הו, שלום לך,

"מה שלא ברור קרץ, זה למה אני שמה מיליון משימות קשות ביום אחד.
​אני באמת מתקשה להבין קונספטים של זמן. זמן זה תחושה אצלי."
​ניסיתי לחשוב איך הדרך הכי טובה להבהיר למקורצצת האהובה איך עובד זמן.
"תנסי להסתכל עליו יותר כמו כסף, רק שאי אפשר לבקש מההורים עוד. ואי אפשר להכנס למינוס."
"טוב פאק איט אני לוקחת הלוואה מהזמן והולכת לשנוצ ולוותר. אני אחזיר לו אחכ עם ריבית."
​טוב, נו. אני את שלי ניסיתי.

אין מה לעשות, זמן אולי מרגיש אלסטי ומשתנה, אבל בסופו של דבר צריך להתייחס אליו בקפדנות וכדבר שנגמר.
איכשהו, תמיד נראה שכמה זמן שיש זה לא מספיק.

השבוע אני דטרמיניסטית כי חבר שאהבתי, אדם טל, נפטר.
הכרנו קצת אחרי שפתחתי את העסק (שחוגג השבוע 8 שנים), אדם פנה אלי והציע שיתוף פעולה. איזה? איזה שאני רוצה. הוא פשוט כל כך אהב את הרעיון של הקרציה, שהיה מוכן לזרום על כל מחשבה שהיתה לי ולפתח אותה ביחד.
​זה היה מדהים שמישהו שהכרתי לפני שניה האמין בי ככה.​
מפה לשם היינו נפגשים לישיבות שבועיות קבועות בספריה של מלון הנורמן, כי אדם לא האמין בלשבת בסתם בתי קפה. המשרד הקבוע שלו היה בלובי של מלון הילטון, עם הנוף לים. היה לו חשוב להיות מוקף בדברים יפים, כמוני. ניהלנו סיעורי מוחות סוערים ושיחות עומק עמוקות על פרודקטיביות, ומה זה אומר בכלל לקרצץ למישהו.
זו היתה תקופה נהדרת שבה למדתי להכיר את עצמי ואת העסק שבניתי.
ואז הגיעה הקורונה, השגרה שהיתה לנו נדפקה והמחשבות על שת"פ התמסמסו.

אבל נשארנו חברים.
והמשכנו לדבר על רעיונות ועל העתיד גם כשהוא קיבל את האבחנה, וגם בתקופה האחרונה.
​שלא ידענו שהיא האחרונה.
​כי אדם כל הזמן המשיך לעבוד כאילו לא קרה לו כלום.
התחושה היתה ש"רק תני לי שניה לעבור פה את הטיפול הזה ואני איתך".

וכשהמקורצצת שלי דיברה איתי על זמן חשבתי איך שניהם התנהגו כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם. אבל לאחת זה גרם ללכת לשנוץ, והשני רצה וניסה לעשות ולעשות ולעשות.
כי אדם ניצל כל שניה.
​גם לפני שאובחן. ​
הוא ממש ממש ממש אהב את המשפחה והעבודה שלו ורק רצה להשתמש בכל הזמן שיש לו בשביל שני הדברים האלו.
וכשהיו טיפולים ודברים שהפריעו לו בדרך זה רק הגביר עבורו את המחויבות לנצל כל רגע שהוא עירני ומתפקד עבורם.

בימים שהוא הצליח לעבוד הוא היה מאושר, דיבר על איך חיכה לרגעים האלו שיוכל להרגיש יעיל ומועיל.
​אמר שזה כמו לאכול עוגה אחרי חודשים שהוא לא נגע בשוקולד.

אדם תמיד אהב להכין כל מיני מדריכים אינטרנטיים אז חשבתי שלזכרו אנסה לנסח לך ולמקורצצת שלי כמה חוקי מפתח על זמן ופרודקטיביות שאני בטוחה שהוא היה מעריך:

1. זמן הוא משאב קצוב, לא משאלת לב.
   ​אפשר להחליט ש-12476 משימות ייכנסו ביום אחד, אבל ההחלטה לא תייצר לך עוד שעות לעשות אותן. זה רק אומר שבסוף היום נשאר עם עוד משימות לעשות ואכזבה מעצמנו.
2. כל משימה שנכניס לרשימה היומית דוחק החוצה משימה אחרת.
   ​כשאנחנו לא בוחרים במודע על מה לוותר אנחנו עדיין מוותרים, רק שנשללת מאיתנו הזכות לבחור על מה לוותר. מה שיקרה בדרך כלל זה שנוותר על הדברים החשובים, כי הדחופים יודעים לתפוס את תשומת הלב שלהם.
3. מנוחה היא לא הלוואה.
   ​לפעמים שנ״צ הוא בזבוז זמן מפואר, ולפעמים הוא בדיוק הדבר שמאפשר לנו לעשות אחר כך את מה שחשוב לנו. לא תמיד נדע להבחין מתי זה הראשון ומתי השני אבל בכל מקרה לא צריך להחזיר אותה עם ריבית ולא לכפר עליה בעבודה עד שתיים בלילה. זה לא בריא וייצר שנ"צ מחר.
4. להשתמש בזמן שיש לנו לטובת החיים שאנחנו רוצים לחיות זו פרודקטיביות אמיתית.
   לפעמים זה אומר לעבוד. לפעמים להיות עם המשפחה. לפעמים לשבת בלובי של מלון יקר ולהסתכל על הים, כי למה לעזאזל שננהל שיחה חשובה במקום מכוער.
5. אל תחכו לאני עתידי שלכם שיעשה את הדברים החשובים.
   ​בעתיד לא נהיה פחות עייפים, פחות עסוקים או יותר בטוחים מה חשוב לנו. אם משהו חשוב לך, כדאי לפנות לו מקום כבר עכשיו. אפילו מקום קטן. אפילו בצורה לא מושלמת.

אדם ידע במה הוא רוצה להשקיע את הזמן שהיה לו.
הוא רצה אותו בשביל המשפחה שלו, בשביל העבודה שאהב ובשביל הרעיונות הרבים מדי שהסתובבו לו בראש. הוא לא חיכה שהחיים יהיו נוחים כדי להתעניין, להתרגש, להאמין באנשים ולבנות איתם דברים.

לא יצא לנו לבנות את שיתוף הפעולה שדמיינו.
​אבל האמונה של אדם בי נכנסה לי ללב והחזיקה אותי בימים קשים.​
אז השבוע, ביום ההולדת השמיני של הקרציה, אני רוצה להגיד לו את מה שלא השכלתי לומר לו בחייו: תודה.

ועל הדרך להזכיר:
גם הזמן שלך וגם שלי ייגמר. לא היום, אני מקווה, וגם לא בקרוב. אבל הוא נגמר כל יום קצת.
​לא צריך להיבהל מזה.​
רק לבדוק מדי פעם שהוא הולך למקומות שבאמת חשובים לך.
ולמחוק לפחות שלוש משימות מהרשימה של היום,
ממילא אין לך זמן אליהן.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
נ.ב "אל תגידי לי מה לעשות ;-)"
אלו היו המילים האחרונות שאדם כתב לי,
אחרי שהעזתי לצוות עליו שיהנה ביומולדת שלו.
ובכן, אדם, זה חזק ממני. אני תמיד אגיד לאנשים מה לעשות. ואני מאוד מקווה שבאמת נהנית, כמו שאמרתי לך.
​
נ.ב.ב. לא התכוונתי לא לכתוב על יום ההולדת של הקרציה, אבל קרו דברים אחרים השבוע ופחות הייתי במוד לחגיגות. עדיין אפשר לברך אותנו ולנסות לצוות עלינו ברכות ליום ההולדת.
זה דווקא מאוד ישמח אותנו.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 לאוליביה, בתי היקרה, שסיימה את ה-67 שאלות שנתנו להם בחשבון עוד לפני שעבר חצי מהחופש! איזה נחת זה!
👓 למקורצץ שגם סגר את חובותיו לתואר וגם מצא סופסוף עבודה! היה לעונג ללוות אותך ועוד יותר לעונג להיפרד ממך בנסיבות משמחות אלו. יישר כוח.

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​