אבל זה לא נכון🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

"יו, אני לא מאמינה שהוא אומר את השטויות האלו ואנשים מסכמים את מה שהוא אומר"
כתבתי לשלומית מתחת לשולחן, באמצע הרצאה באוניברסיטה.
המתרגל עמד שם ודיבר על ג'יימס קליר, כן, הגורו שכתב את "הרגלים אטומיים".
אני קוראת אותו כבר שנים, יש לי דפים שלמים מסומנים, אני מקרצצת לאנשים בעזרת השיטות שלו כל יום.
מעולם לא חשבתי שילמדו אותי אותו באוניברסיטה.
אבל אנחנו חיים בימים מוזרים אז זרמתי.

וככה ישבתי ושמעתי אותו מסביר:
"קליר אומר שכשמפתחים הרגל חדש חשוב לא לדחוף מעבר למה שנוח. אם למשל החלטתם ללכת לחדר כושר פעם בשבוע, ושבוע אחד זה לא מרגיש נוח, זה בסדר לוותר וללכת שבוע הבא".
הזדעדעתי.
והייתי חייבת לחלוק את הזעזוע.
ואז גם שלומית הזדעזעה.
ושתינו היינו מזועזעות.

כי קליר אומר בדיוק את ההפך.
הוא אומר שהדבר הכי גרוע שאפשר לעשות להרגל חדש הוא להוריד את התדירות.
להוריד תדירות זה המתכון לקבור את ההרגל, לא להציל אותו.

אז מה הוא כן אומר?
קליר אומר שאם אין לך כוח להתאמן אז ללכת לחדר הכושר, לגעת בדלת, ולצאת.
לא להתאמן.
לא להתחיל.
רק להופיע.
ככה ההרגל ללכת לחדר כושר נשמר ובשלב מסוים ההרגל הזה יהפוך להרגל של ספורט אמיתי.
קודם בונים את ההרגל להופיע, רק אחר כך את ההרגל להתאמן. הרגל על גבי הרגל.

ההבדל בין מה שהמתרגל הצעיר שלי אמר לבין מה שקליר באמת אומר נשמע קטנטן.
אבל הוא כל ההבדל בין לבנות הרגל לבין לוותר עליו לאט בלי לשים לב.
זה בעצם לבנות הרגל לוותר לעצמך.

וזה הרגיז אותי נורא. כי כל הסטודנטים בחדר ישבו שם, הקלידו בנחישות בלפטופים ובאייפדים שלהם: "לוותר כשאין כוח, לחזור שבוע הבא", ועמדו לצאת משם עם גרסה שנשמעת הגיונית אבל תהרוס להם את כל הניסיונות לבנות הרגלים. ואז הם יעבירו את הסיכומים שלהם לסטודנטים שצריכים סיכומים מהשנה הבאה וגם הם ילמדו את הטעות הזו. טלפון שבור אקדמי.

אז לא יכלתי להתאפק יותר והרמתי יד.
אמרתי שזה לא מדויק, הסברתי את ההבדל, המתרגל הודה לי על התיקון והמשיך הלאה.
ממש לא באתי על סיפוקי ולא הרגשתי שהצלתי את ההרגלים של חברי לספסל הלימודים.

וזאת גם הסיבה שאני מספרת לך את זה, שנכיר בכך ששוב צדקתי.
ושנבין את הדיוק הזה כולנו.
ועל הדרך הנה עוד סיבה חשובה - חשוב שלא נאמין לדברים שאומרים לנו כאילו מדובר בתורה מסיני. מישהו סיפר לך שמישהו סיפר לו על שיטה נהדרת שתשנה את חייך בקליי קלות וזה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי? כדאי לבצע בדיקה ורצוי מול המקור.
למשל, לקרוא את קליר עצמו (מאוד ממליצה).
לא היית רוצה לגלות שהשקעת בהרגל חדש שמלמד אותך איך לא לעשות משהו.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב מגיע לזה מקום יותר טוב מהנ.ב אבל הגענו לסוף הניוז ומסתבר שעדיין לא גיליתי לך לך שבשבועות האחרונים השקנו בשקט מסלול חדש של שבוע קרצוץ. כבר הרבה זמן שמבקשים ממני את האפשרות להתקרצץ לתקופה קצרה יותר מחודש והוא מעולה במיוחד למי שיש להם משימה מוגדרת ותחומה בזמן שחייבת להסתיים (דו"ח שנתי אמרת?), וגם למי שיש להם משימה לא מוגדרת ולא תחומה בזמן אבל שחייבת להסתיים כבר כי די כמה אפשר. אותו קרצוץ, רק לשבוע, כמו שלא ידעת ששבוע שלך יכול להיראות.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצץ שעבר את הבחינת התמחות שלו!!! קולולולו!!!!! יש לנו מלאאאאא אנשים להפנות אליך!
👓 למקורצצת שזכתה בתחרות עיצוב! ידענו ששלך הכי יפה!!! זכינו לראות אותו נוצר!


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "שיואו! הילה! תפתחי ריטריט!!! כזה ריטריט עבודה שאנשים הולכים לבית מלון ואת מפקחת עליהם שיעבדו!"המממ לא נראה לי. וזה לא שאני לא אוהבת את הרעיון, אני פשוט לא אוהבת את המחשבה שהוא עלול להיכשל. זאת לא תהיה הפעם הראשונה בעסק שהתאמצתי מאוד על רעיון שנכשל. אולי זכורות לך קבוצות ה"לחץ חברתי" שפתחתי, שהיו קבוצות קרצוץ לכמה אנשים ביחד על נושא משותף. עמלתי עליהן כל כך הרבה ובסוף הן היו כשלון חרוץ. על הנייר היתה התלהבות אבל בפועל היה נורא קשה למלא אותן. בנוסף, למרות שאנשים טענו שהן היו...

הו, שלום לך, "את צריכה להוסיף פינת נו נו נו לניוזלטר שלך."לא יאומן, אבל מי שהעלתה את הרעיון הפעם היא דווקא מקורצצת.מקורצצת שרצתה שאנזוף בה בפומבי על זה שלא הצליחה ללכת לחדר כושר. "אם אני לא אלך גם מחר את חייבת לעשות לי שיימינג בניוזלטר." נאלצתי לבשר לה שהבקשה הזו כבר עלתה על השולחן כמה פעמים. ונפסלה. אני מודה שגם לי במחשבה ראשונה זה נשמע מצחיק.אבל שלומית הזכירה לי שהלקאה עצמית לא מועילה להתקדמות. ואני לעולם לעולם אף פעם לא מוכנה לרדת על מקורצצים.ושתינו הסכמנו שלא הכל כשר כדי להשיג רייטינג...

הו, שלום לך, אני חושבת שהייתי בת 14, אולי 15.זה היה בערב שבועות. הבנים היו נשארים ערים ללמוד תורה כל הלילה בזמן שהבנות היו מסתובבות בין בתי הכנסת כביכול לחפש משהו. ה"משהו" הזה היה הבנים. בעיני פחות מצא חן הסידור המגדרי הזה והחלטתי שאם הבנים יכולים ללמוד תורה כל הלילה, אז גם אני.וגם - כמובן - איזה דרך טובה יותר יש לחפש את הבנים בלי שהם ידעו שזה מה שאנחנו עושות? טוב, נו, הייתי תמימה. אז שכנעתי את אחת החברות שלי והתמקמנו בעזרת נשים בבית הכנסת. בכלל לא בחרתי בה ספציפית כי הייתי מאוהבת באח שלה...