וידוי אישי והזמנה 🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

"שיואו! הילה! תפתחי ריטריט!!! כזה ריטריט עבודה שאנשים הולכים לבית מלון ואת מפקחת עליהם שיעבדו!"
המממ לא נראה לי.
וזה לא שאני לא אוהבת את הרעיון, אני פשוט לא אוהבת את המחשבה שהוא עלול להיכשל.

זאת לא תהיה הפעם הראשונה בעסק שהתאמצתי מאוד על רעיון שנכשל.
אולי זכורות לך קבוצות ה"לחץ חברתי" שפתחתי, שהיו קבוצות קרצוץ לכמה אנשים ביחד על נושא משותף. עמלתי עליהן כל כך הרבה ובסוף הן היו כשלון חרוץ.
על הנייר היתה התלהבות אבל בפועל היה נורא קשה למלא אותן.
בנוסף, למרות שאנשים טענו שהן היו מוצלחות הם לא המשיכו מעבר לחודשיים.
לעולם לא נדע למה.

או הפעם ההיא שהעמוד של הקרציה התחפש לנטפליקס למשך שבוע בפורים.
וואו היינו בטוחות שזה יהיה מוצלח בטירוף!
הכנו טריילר ובאנרים ופוסטים.
זה היה כל כך, אבל כל כך, מצחיק.
והחשיפה של זה היתה על הפנים.
אף אחד לא ראה.

אני מודה, זה היה מאכזב. וזה מאכזב כל פעם מחדש. אפילו כשמדובר בסתם פוסט יותר מושקע, או כזה שממש הצחיק אותי, ובסוף דממה. את משקיעה במשהו שאת מתלהבת ממנו, את בטוחה שהקהל יתלהב גם כן, ו… כלום.
אז לתכנן ריטריט שלם? להשקיע מלא זמן וגם כסף ואז לגלות שהוא כשלון?
לא תודה.

אבל בשבוע שעבר ישבתי עם גילי, ושאלתי את עצמי משהו אחר:
מה אני כן מוכנה לעשות?
אוקי, ריטריט שלם לא, אבל בטח יש סיכון שאני מוכנה לקחת.

לא הדבר הכי גדול, לא הדבר הנכון והמדוייק להתחיל איתו, לא הדבר שיתפוס הכי טוב.
הדבר הכי פשוט והכי קטן, זה שהכי פחות יפריע לי אם הוא יכשל.
שלא יפריע לי אם אני אשב לבד בחושך. או באור. כשכולם רואים.

ולמרבה ההפתעה היתה תשובה:
ללכת לשבת בבית קפה מתחת לבית שלי.
שעתיים.
זה אני מוכנה לעשות גם לבד.

ובכן, נא להוציא יומנים:

ביום ראשון הקרוב, 7 ביוני, בין 10:00 ל-12:00, אני אשב בקופר ופאקו, קינג ג'ורג' 48 בתל אביב (ליד האוזן השלישית).
אני אהיה זו עם המשקפיים.

אם בא לך לבוא לעבוד לידי ולשאוב השראה מנוכחותי, כדאי לך לבוא.
אם בא לך לשאול אותי משהו שניתקעת איתו, כדאי לך לבוא.
אם בא לך לראות איך אני נראית במציאות, כדאי לך לבוא.
אם בא לך לקנות לי קפה, אני שותה שחור.

אין הרשמה, אין תשלום, אין מספר מקומות, אין "נא להזדרז לפני שיגמר".
פשוט אני, שם.
עם המחשב, או האייפד, לא החלטתי. לשעתיים.
לא ברור אם זה יקרה שוב. תלוי אם זה יצליח.

ואם זה יכשל?
נו שוין, לפחות תפסתי קצת שמש.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב: שאריות שנותרו מקמפיין ההתחפשות לנטפליקס כי ברור לי שפספסת אותו בפעם הראשונה.

נ.ב.ב והנה לינק לזימון למפגש "צופה בך - אין ריל לייף"


פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהעבירה את הרכב טסט השבוע! אין, לקבוע תור בהחלט היה החלק הקשה פה.
👓 למקורצץ שיצא לראשונה בזמן מהבית, זה בכלל לא מובן מאליו. בטוחות שזה הולך לקרות שוב. ושוב.


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "את צריכה להוסיף פינת נו נו נו לניוזלטר שלך."לא יאומן, אבל מי שהעלתה את הרעיון הפעם היא דווקא מקורצצת.מקורצצת שרצתה שאנזוף בה בפומבי על זה שלא הצליחה ללכת לחדר כושר. "אם אני לא אלך גם מחר את חייבת לעשות לי שיימינג בניוזלטר." נאלצתי לבשר לה שהבקשה הזו כבר עלתה על השולחן כמה פעמים. ונפסלה. אני מודה שגם לי במחשבה ראשונה זה נשמע מצחיק.אבל שלומית הזכירה לי שהלקאה עצמית לא מועילה להתקדמות. ואני לעולם לעולם אף פעם לא מוכנה לרדת על מקורצצים.ושתינו הסכמנו שלא הכל כשר כדי להשיג רייטינג...

הו, שלום לך, אני חושבת שהייתי בת 14, אולי 15.זה היה בערב שבועות. הבנים היו נשארים ערים ללמוד תורה כל הלילה בזמן שהבנות היו מסתובבות בין בתי הכנסת כביכול לחפש משהו. ה"משהו" הזה היה הבנים. בעיני פחות מצא חן הסידור המגדרי הזה והחלטתי שאם הבנים יכולים ללמוד תורה כל הלילה, אז גם אני.וגם - כמובן - איזה דרך טובה יותר יש לחפש את הבנים בלי שהם ידעו שזה מה שאנחנו עושות? טוב, נו, הייתי תמימה. אז שכנעתי את אחת החברות שלי והתמקמנו בעזרת נשים בבית הכנסת. בכלל לא בחרתי בה ספציפית כי הייתי מאוהבת באח שלה...

הו, שלום לך, "אני צריכה יום כיף. אני עובדת נורא קשה ואני לא נחה ואני צריכה יום אחד שקט"לא, המילים האלו לא נאמרו על ידי מקורצצת קרייריסטית. וגם לא ע"י מקורצת דוקטורנטית. ואפילו לא על ידי. הם נאמרו לי מפיה של בת ה-13 וחצי שלי. זאת שבדיוק לפני שבוע חזרה מרומא. אסייג ואומר שאוליביה באמת עובדת נורא קשה. היא עברה מבית ספר דמוקרטי למסגרת נוקשה מאוד עם 8 שעות ביום, כולל שישי. המון חומר ללמוד ולהשלים משנים קודמות, וכמובן יש שיעורי בית, וללמוד למבחנים, שזו השנה הראשונה שלה איתם. על הדרך היא גם מפתחת...