הו, שלום לך,

"יש לו שני סופים לסרט הזה"
"מה? למה?"
"כי הסוף הראשון היה כ"כ מבהיל שהקהל בהקרנות הניסיון הזדעזע. אז מהר מהר צילמו סוף טוב ואיתו עלו. ולפני כמה שנים שחררו את הסוף המקורי ומאז הרוב מעדיפים אותו".
​10 נקודות אם ניחשת על איזה סרט אני מדברת.

אני מחכה.

כן, נכון, זו "חנות קטנה ומטריפה".
זה עם העציץ הרצחני הכי מפורסם בעולם.
​מותר למחוא לעצמך כפיים אם זיהית.
​אם לא צפית, חבל, באמת. במקומך לא הייתי מגלה לאף אחד ומהר מהר הולכת לתקן את המחדל.
ומכאן ספויילרים (אבל לטעמי לא כאלו שמפריעים לראות את הסרט).

השבוע היינו בהקרנה חגיגית של חנות קטנה ומטריפה בנוכחות אלן גרין, הלא היא אודרי, הכוכבת הנשית של הסרט. אין מה לומר, האישה מקסימה ומלאת סיפורים סופר מעניינים. ובכל זאת בזמן שהיא דיברה כל מה שעניין אותנו היה: איזו גרסה של הסרט יקרינו לנו??
האם את זו עם הסוף הטוב, זה שכולם ראו, שבו האנשים מנצחים?
או את הגרסה המקורית, שבה הצמח מנצח ומשתלט על העולם?

ובאופן שהולם ניוז על סרט עם שני סופים, יש לי גם שתי מסקנות:

המסקנה הראשונה היא שזה היה מאוד אצילי להסכים להודות בטעות ולשנות את הסוף.
הרי היה צוות שלם שעמל על סוף שלם לסרט. אלו 10 דקות מאווווווד מושקעות ויקרות מלאות באפקטים סופר מרשימים. ואחרי כל זה פשוט לקחו מספריים והעיפו אותן החוצה (כי ככה היו עורכים סרטים שצולמו בפילם, עם מספריים וסלוטייפ. מטורף, נכון?).
​זרקו לפח. כאילו כלום.​
כאילו, אני בטוחה שהיו כמה בחדר שהתבאסו מהמהלך. ואולי אפילו ניסו לשכנע את האולפנים להשאיר את הסוף המקורי. אבל בסופו של דבר יוצרים רוצים שהסרט שעמלו עליו יוקרן, ושאנשים יראו אותו. ואז חייבים להתפשר עם המפיץ.
ויש משהו מאוד ראוי להערכה בהסכמה להקריב חלק מהאומנות שלך כדי שהשאר יצא לעולם.
​אף אחד לא אוהב לטעות, ועוד פחות להודות בטעות.
​אבל בזכות השינוי הזה הסרט הצליח והגיע למעמד שלו היום.
​
הרי כמה פעמים אנחנו תקועים בדיוק במקום הזה. ממשיכים לגרור משהו רק כי כבר השקענו בו המון, אז משקיעים בו עוד. ובעצם המהלך הכי אמיץ הוא לחתוך החוצה את החלק שלא עובד, ולהציל את כל השאר.

והמסקנה השניה, שאני חושבת עליה אפילו יותר היא שיש לי תחושה שהקהל של היום היה מעדיף את הסוף המקורי בהקרנות המבחן.
לפחות זו ההתרשמות שלי מכל מי שאני מכירה שראה את שני הסופים.

אני לא יודעת אם זה כי אנחנו חיים בעולם מוכה אסונות.
או שפשוט מי שממשיך לצפות בסרט הם צופים אדוקים.
או שרובנו מאסנו בסרטים שבהם בסוף הכל טוב והעולם ניצל.
​כי יש מיליונים כאלה.
​בכל מקרה, גם אם אני טועה, מה שתפס אותי זו התובנה שמשהו יכול להיות מושלם לאורך המון שנים ואז יום אחד פתאום לא להתאים לך יותר.
בלי שמשהו ספציפי קרה, פשוט כי השתנית.
כמו כריות כתפיים בחולצות, או הסלט גזר עם צימוקים שתמיד היה בחגים ופתאום נעלמו ואף אחד לא חש בחסרונם.

או כמו המשימה הזאת שנגררת כבר חודשים, ואולי היא בכלל לא רלוונטית יותר.
או שאפשר לחיות בלי לעשות אותה ולא יקרה כלום, כי תכלס עד עכשיו הסתדרת בלעדיה, נכון?
אולי לא סתם דחיינת אותה עד היום והרגשת נקיפות מצפון כל פעם שחשבת עליה.

השאלה האמיתית היא: האם עצרת לבדוק?
האם נתת לעצמך רשות לשאול "רגע, זה עדיין מתאים לי?" בלי להחליט מראש שזה ירגיש כמו כישלון.

אה מצחיק, בעצם השתי המסקנות האלו הן אותה מסקנה בכלל.
אדם עקבי אני.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב לגבי אתגר הקלישאות: למרות שאף אחד לא הגיע לכמות היפה של קלישאות ששלומית מירקרה לי, אז החלטתי ללכת על מי שמצאה הכי הרבה מתוכן. הזוכה המאושרת כבר קיבלה ממני מייל עם הפרטים לשבוע קרצוץ מתנה שלה! כל הכבוד לך! במיוחד על זה שטרחת להחמיא לי על הדרך.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 לשתי המקורצצות שעברו ניתוח השבוע! אתן חזקות וגיבורות ואנחנו אוהבות אתכן המון ופה בשבילכן.
👓 לי! שסיימתי את התואר השני השני שלי השבוע וקיבלתי תעודה בטקס רשמי ונאה. אני מאוד גאה בעצמי שלא עצרתי באמצע אפילו שהיו כמה רגעים שזה הרגיש מאוד חסר תועלת. כל הכבוד לי!

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​