|
הו, שלום לך, "יו, אני לא מאמינה שהוא אומר את השטויות האלו ואנשים מסכמים את מה שהוא אומר" וככה ישבתי ושמעתי אותו מסביר: כי קליר אומר בדיוק את ההפך. אז מה הוא כן אומר? ההבדל בין מה שהמתרגל הצעיר שלי אמר לבין מה שקליר באמת אומר נשמע קטנטן. וזה הרגיז אותי נורא. כי כל הסטודנטים בחדר ישבו שם, הקלידו בנחישות בלפטופים ובאייפדים שלהם: "לוותר כשאין כוח, לחזור שבוע הבא", ועמדו לצאת משם עם גרסה שנשמעת הגיונית אבל תהרוס להם את כל הניסיונות לבנות הרגלים. ואז הם יעבירו את הסיכומים שלהם לסטודנטים שצריכים סיכומים מהשנה הבאה וגם הם ילמדו את הטעות הזו. טלפון שבור אקדמי. אז לא יכלתי להתאפק יותר והרמתי יד. וזאת גם הסיבה שאני מספרת לך את זה, שנכיר בכך ששוב צדקתי. אני מאמינה בך! נ.ב מגיע לזה מקום יותר טוב מהנ.ב אבל הגענו לסוף הניוז ומסתבר שעדיין לא גיליתי לך לך שבשבועות האחרונים השקנו בשקט מסלול חדש של שבוע קרצוץ. כבר הרבה זמן שמבקשים ממני את האפשרות להתקרצץ לתקופה קצרה יותר מחודש והוא מעולה במיוחד למי שיש להם משימה מוגדרת ותחומה בזמן שחייבת להסתיים (דו"ח שנתי אמרת?), וגם למי שיש להם משימה לא מוגדרת ולא תחומה בזמן אבל שחייבת להסתיים כבר כי די כמה אפשר. אותו קרצוץ, רק לשבוע, כמו שלא ידעת ששבוע שלך יכול להיראות. פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 למקורצץ שעבר את הבחינת התמחות שלו!!! קולולולו!!!!! יש לנו מלאאאאא אנשים להפנות אליך! שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, מה כבר רציתי? רק דבר אחד פשוט: שתאריכי המחזור שלי יופיעו ביומן גוגל. סתם אינדיקציה ביומן שאומרת לי מה ומתי.איך יתכן שאף אחת ממליון האפליקציות הקיימות לא עושה את הדבר הבסיסי הזה? טוב נו, אמרתי, אבנה אפליקציה משל עצמי, שתעדכן את היומן שלי.הרי כבר בניתי אפליקציית דמי כיס לילדים. בשעתיים.כמה מסובך זה כבר יכול להיות? פתחתי AI, והתחלתי לנסות.ואז גיליתי שבשביל להסתנכן לגוגל צריך להתקין כל מיני תוכנות פיראטיות, לחבר אותן לכל מיני ממשקים, לתת הרשאות שאני לא מבינה ולא בטוחה שאני רוצה...
הו, שלום לך, אני אתחיל ואגיד שאנחנו בסדר. לא קרה לנו כלום. יומיים אחרי תחילת המלחמה, כלומר לפני חודש, ארזנו את עצמנו ונסענו לצפון, למקום שקט יותר עם ממ"ד.לכבוד הסדר החלטנו לחזור, ולעשות ליל סדר עם ההורים שלי בתל אביב.וחשבתי שזה ילחיץ אותי, לנסוע את כל הדרך הארוכה הזו, ועוד עם הפקקים של ערב החג. ועוד אחרי שכמעט חודש לא התרחקתי מהממ"ד.אבל זה לא הלחיץ אותי. והגענו חזרה לתל אביב, וחשבתי שהאזעקות והבומים ילחיצו אותי, אחרי שכבר התרגלתי לחיות בלעדיהם.אבל זה לא הלחיץ אותי. 5 אזעקות ברצף גם לא הלחיצו...
הו, שלום לך, "וואי, נראה לך שהיא תכנס בסלון"נועה, המעצבת המדוייקת שלנו, מדדה קצת, קימטה את המצח ופסקה:"בטח! זה יהיה מושלם""ויהיה מקום לפסנתר?""ברווווררררר" כשנכנסנו לדירה החדשה, לפני ארבע שנים, קנינו ספה. כתומה, ענקית, מהממת. היא נכנסה, אבל בקושי. תפסה חצי סלון ועוד קצת.אבל היא היתה כל כך יפה (ויקרה), שעיצבנו את כל הסלון מחדש, במיוחד בשבילה. והיא באמת קיבלה המון מחמאות, לא היה אדם אחד שנכנס ולא התלהב ממנה. היתה רק בעיה אחת:לא היה נוח לשבת עליה ליותר מ-10 דקות. זו היתה למעשה ספה מעולה לחדר...