הו, שלום לך,

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מסתובבת בבית עם דף ועט. כל הזמן ולכל מקום.
​כי מסתבר שהמחשבות שלי לא בטוחות בזמן האחרון.
​לכל מקום שאני פונה עוצרים אותי בני נוער ושואלים אותי שאלות שמפריעות לי לזכור מה לעזאזל רציתי לעשות אח"כ.

🔪 יצאת מהמטבח והלכת למחשב? זה בדיוק הזמן לשאול אותך איך מכינים אורז (לא שאני יודעת, זה התפקיד של אבא שלהם).
🚽 קפצת רגע לשירותים? זמן מעולה לדבר על שיבוצים בצבא וציוני בגרות.
💻 לא זזת מהמחשב? אה נו, אז את בטוח פנויה לשמוע על כל הדברים שהם ראו באינסטגרם בשעה האחרונה.

ולא, זה לא שמשעמם להם.
יש להם מלא חברים ותעסוקות שונות.
​זה פשוט שפתאום יש להם המון מה לומר לי, כל הזמן.
​מתי אמרנו חוזרים ללמוד?

כן, אני יודעת שאלו צרות של עשירים.
​בסופו של דבר המטרה הושגה - לעבוד מהבית ולגדל אותם להיות יצורים שאוהבים אותי ורוצים בחברתי ובעצתי.
נפלא. נהדר. בדיוק מה שהתכוונתי.
Awesome, Wow.
אבל החלק השני במשוואה של לעבוד מהבית הוא עבודה וזה, ובכן, לא ממש מצליח לקרות לאחרונה.

היום, כשהתחלתי לתהות אם מישהו חשב כבר על פטנט שמאפשר לשים ילדים במצב פאוז לכמה שניות, רק עד שאני אגיע לקצה חוט המחשבה ואוכל להקשיב להם בנחת - הבנתי שיש לי בעיה.
​וזו בעיה שאני לא ערוכה לפתור.
​היית חושבת שבכל שנות האמהות והקרצוץ שלי אני אהיה כבר ערוכה לזה אבל איכשהו השנה זה יותר גרוע.
אולי כי הנחתי שהגילאים הענקיים שלהם יאפשרו לי חוט מחשבה ארוך ויציב.

והנה הגענו לשלב הזה בניוזלטר שבו אני אמורה להציע לך פתרונות לאיך להתמודד עם התופעה הזו אבל בחיי שאין לי. אני לא מוצאת שום דבר שעובד.
​כאילו, אני יודעת מה עובד - לסגור את הדלת עובד מצויין. רק שאז אני נחנקת בלי מזגן. ​
ולהסביר להם "אמא עובדת" או "רגע, אמא מקרצצת" גם עובד מעולה (זה נהדר ממש שהם גדולים).
אבל אני כרגע מתייחסת דווקא למעברים. למחשבות הקטנות שעוברות במוח בדרך מפה לשם, כמו "להוסיף בצל לרשימת סופר" או "צריך לעשות גיבוי למחשב". אני לא מספיקה להחזיק אותן בראש אפילו עד המשרד. וזה לא כי אני גרה בטירה ולוקח 10 דקות ללכת מהמטבח למשרד. יותר 10 שניות.
פשוט כיום, כרגע, יש לי יותר זמן הסחות מזמן עבודה.
ואי אפשר ככה לעשות עבודת עומק שמצריכה חשיבה רציפה.
​כי אין חשיבה רציפה.
​הדבר היחידי שעובד לי זה לזהות מתי יש שקט (בדרך כלל לפני שהם התעוררו או כשהם אוכלים) ולהסתער עליו כאילו חיי תלויים בכך.

ואני מודה, עכשיו שגנבתי לי טיפה של שקט, שיכול להיות שאני לא לגמרי הבהרתי להם עד הסוף את חומרת המצב, פשוט כי מאוד מאוד כיף לי שהם ככה אוהבים אותי. ואחד מהם עוזב את הבית בקרוב כנראה ולא בא לי לסנן את תשומת הלב האחרונה ממנו.
​וזו דילמה מאוד גדולה - אם לתת תשומת לב להם או לעבודה.

ועכשיו כשאני מבינה את זה, אני גם מבינה שהרבה פעמים יש מצבים בחיים שנראים כמו מצב נתון, שאין לנו ברירה אלא לסבול אותם.
אבל בדרך כלל זה לא שאין לנו ברירה, זה פשוט שאנחנו פחות אוהבים את האופציה השניה.
כן, אני יכולה להתנתק מהבית אבל המחיר של זה יהיה לאבד את הדקות הנהדרות האלו שהילדים שלי אשכרה מתעניינים בדעותיי.
וכשאני מסתכלת על זה כבחירה ולא כאין ברירה, הרבה יותר קל לי להנות מההזדמנויות שהמצב הזה מביא ולסבול פחות מההשלכות.
​אז אני אפספס כמה מחשבות, מי ישמע מה כבר אני חושבת שכל כך חשוב כל הזמן.
​אני בטוחה שעוד כמה שנים אני אתגעגע לתקופה הזו שהם היו ככה חמודים כל כך שלא רציתי לסגור את הדלת.

יש לך גם כן מצב כזה שמרגיש כאילו לא ניתן לשנות אותו?
אני מציעה לנסות לדמיין איך החיים יראו אם הוא כן ישתנה, כי יש סיכוי שהמחיר ששילמת על המצב הזה הוא משהו שמסב לך הרבה אושר ושכחת לשים לב אליו.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
נ.ב וכן, אני מודעת לכך שנשמע שהסנדלרית הולכת יחפה פה בניוזלטר הזה. ובכן, צר לי לבשר, איני מושלמת. לפעמים אני עושה בחירות פחות פרודקטיביות שהן יותר מועילות לנשמה. אבל אני כן ממש ממש טובה בלדאוג שאחרים לא ילכו יחפים לעולם ולא יאבדו את חוט המחשבה שלהם. אחת הדרכים המוצלחות ביותר היא הסרטון שלי צופה בך, השתמשת בו כבר? עוד לא??? וואו, אז הנה לינק במיוחד בשבילך.

​
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהתגייסה לטפל באירוע משפחתי והכניסה לביתה אורחות ומטפלת בהן ומבשלת להן ועושה להן כביסה ועדיין מצליחה לעבוד בין לבין! זה מטורף, ספרי לי איך!
👓 למקורצצת שהבינה שהיא צריכה להתפטר ולא לחכות שדברים ישתפרו פתאום. אנחנו פה כדי לעזור לך לקום כמה שיותר מהר.

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​