אבל למה זה עדיין קשה כל כך🕷💜 (פרסומת)
|
הו, שלום לך, הממממ אבל יורד גשם כל שבוע מחדש (גם כשאין גשם) המוח שלי מתנדב להמציא תירוצים למה לא ללכת לרקוד. וזה מדהים אותי כל פעם מחדש. שמשהו עושה לי כל כך טוב ועדיין כל כך קשה לי להביא את עצמי לעשות אותו. ואם זה ככה זה בדברים שעושים לי טוב באופן מיידי - אז איך בדיוק אני אומרה להצליח לגרום לעצמי לעשות דברים שלא באים לי ככ טוב אבל משתלמים לטווח הארוך? כן, גם פילאטיס נותן תחושה טובה, אבל לא מיד בשיעור. ושמתי לב שהמוח שלי כבר ממש טוב בלספק לי תירוצים למה לא ללכת. ובגלל שאני עושה את התפקיד הזה כל כך הרבה זמן, כבר יש לי פרוטוקול התנהלות למצבים כאלה. קוראים לו בשם הקצר והחינני: "דברים שאני אומרת לעצמי כדי להצליח לצאת". שלב א: אמפתיה. שלב ב: הגדרות יציאה. שלב ג: פעולה קטנה. וזהו. זה בד"כ מספיק לי כדי להתאושש, להתלבש ולצאת. וזה קצת מצחיק, השיחה השלמה של השוטר הטוב והשוטר הרע שמתנהלת לי בתוך הראש. אני מאמינה בך! פינת כל הכבוד לך! "כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם! 👓 למקורצץ שייצג את החברה החדשה דנדשה שלו בכנס לראשונה השבוע! מי היה מאמין שכל המאמצים האלו ישתלמו ככה ושעוד תהנה! שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול. אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש. 🕯🕯 |
הקרציה מפולניה
נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.
הו, שלום לך, פעם פעם, מזמן מזמן, בארץ רחוקה…סתם, בחיי הקודמים כעורכת וידאו, הייתי עורכת את התקצירים של "בפרקים הקודמים" בכל מיני טלנובלות. סליחה, דרמות יומיות.קראנו לזה לאסטים, מלשון last on. בעצם זה אומר לצפות בפרק החדש ולתזכר כל מה שרלוונטי אליו מפרקים קודמים.די מהר פיתחתי שיטה שמאוד הקלה על התהליך: תוך כדי צפיה בפרק חדש, כשעלתה סצנה עם דמויות מסויימות הייתי חוזרת אחורה לסצנה האחרונה שלהן ביחד, מוציאה את שני המשפטים הכי חשובים שיזכירו לצופה מה היה שם ואז עוברת לסצנה הבאה. תפקיד קליל ונחמד...
הו, שלום לך, אז שוב אנחנו כאן. השגרה מתה, תחי השגרה החדשה. שוב. באחת הפעמים שטיפסנו החוצה מהמקלט של הסנטר בשבת, והחזירו אותנו פנימה איך שראינו את האור, פתאום מד הצעדים שלי צלצל. הגעתי לכל המטרות שלי באותו יום. השעה היתה 15:00. מעולם עד אז לא הגעתי לכל המטרות שלי ליום (כיוונתי גבוה מדי כנראה).וחשבתי לעצמי כמה מצחיק זה, שאני יושבת ומנסה לבנות לעצמי שגרה שתעזור לי לצעוד ולהיות פעילה יותר והנה, יום אחד שהופך אותה וכבר אני מגיעה ליעדים שרציתי. בינתיים ברחנו צפונה, לבית עם ממד, והצעדים שלי צנחו...
הו, שלום לך, "נראה לי קצת שמאלה""ככה?"עמדנו והסתכלנו על התמונה החדשה מעל המיטה שלנו. פתאום היתה לי הארה!"תראה! עברנו לגור בניו יורק!!" אני מודה שבפעם הראשונה שהשתעשענו ברעיון לשים תמונה של ניו יורק מעל המיטה, זה החזיר אותי ישר לתקופה שרק הכרנו. אז ניו יורק היתה ה-חלום.בדיוק שנינו חזרנו משם וכולם תלו תמונות של ניו יורק בכל מקום. לפני שבוע, כשמצאנו תמונה שנראית כמו חלון שמביט לאמפייר סטייט, זה נראה כמו קטע מגניב ויצירתי. שזה כאילו חלון אבל לא באמת חלון. אבל שום דבר לא הכין אותי להרגשה הזו. אני...