הו, שלום לך,

פעם פעם,
מזמן מזמן,
בארץ רחוקה…
סתם, בחיי הקודמים כעורכת וידאו,
הייתי עורכת את התקצירים של "בפרקים הקודמים" בכל מיני טלנובלות.
​סליחה, דרמות יומיות.​
קראנו לזה לאסטים, מלשון last on.

בעצם זה אומר לצפות בפרק החדש ולתזכר כל מה שרלוונטי אליו מפרקים קודמים.
די מהר פיתחתי שיטה שמאוד הקלה על התהליך:
תוך כדי צפיה בפרק חדש, כשעלתה סצנה עם דמויות מסויימות הייתי חוזרת אחורה לסצנה האחרונה שלהן ביחד, מוציאה את שני המשפטים הכי חשובים שיזכירו לצופה מה היה שם ואז עוברת לסצנה הבאה.
תפקיד קליל ונחמד סה"כ.
​צפיתי בטלנובלות למחייתי.

רק שאז האולפנים החליטו ליצור "דרמה שבועית" (לא חשוב מה שמה).
מה ההבדל בין ההפקה של דרמה שבועית לדרמה יומית, שאלת? שאלה מצויינת.
💵 אין הבדל בתקציב
✍️ אין הבדל בין כמה מהר כותבים אותה
🎥 אין הבדל בכמה מהר מצלמים אותה
ההבדל היחידי הוא כמה מהר משדרים אותה.
משדרים פעם בשבוע במקום פעם ביום וקוראים לזה "סוגה עילית" ומקבלים תקציבים ממשרד התרבות.
קומבינה נחמדה סה"כ.

אבל אז מישהו ממש צפה בזה וגילה ש"אוי לא, זה לא נראה כמו משהו איכותי!".
ואין ברירה, אלא לתקן בעריכה.
הביאו במאי מוערך שיתקן את הבלגן ויציל את הסדרה.
​מאוד התרגשתי להזדמנות לעבוד מולו.
​אך לצערי, מר במאי לא אהב את השיטה שלי.
הוא רצה שהלאסטים יהיו מכמה פרקים אחורה, שיהיו אמנותיים.
איך אפשר לעשות אומנות מהזבל הזה???
פתאום התפקיד הקליל והנחמד שלי הפסיק להיות קליל ונחמד.
הוא היה מציף ומעורר חרדה.

יצאתי מהקצב שלי, נוספו לי שעות עבודה, כל הפלואו שלי השתבש.
ולמרות כל מאמצי לא הצלחתי לייצר את הגאונות שהוא רצה מהחומרים הירודים שהיו שם.

התחלתי לפקפק באיכויותי כעורכת.
וכן, בסוף הוא גם פיטר אותי ועברתי לערוך פרוייקט אחר.
כשלון בכל המובנים.
בהסתכלות אחורה גם לא היתה לי שום דרך להצליח שם.
אני הייתי עורכת צעירה ולא מנוסה מספיק והוא היה עסוק בלרוץ קדימה עם החזון שלו.
ושוב, החומרים, כבר אמרתי שהם היו גרועים?

והזכרון הזה קפץ לי השבוע, אחרי כמה ימים של מלחמה.
כששוב הרגשתי ששמשנים לי את החוקים באמצע, שהעלו את דרגת הקושי של המשחק הזה שאנחנו קוראים לו "חיים".
​כאילו לא היה קשה מספיק מקודם.
​ופחדתי שאולי גם הפעם אני אכשל.

והפעם, בניגוד לארועים דומים קודמים, זה גם היה נראה שכולם ממהרים ישר להתמודד עם העלייה בקושי של ה"משחק".
אני מוצפת במסרים פרסומיים על הטבות לרגל המלחמה.
רוצים להחזיר את בתי הספר.
אפילו אמא שלי חזרה לנהוג לעבודה.

הלו?
​אף אחד לא שם לב שעדיין נופלים לנו טילים על הראש??

אז עצרתי את המירוץ שלי עם עצמי והזכרתי לי:
לא להכל מסתגלים.
לא להכל צריך להסתגל.
יש מצבים שאי אפשר להמשיך לחיות בהם כרגיל.
לפעמים יש דברים שנועדנו להכשל בהם.

אז לכל הבמאים שממהרים להצליח לייצר דברים גאוניים מהחרא שקיבלנו פה על הראש יש לי רק מסר אחד:
רגע.
לאט לאט.
​תנו לנו שנייה לעכל שעלינו בדרגת הקושי. ​
ותתעסקו בלייצר את התנאים הנכונים כדי שנוכל לצאת מהמחילות שלנו חזרה לשגרה שאתם כל כך לא רוצים לממן את העלמותה.
אפשר להתחיל בזה שלא יפלו לנו טילים על הראש, ואז נתקדם משם.
אפשר גם שתמציאו שכפץ מיוחד שמונע מהם להרוג אותנו, אני גמישה.

ואם גם לך קשה לחזור ולנרמל את החיים האלו - זה תקין!
​הם לא נורמליים.
​זה בסדר לא להצליח.
מהמשחק הזה אף אחד לא יפטר אותך.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
נ.ב ניצלתי את מעט המוח שכן היה לי השבוע כדי לשדרג את שאלון "האם הקרצוץ יועיל לי" ואני מנצלת את העובדה שבטח כבר מילאת אותו לפחות פעם אחת כדי לבקש פידבק!
ממש אשמח לדעת במייל חוזר אם הוא זורם לך טוב, אם יש שם שאלות מעצבנות או תשובות שהיה קשה לבחור בינהן ואם שרדת עד הסוף שלו.
תודה מראש!

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת הותיקה שנאלצה לנסות קצת בלעדינו. אנחנו מאמינות בך מאוד ותמיד פה בשבילך אבל לכי תעשי חייל בלעדינו ואנחנו נהיה גאות בך מרחוק!
👓 למקורצצת העובדת סוציאלית שמחרפת את נפשה כדי ללכת לעבודה ולטפל במטופלים שלה. כזו מסירות לא ראינו כבר הרבה זמן.

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​