אוףףףףףףףףףף 🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

12:13: "אמא, יש בית ספר מחר?"
"בדיוק הודיעו שלא"
14:53: "אמרו משהו על בית ספר מחר?"
"עוד לא אמרו כלום"
16:23: "אמא, בקבוצה של הכיתה אומרים שכן יש מחר"
נכנסת לבדוק חדשות.
"הם אומרים שעדיין לא אבל אולי כן"
18:35: "יש לך בית ספר מחר"
"אאאאהההההה"

גם אצלך התנהלה כזאת שיחה השבוע?
בטוחה שאני לא ההורה היחיד.
ושזו לא הפעם הראשונה שהשיחה הזו מתנהלת השנה.
או בכמה שנים האחרונות, למען האמת.

כמה הורים שאלו אותי השבוע איך אנחנו אמורים ללמד את הילדים שלנו לתכנן תוכניות ולקחת עליהן אחריות כשהחיים כל שניה משתנים להם מול הפרצוף.
אז אני הולכת להפתיע אותך.
אני דווקא חושבת שהשינויים האלו הם מה שהכי עוזר להם להתכונן לחיים האמיתיים.
כלומר החיים האמיתיים, לא אלו שסיפרו לנו עליהם באגדות, החיים בהם האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק.

כלומר, ברור שהייתי מעדיפה בלי החרדה הקיומית והתחושה הנלווית שכולם מנסים להרוג אותך.
אבל, אם כבר נאלצנו לעבור את זה, אז העובדה שהחיים פה מתהפכים מעכשיו לעכשיו כל הזמן יותר דומה לחיים האמיתיים. וגם מאוד מחשלת.
וזה דווקא חישול שימושי.

כי בסופו של דבר ילדים שגדלים בתוך עולם מאורגן ו-ודאי (נגיד בשוויץ), לומדים לתכנן ולארגן את עצמם בהתאם - לחיים מאורגנים וצפויים.
אבל אז הם מגיעים לעולם העבודה שמשתנה בלי הרף, ולא יודעים איך להתמודד עם זה שכל שניה משנים להם את החוקים.

🧑‍💼👩‍💼 יום אחד המנהלת אוהבת אותך הכי-בעולם-יותר-מכולם ויום למחרת פיטרו את המנהלת, או קידמו אותה. ועכשיו צריך להתמודד עם המעצבן שעקף אותך בתפקיד. וכל התוכנית לאיך להשיג קידום התבחבשה.

🤖🖥️ יום אחד עבדת במקצוע שהשקעת ולמדת במשך שנים כמו תכנות, וביום אחר מגיע AI ולוקח לך את העבודה. עכשיו צריך להתחיל מאפס.

😷👔 יום אחד יש לך עסק מצליח, ויום אחד יש מגפה עולמית, וכל המודל העסקי שלך צריך להשתנות כי אי אפשר שיהיו הרבה אנשים באותו המקום וצריך להתבודד.

ובכן, הבנת לאן אני הולכת עם זה.

החיים הם לא דבר ודאי.
יש רק דבר אחד ודאי שבאמת אין צורך שאני אסביר לך מה זה.
כל השאר כל הזמן משתנה.
אז זה שהילדים שלנו חווים חוסר וודאות בגיל צעיר זה לא רק רע.
יש בזה גם תועלת.

ביום שני אורן שאלה אותי "אבל איך אני אתכנן את מחר אם אני לא יודעת אם יהיה להם בית ספר או לא?"
עניתי לה שהיא לא.
שבימים כאלה צריך לתכנן כל פעם רק שעה אחת קדימה ולא להתעסק במה יקרה מחר.

שעה זה לא הרבה. אי אפשר לתכנן בה את החיים. אפשר לעשות בה דבר אחד, גג שניים. וזה בדיוק העניין. בימים שהכל מתהפך, הדבר היחיד שבאמת בידיים שלך הוא הדבר שעושים עכשיו.

לא איך זה ייגמר, לא אם יהיה בית ספר מחר.
רק מה עושים בשעה הקרובה.

כן, ולפעמים גם השעה הזאת לא מתרחשת כמתוכנן.
התחלת להכין שקשוקה ופתאום יש אזעקה באמצע?
ובכן, אלו החיים וזה הזמן לתרגל את ההתמודדות עם השינוי המהיר.
(ולא לשכוח לכבות את האש כשיורדים למקלט!!).

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב הכנתי פעם בעבר משהו חמוד שעוזר לתכנן את היום. אז אם עדיין לא יצא לך חשק מלתכנן אחרי כל המניפסט הזה אז הנה לך פלאנר של הקרציה להדפסה.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצץ שעובד קשה תוך כדי טיפולים מאוד קשים - אנחנו מעריצות אותך וכל דקה שאתה מצליח לעבוד היא נס מבחינתנו.
👓 למקורצצת שהתקבלה לעבודה בתקופה שרק מפטרים בתחום שלה! אין אין! את פשוט הכי מדהימה ומוכשרת שיש! (ואת חייבת לחייב אותם אחכ על המבחן בית המפלצתי שנתנו לך).


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "שיואו! הילה! תפתחי ריטריט!!! כזה ריטריט עבודה שאנשים הולכים לבית מלון ואת מפקחת עליהם שיעבדו!"המממ לא נראה לי. וזה לא שאני לא אוהבת את הרעיון, אני פשוט לא אוהבת את המחשבה שהוא עלול להיכשל. זאת לא תהיה הפעם הראשונה בעסק שהתאמצתי מאוד על רעיון שנכשל. אולי זכורות לך קבוצות ה"לחץ חברתי" שפתחתי, שהיו קבוצות קרצוץ לכמה אנשים ביחד על נושא משותף. עמלתי עליהן כל כך הרבה ובסוף הן היו כשלון חרוץ. על הנייר היתה התלהבות אבל בפועל היה נורא קשה למלא אותן. בנוסף, למרות שאנשים טענו שהן היו...

הו, שלום לך, "את צריכה להוסיף פינת נו נו נו לניוזלטר שלך."לא יאומן, אבל מי שהעלתה את הרעיון הפעם היא דווקא מקורצצת.מקורצצת שרצתה שאנזוף בה בפומבי על זה שלא הצליחה ללכת לחדר כושר. "אם אני לא אלך גם מחר את חייבת לעשות לי שיימינג בניוזלטר." נאלצתי לבשר לה שהבקשה הזו כבר עלתה על השולחן כמה פעמים. ונפסלה. אני מודה שגם לי במחשבה ראשונה זה נשמע מצחיק.אבל שלומית הזכירה לי שהלקאה עצמית לא מועילה להתקדמות. ואני לעולם לעולם אף פעם לא מוכנה לרדת על מקורצצים.ושתינו הסכמנו שלא הכל כשר כדי להשיג רייטינג...

הו, שלום לך, אני חושבת שהייתי בת 14, אולי 15.זה היה בערב שבועות. הבנים היו נשארים ערים ללמוד תורה כל הלילה בזמן שהבנות היו מסתובבות בין בתי הכנסת כביכול לחפש משהו. ה"משהו" הזה היה הבנים. בעיני פחות מצא חן הסידור המגדרי הזה והחלטתי שאם הבנים יכולים ללמוד תורה כל הלילה, אז גם אני.וגם - כמובן - איזה דרך טובה יותר יש לחפש את הבנים בלי שהם ידעו שזה מה שאנחנו עושות? טוב, נו, הייתי תמימה. אז שכנעתי את אחת החברות שלי והתמקמנו בעזרת נשים בבית הכנסת. בכלל לא בחרתי בה ספציפית כי הייתי מאוהבת באח שלה...