​

הו, שלום לך,

"אני לא זוכר שאמא שלי ישבה איתי ועזרה לי בשיעורי בית כל כך הרבה כמו שאת יושבת איתה."
"נכון, גם איתי לא ישבו, וברוך ה' יש לי ממוצע 80 להוכיח את זה".
אוליביה, לעומתי, התחילה השנה ביה"ס רגיל ולא היה לה ציון אחד מתחת ל-95.
נחת.

לתפיסתי, אמהות אמורות לעזור לילדים שלהם.
אבל זה גם נכון שאוליביה מעסיקה אותי לא מעט.
​אפשר לחשוב שאני עובדת אצלה.
​ויש רגעים שהיא מסתכלת עלי בעיניים הגדולות שלה, מעפעפת כאילו היא נסיכת דיסני, ומבקשת שאני אפסיק לקרצץ,
או לעבוד,
או לעשות את שיעורי הבית שלי,
כדי שאעזור לה בשיעורי בית, שהיא יכולה לעשות לבד.

יש שם איזה רגע חמקמק כזה שאני קצת מרגישה שהיא מכריחה אותי, שאני חייבת לעזוב הכל וללכת לעשות מה שהיא מבקשת. ושבגללה אני לא אספיק לעשות דברים אחרים.
אבל אז אני תופסת את עצמי ומזכירה לעצמי שהחשיבה המתקרבנת הזאת ממש לא לעניין.
​כי ברור לי שבסופו של דבר הבחירה אם לעזור לה היא שלי.
​עובדה - ההורים שלי בחרו אחרת.
המון הורים של ילדים אחרים בוחרים אחרת.

אני בוחרת לעזור לה כי אני נהנית מזה, כי זה חשוב לי. כי יהודה האח הבכור שלה לימד אותי שהזמן עובר מהר והיא עוד שניה תגדל ולא תספור אותי יותר ולא תרצה אמא שמזדנבת אחריה לכל מקום.
​אז אני מנצלת את הדקות שנשארו לי. ​
לגיטימי, לא?

אבל לא תמיד אני מצליחה לזכור שזו בחירה שלי בזמן אמת. במיוחד כשאני קולטת שאני איתה על חשבון דברים שגם חשובים לי. כמו, נניח, לעשות עבודה ללימודים בזמן ולא בלחץ וברגע האחרון. את אף אחד לא מעניין שלא עשיתי את העבודה בזמן כי עזרתי לבת שלי בשיעורי בית.
זה לא לגיטימי להאשים ילדה בת כמעט 13 בתכנון הלו"ז שלי.
וכמו שאני אומרת כל הזמן למקורצצים:
גם דברים שנראים כאילו נפלו עלינו מהשמיים - יש לנו בחירה איך להתמודד איתם בתוך הלו"ז שלנו. אפילו אם לא נראה ככה באותו רגע.
​
אז הכנתי לי ולך רשימה של "מפריעים והפרעות" נפוצות, שקל לשכוח שיש לנו בחירה איתן:
​
👩‍👩‍👧‍👦 משפחה. נכון, יש דברים שהם לא באמת בחירה שלנו בהקשר הזה. למשל, אם מתקשרים מהגן לפני הזמן ואומרים שיש לילדים חום, אז חייבים לאסוף אותם (ניסיתי להתווכח פעם, זה לא נגמר טוב). אבל זה לא אומר שכל דבר שהם מבקשים מאיתנו אז אוטומטית אנחנו חייבים לעשות, נניח לשחק טאקי בפעם השלישית השבוע לא חייבים.
​
🙍‍♀️🙍‍♂️ חברים/קולגות. כשמבקשים מאיתנו דברים יש לנו נטייה לרצות לומר כן, כי אנחנו חברים טובים וקולגות נחמדות. אבל חשוב לזכור שכל דבר שאנחנו אומרים לו "כן" בשביל אחרים, הוא "לא" שאנחנו אומרים לעצמנו. זה יבוא על חשבון הזמן שלנו להקדיש לדברים שאנחנו רוצים לעשות. לא תמיד להיות נחמדים לאחרים שווה יותר מלהיות נחמדים לעצמנו.
​
🎮 הפרעות קשב. אני לא באה לומר שלא צריך להתחשב בהן - להפך! חשוב ללמוד להתנהל איתן ולא שהן ינהלו אותנו. ואני מדברת מניסיון אישי. הפרעת קשב היא לא הפתעה לא צפויה. מי שחי איתה יואיל נא ללמוד ולפתח אסטרטגיות התמודדות.

🤷‍♀️הסחות דעת. כמו התראות של הוואטצאפ, וחדשות מתפרצות, ושיחות מחברים רחוקים שמתעלמים מכך שכללי הנימוס מחייבים היום לשאול אם אפשר להתקשר.
​
🍸 היעדר מוטיבציה. או בשמות המקבילים שלה: אין השראה, חוסר חשק, מצברוח לא מתאים וכדומה. אני מקווה שאני לא צריכה להסביר למה זה לא קשור בשום צורה ליכולת שלך לעשות את מה שרצית. אם הייתי מחכה לאחד מאלה או לכולם יחד, הייתי נשארת על הספה ורואה שוב סופרנאטורל.
​
🤭 בלת"ם. כתבתי על זה מיליון פעמים אז מזכירה שאם יש דבר שאפשר לסמוך עליו זה שתמיד יש בלת"מים ותמיד יהיו בלת"מים. אם לא נערכת והשארת זמן לבלת"מים זו בהחלט אשמתך. מה גם שרוב הבלת"מים שמקורצצים טוענים בפנינו שקורים להם לא באמת הגיעו מבחוץ. כשאנחנו חוקרות לעומק אנחנו לרוב מגלות שזה בכלל היה צפוי או סתם החליטו לשנות את התכנון על דעת עצמם.

אז זהו, נראה לי כיסיתי את הרוב.
אני רצה לעזור לאוליביה להתכונן למבחן בספרות כי אני את השיעורי בית שלי כבר סיימתי.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב. ואם עדיין קשה לך לנהל את התכנון זמן שלך אז אני ממליצה ממש על הפלאנר שהכנתי, הוא ממש טוב בלהראות לך כמה זמן בדיוק יש לך לכל דבר ועוזר לקבל החלטות אם יש לך זמן פנוי לעזור לכל מיני אחרים ו"בלת"מים".

​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהגישה את הגראנט סופסוף! זה היה חתיכת מרתון והלוואי ותקבלו אותו!
👓 למקורצצת שצילמה את הסרט שלה סופסוף! זו היתה תקופת הפקה מלחיצה אבל בסוף הכל בסדר, איזה כיף!

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​