על הישבן רוב היום. זה לא בריא בשום גיל.אז ניסיתי לחשוב מתי יהיה לי קל להכניס קצת תנועה לתוך חיים שלי. בדגש על "קל" ועל...
הו, שלום לך, "המממ אני אשקול שוב אם להקשיב לכל מה שאת כותבת בניוזלטר הזה"כן, ככה. חצוף ביותר.מסתבר שאי אפשר לומר דעות לא פופולריות בימינו. כן, אני הילה מיכוביץ סיטון, הקרציה מפולניה הראשונה לשמה, ואני חושבת שצריך לתת לילדים מסכים מגיל אפס ולא להגביל אותם. אף פעם. שני ילדים גידלתי בשיטה הזו. שניהם כבר מספיק גדולים כדי להעיד על התוצאה. לאף אחד מהם אין שום בעיה לשים את הפלאפון שלהם בצד כשצריך. ולפעמים גם כשלא צריך.בזמנם הפנוי הם: 📖 קוראים ספרים (הגדול) 🎹 מתאמנים בפסנתר (הקטנה) 👥 נפגשים עם חברים💻...