בהחלט לא תכננתי את זה🕷💜 (פרסומת)
|
הו, שלום לך, אוקי, אז שמתי לב שכל בוקר אני מלווה את אוליביה לתחנת האוטובוס, כי ככה אני חמודה. העניין הוא שעכשיו, כשהילדים גדלו והולכים לבד למקומות, זה שאני עובדת מהבית מתחיל לתת את אותותיו. כמובן שמייד כשעלה הרעיון להתחיל לצעוד, המחשבה שעכשיו כל בוקר אני אצעד חצי שעה-שעה התחילה להלחיץ אותי. סטופ! עצרתי את עצמי. אני יכולה רק להקיף את הבניין שלי. כעבור שבוע אמרתי לעצמי שתכלס אני יכולה גם לעלות לשני סיבובים. עוד 3-4 דקות מהבוקר שלי וככה אגיע ל1000 צעדים לפני שאני חוזרת הביתה. כעבור שבועיים, אוליביה רצתה להגיע לתחנת אוטובוס אחרת, כדי לנסוע עם החברות שלה. מפה לשם, אני כבר בסיבוב של 20 דקות ו-3000 צעדים שכולל מדרגות! בעליה! ובכן, סיפורנו לא נגמר עדיין, אבל לכאן הגעתי בינתיים. הביטוי "אולי אני יכולה רק…" מוריד ממני את כל העול של ההתחייבות. ברגע שאני שואלת "אולי אני יכולה רק…" אני בעצם מחייבת את עצמי בכל פעם לחשוב מחדש מה אני יכולה ומה לא. וכן, ברור שכל בוקר כשאני יוצאת אני מדמיינת לעצמי איך אני הולכת להגדיל את הסיבוב וללכת עד הים. כי המטרה היא לא להקיף את כדור הארץ. אני מאמינה בך! פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 למקורצצת שעשתה צעד מאוד חשוב עם הבת שלה השבוע, ריגשת אותנו מאוד. שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
הקרציה מפולניה
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, אז שוב אנחנו כאן. השגרה מתה, תחי השגרה החדשה. שוב. באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום. השעה היתה 15:00. מעולם עד אז לא הגעתי לכל המטרות שלי ליום (כיוונתי גבוה מדי כנראה).וחשבתי לעצמי כמה מצחיק זה, שאני יושבת ומנסה לבנות לעצמי שגרה שתעזור לי לצעוד ולהיות פעילה יותר והנה, יום אחד שהופך אותה וכבר אני מגיעה ליעדים שרציתי. בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו...
הו, שלום לך, "נראה לי קצת שמאלה""ככה?"עמדנו והסתכלנו על התמונה החדשה מעל המיטה שלנו. פתאום היתה לי הארה!"תראה! עברנו לגור בניו יורק!!" אני מודה שבפעם הראשונה שהשתעשענו ברעיון לשים תמונה של ניו יורק מעל המיטה, זה החזיר אותי ישר לתקופה שרק הכרנו. אז ניו יורק היתה ה-חלום.בדיוק שנינו חזרנו משם וכולם תלו תמונות של ניו יורק בכל מקום. לפני שבוע, כשמצאנו תמונה שנראית כמו חלון שמביט לאמפייר סטייט, זה נראה כמו קטע מגניב ויצירתי. שזה כאילו חלון אבל לא באמת חלון. אבל שום דבר לא הכין אותי להרגשה הזו. אני...
הו, שלום לך, "המממ אני אשקול שוב אם להקשיב לכל מה שאת כותבת בניוזלטר הזה"כן, ככה. חצוף ביותר.מסתבר שאי אפשר לומר דעות לא פופולריות בימינו. כן, אני הילה מיכוביץ סיטון, הקרציה מפולניה הראשונה לשמה, ואני חושבת שצריך לתת לילדים מסכים מגיל אפס ולא להגביל אותם. אף פעם. שני ילדים גידלתי בשיטה הזו. שניהם כבר מספיק גדולים כדי להעיד על התוצאה. לאף אחד מהם אין שום בעיה לשים את הפלאפון שלהם בצד כשצריך. ולפעמים גם כשלא צריך.בזמנם הפנוי הם: 📖 קוראים ספרים (הגדול) 🎹 מתאמנים בפסנתר (הקטנה) 👥 נפגשים עם חברים💻...