|
הו, שלום לך, 12:13: "אמא, יש בית ספר מחר?" גם אצלך התנהלה כזאת שיחה השבוע? כמה הורים שאלו אותי השבוע איך אנחנו אמורים ללמד את הילדים שלנו לתכנן תוכניות ולקחת עליהן אחריות כשהחיים כל שניה משתנים להם מול הפרצוף. כלומר, ברור שהייתי מעדיפה בלי החרדה הקיומית והתחושה הנלווית שכולם מנסים להרוג אותך. כי בסופו של דבר ילדים שגדלים בתוך עולם מאורגן ו-ודאי (נגיד בשוויץ), לומדים לתכנן ולארגן את עצמם בהתאם - לחיים מאורגנים וצפויים. 🧑💼👩💼 יום אחד המנהלת אוהבת אותך הכי-בעולם-יותר-מכולם ויום למחרת פיטרו את המנהלת, או קידמו אותה. ועכשיו צריך להתמודד עם המעצבן שעקף אותך בתפקיד. וכל התוכנית לאיך להשיג קידום התבחבשה. ובכן, הבנת לאן אני הולכת עם זה. החיים הם לא דבר ודאי. ביום שני אורן שאלה אותי "אבל איך אני אתכנן את מחר אם אני לא יודעת אם יהיה להם בית ספר או לא?" שעה זה לא הרבה. אי אפשר לתכנן בה את החיים. אפשר לעשות בה דבר אחד, גג שניים. וזה בדיוק העניין. בימים שהכל מתהפך, הדבר היחיד שבאמת בידיים שלך הוא הדבר שעושים עכשיו. לא איך זה ייגמר, לא אם יהיה בית ספר מחר. אני מאמינה בך! פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 למקורצץ שעובד קשה תוך כדי טיפולים מאוד קשים - אנחנו מעריצות אותך וכל דקה שאתה מצליח לעבוד היא נס מבחינתנו. שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, "שיואו! הילה! תפתחי ריטריט!!! כזה ריטריט עבודה שאנשים הולכים לבית מלון ואת מפקחת עליהם שיעבדו!"המממ לא נראה לי. וזה לא שאני לא אוהבת את הרעיון, אני פשוט לא אוהבת את המחשבה שהוא עלול להיכשל. זאת לא תהיה הפעם הראשונה בעסק שהתאמצתי מאוד על רעיון שנכשל. אולי זכורות לך קבוצות ה"לחץ חברתי" שפתחתי, שהיו קבוצות קרצוץ לכמה אנשים ביחד על נושא משותף. עמלתי עליהן כל כך הרבה ובסוף הן היו כשלון חרוץ. על הנייר היתה התלהבות אבל בפועל היה נורא קשה למלא אותן. בנוסף, למרות שאנשים טענו שהן היו...
הו, שלום לך, "את צריכה להוסיף פינת נו נו נו לניוזלטר שלך."לא יאומן, אבל מי שהעלתה את הרעיון הפעם היא דווקא מקורצצת.מקורצצת שרצתה שאנזוף בה בפומבי על זה שלא הצליחה ללכת לחדר כושר. "אם אני לא אלך גם מחר את חייבת לעשות לי שיימינג בניוזלטר." נאלצתי לבשר לה שהבקשה הזו כבר עלתה על השולחן כמה פעמים. ונפסלה. אני מודה שגם לי במחשבה ראשונה זה נשמע מצחיק.אבל שלומית הזכירה לי שהלקאה עצמית לא מועילה להתקדמות. ואני לעולם לעולם אף פעם לא מוכנה לרדת על מקורצצים.ושתינו הסכמנו שלא הכל כשר כדי להשיג רייטינג...
הו, שלום לך, אני חושבת שהייתי בת 14, אולי 15.זה היה בערב שבועות. הבנים היו נשארים ערים ללמוד תורה כל הלילה בזמן שהבנות היו מסתובבות בין בתי הכנסת כביכול לחפש משהו. ה"משהו" הזה היה הבנים. בעיני פחות מצא חן הסידור המגדרי הזה והחלטתי שאם הבנים יכולים ללמוד תורה כל הלילה, אז גם אני.וגם - כמובן - איזה דרך טובה יותר יש לחפש את הבנים בלי שהם ידעו שזה מה שאנחנו עושות? טוב, נו, הייתי תמימה. אז שכנעתי את אחת החברות שלי והתמקמנו בעזרת נשים בבית הכנסת. בכלל לא בחרתי בה ספציפית כי הייתי מאוהבת באח שלה...