הו, שלום לך,

אני חושבת שהייתי בת 14, אולי 15.
זה היה בערב שבועות.
הבנים היו נשארים ערים ללמוד תורה כל הלילה בזמן שהבנות היו מסתובבות בין בתי הכנסת כביכול לחפש משהו.
​ה"משהו" הזה היה הבנים.

בעיני פחות מצא חן הסידור המגדרי הזה והחלטתי שאם הבנים יכולים ללמוד תורה כל הלילה, אז גם אני.
וגם - כמובן - איזה דרך טובה יותר יש לחפש את הבנים בלי שהם ידעו שזה מה שאנחנו עושות?
טוב, נו, הייתי תמימה.

אז שכנעתי את אחת החברות שלי והתמקמנו בעזרת נשים בבית הכנסת.
בכלל לא בחרתי בה ספציפית כי הייתי מאוהבת באח שלה שנים, מה קשור?
ובכלל לא חשבתי שהוא יהיה שם גם.
​ללמוד אני אומרת לך.

היתה לנו רק בעיה אחת - אף אחד אף פעם לא הסביר לנו איך בדיוק לומדים תורה.
אז התיישבנו על הספסל, לקחנו סידור , פתחנו אותו בתפילת שחרית, והתחלנו לקרוא ולפרשן לעצמנו מה אנחנו קוראות. שעה. אולי שעה וחצי. שתי בנות עם סידור פתוח שמנסות להבין מה זה הקטע הזה ומה זה הקטע הזה.
האמת שהיה מעניין. כל הכבוד לנו.

ואז הם נכנסו.
האח מקדימה ומאחוריו חבורה של בנים.
בזכרון שלי הם מפצחים גרעינים וזורקים אותם על הרצפה הנקייה לפי הקצב.
​מה הם עשו בעזרת נשים??
​אולי הם חיפשו אותנו???

איך שהוא קלט את אחותו ואותי קוראות מהסידור הוא התפוצץ מצחוק.
"אתן קוראות את הסידור??? לומדות שחרית באמצע הלילה????"
וכולם מאחוריו מצטרפים אליו וצוחקים.

ובאותו רגע שאלתי את עצמי קודם כל למה אני מאוהבת בילד כזה אידיוט??
ואחר כך מיד מה חשבתי לעצמי, שהלכתי לנסות ללמוד תורה כשאני בכלל לא יודעת מה עושים כשלומדים תורה??
למה לא הלכתי לישון פשוט????
או לחפש בנים יותר נחמדים.

זה היה רגע שגרם לי לתהות על כל מיני החלטות שעשיתי בחיים.
יכול להיות גם שהתחלתי לבכות.
אני לא באמת זוכרת.

מה שאני כן יכולה להגיד לך בוודאות, הרבה שנים אחרי:
​לא חזרתי לבית כנסת ללמוד תורה. אף פעם.
הלעג עשה את העבודה שלו והותיר בי צלקת שלקח לי הרבה שנים למחוק.
הוא לימד אותי שאני לא רשאית להתחיל כלום אם לא ברור לי מה אני אמורה לעשות מ-א ועד ת.
שכל ניסיון אחר הוא העמדת פנים ואין לו ערך.

אבל הנה סוד שלמדתי שנים אחר כך:
לשבת עם ספר שאת לא לגמרי מבינה ולנסות לפענח מה כתוב בו זה כן ללמוד.
ואומנם הסידור הוא לא באמת חלק מהתורה אבל זה בהחלט מספיק קרוב.
ולכן לפתוח את הסידור באמצע ולקרוא אותו זה אכן כן ללמוד תורה.

כשמתחילים משהו חדש, אנחנו בדרך כלל לא יודעים עדיין את כל מה שצריך לדעת. אנחנו גם לא יודעים עדיין כל מה שנצטרך ללמוד ואיך ללמוד את זה.
זה חלק מהעניין של "משהו חדש", שהוא לא מוכר לנו.
זה הקטע של דברים חדשים, בקטע טוב.
​
ונכון שמאוד מועיל כשיש תהליך למידה ברור ומסודר. או כשמישהו אומר לך "ככה מתחילים".
אבל כשאין, זה ממש בסדר להתחיל מהמקום בו נמצאים באותו הרגע.
כל מקום שנצליח להאחז בו, לייצר ממנו מספיק סקרנות ופשוט להתחיל, הוא מקום טוב להתחיל.
בהתחלה, באמצע או בסוף.
​
מה שהכי לא מועיל ללמידה זה לשפוט ולהיות ביקורתית לגבי עצמך רק כי לא ידוע לך מה שעדיין לא ידוע לך.
גם אם כל מיני ילדים מעצבנים צוחקים עליך.
גם אם הילדים האלה גדולים ומלאי ניסיון.
וגם אם הם בעצם הקול הפנימי שלך.
כן, אני מסתכלת עליך.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
נ.ב אחרי זמן מה של פיתוחים וניסיונות נפתחה לנו האופציה לקרצץ גם במייל. האופציה הזו עדיין לא הושקה רשמית אבל ביני לבינך אין סודות. לכן, אם חשקה נפשך להיות בראשונים שמנסים את הקרצוץ דרך המייל אשמח לשמוע ממך במייל חוזר. תנתן הטבה לשלושת הנסיינים הראשונים.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שמנסה לפתור את בעיות השינה שלה בהתמדה ועיקשות ולא ישנה בגלל זה כבר שבוע! אנחנו מאמינות שהפתרון ממש קרוב ובסוף תצליחי
👓למקורצצת שקבעה לעצמה נופש תל אביבי בהחלטה של רגע! מגיע לך! יותר מדי זמן לא היית בחופשה!

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​