הו, שלום לך,

אם הניוזלטר הזה הגיע אלייך זה אומר שאני עכשיו ברומא.
הניוז הזה נכתב שבועיים לפני הזמן.
שבועיים לפני שהוא נשלח אליך ופתחת אותו.

זה מאוד נדיר שאני כותבת את הניוז לפני השבוע שבו הוא מתפרסם.
זה קרה כי ידעתי (בערך, עוד נגיע לזה) שאני אהיה ברומא ולא יהיו לי אפשרות, או רצון, להתעסק בעבודה ולכתוב ניוזלטרים בשבוע הזה.
​וכן, אני אומרת את זה בלי להתבייש.​
גם לי מגיע חופש לפעמים.

יש איזו תפיסה ש"חופש אמיתי" זה ספונטניות. זה קלילות. זה לזרום.
זה טוב ויפה בפנטזיה, אבל זה לא עובד ככה בשביל אנשים עם מחוייבויות כמו עסק ועובדים ומשפחה.
​
ממרומי גילי הבנתי שהטריק להגיע למצב של חופש אמיתי הוא להתכונן אליו מראש.
ונכון, זה דבר שקצת קשה לעשות אותו במדינה שלנו.​
אבל הנה, תכננתי בכל זאת והניוז הזה הוא חלק מההוכחה.
וכל הכבוד לי.
עכשיו רק נותר לי להחזיק אצבעות שהניוזלטר הזה ימצא (כלומר מוצא) אותך עדיין בהפסקת אש. אולי אפילו באמצע פסטיבל שלום עולמי.

החופשה המושלמת שהזמנתי כמעט שנה מראש, בוטלה שבועיים לפני שהיינו אמורות לטוס.
יומיים לפני הפסקת האש.
היו לנו גם המון תוכניות ומלונות וכרטיסים למוזיאונים ומפות משורטטות בכמה ערים אירופאיות.
כמובן ביטלנו אותן ברגע שהטיסה בוטלה כדי לא להפסיד כסף.

ואת השורות האלו אני כותבת לך לפני שקיבלתי אישור על שיבוץ לטיסה חדשה ואני לא יודעת מתי ולאן נטוס בדיוק.
אני רק יודעת שנחזור מרומא יומיים אחרי שהניוזלטר הזה ינחת אצלך בתיבה.
אני לא יודעת מתי ולאן הטיסה, אז אי אפשר להזמין מלון חדש.
ובגלל שאני לא יודעת באיזה עיר נישן אי אפשר לתכנן איפה נטייל.
ובגלל שאני לא יודעת איפה נטייל אי אפשר להזמין כרטיסים לכלום.
​
אז כן, יש לי ניוזלטר, אבל הטיול עצמו? אפס תכנון. כלום. ריק. היומן פנוי לחלוטין.

כשמתכננים חופשה (או כל דבר בעצם) יש את הדברים שתלויים בנו, במקרה הזה:
לכתוב ניוזלטר,
לארוז מזוודה,
לצלם את הדרכון,
להכין רשימה של מקומות שרוצים לראות.

ויש דברים שלא תלויים בנו כמו:
תאריך לטיסה,
הפסקות אש,
שחברת התעופה תזכור שאני קיימת,
שלום עולמי.

והרבה פעמים יש נטיה לחכות עם מה שתלוי בנו עד שהכל יהיה ברור גם באזור של מה שלא תלוי בנו.
​אבל זה לא באמת הכרחי.​
לי, למשל, אין שום בעיה לארוז אפילו שאני לא יודעת אם אטוס בשישי, ראשון או שני ואם זה יהיה למילאנו, פירנצה או רומא. מקסימום אני פורקת את המזוודה ומחזירה הכל לארון.
ואין לי שום בעיה לכתוב ניוזלטר שיהיה לך מה לקרוא כשאני באיטליה, בלי לדעת מתי, או אם, אני באיטליה. מקסימום אני לא אשלח אותו ואכתוב אחד אחר.

זאת לא אופטימיות דבילית ולא עין הרע.
​ואני מודה שגם לי לקח כמה שנים להבין את זה.
שאפשר לעשות את החלק שלך גם כשהיקום עדיין לא החליט מה הוא רוצה לעשות עם החלק שלו.

זאת אולי נשמעת לך כמו עצה לחיים מעוגיית מזל.
אבל כשאני יושבת בסלון עם המזוודה הארוזה שלי, וניוזלטר כתוב ומתוזמן, בלי טיסה ובלי מלון, אני מרגישה שזו כבר לא סתם עצה גנרית, זה החיים שלי ממש.

עכשיו נשאר רק לקוות שהניוז הזה באמת הגיע אלייך כי זה אומר שאני באיטליה.
ולא בבית תוהה אם לפרוק את המזוודה או לא.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב והנה משהו שלא קורה הרבה: ברביעי הקרוב בבוקר אני משתתפת בכנס פרודקטיביות אונליין של קו.דו. משתתפת הכוונה מציגה/מדברת/מופיעה. הכנס חינמי וזו בהחלט תהיה הזדמנות חד פעמית לשמוע אותי ולשאול אותי שאלות ישירות מהקהל. אני אשמח לראות אותך שם! תמיד טוב שיש בקהל פנים מוכרות. ההרשמה מפה (ממה שהבנתי עדיף מהמחשב כי מהפלאפון זה מסורבל).

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצץ שניקה את כל המייל במקום לברוח ממנו. 342 הודעות בבוקר אחד. אנחנו עדיין בהלם.
👓 למקורצצת שנכנסה לאיכילוב בדרך כי הייתה בסביבה, וקבעה תור למרפאה שרדפה אחריה שבועות. זה לא היה ברשימה, היא פשוט הייתה שם וניצלה את ההזדמנות! ככה סתם פתאום!

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​