וידוי אישי והזמנה 🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

"שיואו! הילה! תפתחי ריטריט!!! כזה ריטריט עבודה שאנשים הולכים לבית מלון ואת מפקחת עליהם שיעבדו!"
המממ לא נראה לי.
וזה לא שאני לא אוהבת את הרעיון, אני פשוט לא אוהבת את המחשבה שהוא עלול להיכשל.

זאת לא תהיה הפעם הראשונה בעסק שהתאמצתי מאוד על רעיון שנכשל.
אולי זכורות לך קבוצות ה"לחץ חברתי" שפתחתי, שהיו קבוצות קרצוץ לכמה אנשים ביחד על נושא משותף. עמלתי עליהן כל כך הרבה ובסוף הן היו כשלון חרוץ.
על הנייר היתה התלהבות אבל בפועל היה נורא קשה למלא אותן.
בנוסף, למרות שאנשים טענו שהן היו מוצלחות הם לא המשיכו מעבר לחודשיים.
לעולם לא נדע למה.

או הפעם ההיא שהעמוד של הקרציה התחפש לנטפליקס למשך שבוע בפורים.
וואו היינו בטוחות שזה יהיה מוצלח בטירוף!
הכנו טריילר ובאנרים ופוסטים.
זה היה כל כך, אבל כל כך, מצחיק.
והחשיפה של זה היתה על הפנים.
אף אחד לא ראה.

אני מודה, זה היה מאכזב. וזה מאכזב כל פעם מחדש. אפילו כשמדובר בסתם פוסט יותר מושקע, או כזה שממש הצחיק אותי, ובסוף דממה. את משקיעה במשהו שאת מתלהבת ממנו, את בטוחה שהקהל יתלהב גם כן, ו… כלום.
אז לתכנן ריטריט שלם? להשקיע מלא זמן וגם כסף ואז לגלות שהוא כשלון?
לא תודה.

אבל בשבוע שעבר ישבתי עם גילי, ושאלתי את עצמי משהו אחר:
מה אני כן מוכנה לעשות?
אוקי, ריטריט שלם לא, אבל בטח יש סיכון שאני מוכנה לקחת.

לא הדבר הכי גדול, לא הדבר הנכון והמדוייק להתחיל איתו, לא הדבר שיתפוס הכי טוב.
הדבר הכי פשוט והכי קטן, זה שהכי פחות יפריע לי אם הוא יכשל.
שלא יפריע לי אם אני אשב לבד בחושך. או באור. כשכולם רואים.

ולמרבה ההפתעה היתה תשובה:
ללכת לשבת בבית קפה מתחת לבית שלי.
שעתיים.
זה אני מוכנה לעשות גם לבד.

ובכן, נא להוציא יומנים:

ביום ראשון הקרוב, 7 ביוני, בין 10:00 ל-12:00, אני אשב בקופר ופאקו, קינג ג'ורג' 48 בתל אביב (ליד האוזן השלישית).
אני אהיה זו עם המשקפיים.

אם בא לך לבוא לעבוד לידי ולשאוב השראה מנוכחותי, כדאי לך לבוא.
אם בא לך לשאול אותי משהו שניתקעת איתו, כדאי לך לבוא.
אם בא לך לראות איך אני נראית במציאות, כדאי לך לבוא.
אם בא לך לקנות לי קפה, אני שותה שחור.

אין הרשמה, אין תשלום, אין מספר מקומות, אין "נא להזדרז לפני שיגמר".
פשוט אני, שם.
עם המחשב, או האייפד, לא החלטתי. לשעתיים.
לא ברור אם זה יקרה שוב. תלוי אם זה יצליח.

ואם זה יכשל?
נו שוין, לפחות תפסתי קצת שמש.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב: שאריות שנותרו מקמפיין ההתחפשות לנטפליקס כי ברור לי שפספסת אותו בפעם הראשונה.

נ.ב.ב והנה לינק לזימון למפגש "צופה בך - אין ריל לייף"


פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהעבירה את הרכב טסט השבוע! אין, לקבוע תור בהחלט היה החלק הקשה פה.
👓 למקורצץ שיצא לראשונה בזמן מהבית, זה בכלל לא מובן מאליו. בטוחות שזה הולך לקרות שוב. ושוב.


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "חברות, האמת שאני במשבר ממש גדול"ציפי הסתכלה עלינו עם העיניים הגדולות והחיוך מאוזן לאוזן שלה. למרות החיוך ידעתי שציפי לא מכריזה על משברים בקלות ושאנחנו בפתחה של שיחה רצינית. עד לפני כמה חודשים ציפי היתה סטארטאפיסטית נמרצת ורוב השיחות עדכון שלנו הסתובבו סביב הרפתקאותיה בעולם. הסטארטאפ שלה היה אמור לעזור לרפא אנשים בארצות נחשלות ותמיד הערכתי את הנחישות שלה מול חומות הבירוקרטיה שהציבו בפניה. אבל קרו דברים מעבר לשליטתה ולפני כמה חודשים היא החליטה לסגור. קורה, בעיקר...

הו, שלום לך, בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מסתובבת בבית עם דף ועט. כל הזמן ולכל מקום. כי מסתבר שהמחשבות שלי לא בטוחות בזמן האחרון. לכל מקום שאני פונה עוצרים אותי בני נוער ושואלים אותי שאלות שמפריעות לי לזכור מה לעזאזל רציתי לעשות אח"כ. 🔪 יצאת מהמטבח והלכת למחשב? זה בדיוק הזמן לשאול אותך איך מכינים אורז (לא שאני יודעת, זה התפקיד של אבא שלהם). 🚽 קפצת רגע לשירותים? זמן מעולה לדבר על שיבוצים בצבא וציוני בגרות. 💻 לא זזת מהמחשב? אה נו, אז את בטוח פנויה לשמוע על כל הדברים שהם ראו באינסטגרם בשעה...

הו, שלום לך, "אם אני באה יום אחד ואומרת לך שאני רוצה לעשות דוקטורט, אני בונה על זה שלא תרשה לי."זה מה שאמרתי לו.כי "בעלי לא מרשה לי" הוא התירוץ הכי נוח בעולם.ואז, ליתר ביטחון, אמרתי גם לאורן, הבסטי שלי: "אם הוא בטעות ירשה לי לעשות דוקטורט, תזכירי לי שאני לא רציתי לעשות דוקטורט."וככה וידאתי, בצורה מאוד ברורה, שדוקטורט לא יהיה פה. עכשיו, כשסיימתי את התואר השני השני שלי, זה נורא נוח. לכל מי ששואל "מתי הדוקטורט?" אני עונה בפשטות שאני לא יכולה, בעלי והבסטי שלי לא מרשים לי. העניין הוא שאף פעם לא...