​

הו, שלום לך,

"נראה לי אני יוצאת לסיבוב, אני נרדמת מול המחשב"
"הממממ אולי קודם רק תכתבי לי מה הדבר הבא שאת צריכה לעשות?"
"אוקי… שניה"
שקט.

ואז היא כתבה לי שהיא צריכה לעשות בלה בלה בלה סינית סינית סינית ועוד כמה דברים שככה וככה.
​ולסיום שאלה "אני יכולה לצאת עכשיו?"​
לא התייאשתי ועניתי לה שתיכף, רק שניה לפני, אולי כדאי לפתוח את הקובץ של הסינית.
(אגב, זה לא באמת סינית. אבל זה ביטויים מקצועיים בשפה שבני תמותה כמונו לא באמת מבינים).
היא פתחה. שאלתי מה צריך לעשות שם. היא ענתה שהיא צריכה בלה בלה בלה וככה וככה.
"אוקי, אז אולי תעשי רק את החלק הראשון עכשיו".
ומפה לשם, לא רק שהיא לא נרדמה אלא גם עבדה שלוש שעות רצופות.

אם חשבת לעצמך שאני קשוחה ולמה לא נתתי למקורצצת המסכנה לצאת להתאוורר, אני שמחה להזכיר לך שבדיוק בשביל זה היא משלמת לנו.
​לדחיין ולרחם על עצמה היא יודעת לבד.
​היא רוצה שיקרצצו לה לעבוד ושיעזרו לה לעבור את המקטעים האלה.
וחוץ מזה, חשדתי שהיא לא באמת עייפה.

הרבה פעמים מקורצצים אומרים לנו שהם עייפים כשמה שהם בעצם מרגישים זה שהם נתקעו.
זה לא שהם ממציאים או משקרים לנו. פשוט יש איזו תשישות רגעית כזאת, כשלא יודעים איך להתחיל או איפה, או שהמטלה מלחיצה או כל מיני סיבות אחרות, וקל לנו להסביר את זה לעצמנו בעייפות.
אז אנשים יוצאים להליכה במקום לעבוד על המשימה.

לפעמים אנחנו באמת זורמות איתם ונותנות להם לצאת לסיבוב, או לאכול שוקולד (זה מוכח מדעית אבל לא ניכנס לזה עכשיו) ואז אפשר לדבר איתם יותר בקוהורנטיות.
​אבל לפעמים אנחנו קרציות ולא נותנות להם להתחמק.

איך אנחנו יודעות מתי נכון לעשות מה?
זה בעיקר הרבה ניסיון וגם היכרות מעמיקה עם המקורצצים שלנו.
אני לא אתיימר לטעון שאנחנו תמיד יודעות הכי טוב מה טוב להם, אבל הרבה פעמים אנחנו צודקות.

אז איך בכל זאת מבחינים בין בריחה לגיטימית לבריחה דחיינית? הנה כמה כללי אצבע שאפשר ליישם גם בבית, למי שאין לו קרציה שתגלה לו בזמן אמת:
🎈 אם מצאת את עצמך נורא רוצה "משהו" ולא ברור לך מה
🎈 אם פתאום כל מיני משימות שבד"כ לא בא לך לעשות נראות לך אטרקטיביות נורא
🎈 אם בא לך גם לזוז וגם לאכול וגם לישון באותו הזמן

כל אלו הם סימנים שכנראה שיש משהו שנתקעת בו.
כשנחזור הרי נצטרך להתמודד עם הדבר התקוע. אז לפעמים עדיף לנסות רק להתחיל לפני שבורחים.
השוקולד במקרר יחכה לנו גם לאחר כך, מבטיחה שהוא לא בורח, הוא לא נתקע בכלום הרי.

"בסוף לא נתת לי לצאת בכלל אבל עבדתי מלא. תודה שהתעקשת איתי".
​נחת.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
נ.ב וואו, קיבלתי מלא תגובות על הבקשה שבוע שעבר לכתוב לי על ניוז שהשפיע עליך. זה ממש ריגש אותי לראות כמה הניוזלטר השפיע על החיים של כ"כ הרבה אנשים בכ"כ הרבה צורות. תודה רבה לכל מי שכתבו לי. אני בטוחה שמסקרן אותך לדעת, אז ככה: שני הניוזים שהכי השפיעו על קוראי המהממים (חוץ מפינת השפגאט, זכרונה לברכה) הם הניוז על הסבתא וכיסא הגלגלים בורשה והניוז על משימת המולטיטאסקינג וחלק ב שלה.
תודה רבה לכל העונים! ולא מאוחר מידי לצרף גם את קולך, אם טרם הגבת לי בעניין. לרענון מוסיפה פה לינק לארכיון ניוזים.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שלא נתנה לשחקן שנטש אותה לעצור את הסרט שהיא מפיקה והמשיכה כמו קטר בכל זאת! יישר כוח!
👓 למקורצצת שמצאה דירה ברגע האחרון אפילו שזה היה נראה בלתי אפשרי כבר. אמן שיהיה לך נעים וכיף בה.

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן