זהו, פיניטו, חלאס 🕷💜 (פרסומת)


לכל דבר יש סוף, וגם זה צריך להגמר מתישהו

הו, שלום לך,

"לא הבנתי, למה הפנינים האלו יותר טובות מהפנינים ההן?"
תהיתי בקול רם. מדי. כי מיד הגיע ההסבר.
אבא שלי ואני היינו ב"מרכז הפנינים הארצי", בבורסה ברמת גן, קנינו לאמא שלי פנינים ליום הנישואים.

"תראי, הפנינים כל אחת לעצמה הן לא מיוחדות.
מה שמיוחד הוא להצליח ליצור מחרוזת שלמה שהפנינים נראות זהות בה.
שכולן באותו גודל ובאותה רמת מבריקות."
הסתכלתי על המוני הפנינים שהיו מונחות בהמון קופסאות סביבנו ופתאום נחתה עלי תובנה.
האדון ארוך הזקן ממרכז הפנינים המשיך להסביר בפירוט על ההבדל בין הסינים ליפנים, ושהיפנים מצליחים לגדל פנינים ממש גדולות במים מתוקים ואף אחד לא מבין איך.
אבל בשלב הזה הייתי שם בגופי בלבד ולא ממש הקשבתי כי הייתי עסוקה בלחשוב על מה שהוא אמר קודם, וכמה זה נכון לגבי כל כך הרבה דברים בחיים.
זו לא הפנינה האחת הבודדת שמיוחדת, אלא הרצף.
הכוח שלהן ביחד, כשהן מחוברות בשרשרת.

ישר חשבתי על הספר "הרגלים אטומיים".
ג'יימס קליר כותב שם שוב ושוב על כך שהרגלים גדולים בנויים מצעדים קטנים.
ופתאום ראיתי איך כל תוצאה נולדת משרשרת צעדים, פעולות קטנות.
כמו השפגאט שלי, שבאמת בנוי מצעדים קטנים ובסוף יהיה שרשרת שלמה.
נזכרתי בכל אלו שביקשו שאקצר את פינת השפגאט ואראה רק את התוצאות האחרונות, ולעומתם הרבה יותר שרצו לראות את כל הצעדים. והבנתי שבאופן אינטואיטיבי השארתי את כל הצעדים כי אחרת השרשרת לא תהיה שלמה.

ואז נדרשתי להחזיר את תשומת ליבי לחדר. הגיע הזמן לבחור סוגר לשרשרת - כסף או זהב?
וכשבחרנו סוגר, הרגשתי שנפל דבר הרבה יותר גדול מההחלטה לגבי השרשרת לאמא שלי.
הרגשתי שגם אני צריכה לסגור את השרשרת שלי.
להחליט שלא יהיו יותר צעדים, לחבר את הקצוות, ולשלוח אותה לעולם בפעם האחרונה.
כן כן,
הגיע הזמן לסגור גם את השרשרת של השפגאט.

נכון, עוד לא הגעתי לתוצאה הסופית שרציתי.
אבל אני כבר לא מרגישה נחותה בשיעור ריקוד של תות, והגמישות החדשה שלי מאפשרת לי הרבה יותר מפעם.
הפינה והניסוי הוכיחו את עצמם מספיק ומיציתי.
ויש הרגלים אחרים שאני בוחנת אם אני מעוניינת לייצר מהם שרשרת.
לכן, היום אני מפרסמת את המדידה האחרונה של השפגאט.
הפינה תצא לחופשה. או לפנסיה.
אולי בשבוע הבא אתחיל הרגל חדש. ואולי ייקח לי קצת יותר זמן להחליט להתחייב לשרשרת חדשה.
ימים יגידו.

תודה לך שעקבת אחרי הפינה הזו ועזרת לה להפוך אותה למה שהיא. היו עליה המון תגובות לאורך השנה פלוס שבהם היא קיימת וזה ממש שימח אותי שאני לא לבד במאמץ.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 ליהודה, בני היקר, שבילה את החופש הגדול שלו בללמוד לפסיכומטרי במקום בים. אני נדהמת מהרצינות שלך וכמה אתה מחוייב לעתיד שלך. יישר כוח!
👓 לאוליביה, בתי היקרה, שהתחילה השנה בית ספר חדש כשהיא על קביים, לא פחות ולא יותר! אני רואה את ההתמודדות שלך ונפעמת! ואם פספסת אז אפילו חגגו לה את המעבר בערוץ של "כולנו".

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?
סוף שבוע 43: 179 ס"מ, אני מודה שמהפחד שאני אצטרך לקבל החלטות השבוע התמתחתי פחות פעמים מבד"כ. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.
סוף שבוע 44: 179.5 ס"מ - כן כן, טרם הגענו ליעד, גם אני התעצבנתי.
סוף שבוע 45: 180 ס"מ - בשעה טובה! ובכן, האמת שחשבתי לסיים את האתגר הזה פה אבל אז, ברביעי בערב, קרה מאורע ששינה את דעתי והחלטתי להמשיך. אולי אספר לך על זה מתישהו.
סוף שבוע 46: 180 ס"מ. טוב כנראה שהוא צריך להתייצב קצת לפני שהוא ממשיך לצמוח עם כל המוטיבציה הזו.
סוף שבוע 47: השבוע אין לי פה את סרט המדידה ולכן נצטרך להתאפק, אבל כמובן שעשיתי כמיטב יכולתי להמשיך להימתח ואני סקרנית בדיוק כמוך.
סוף שבוע 48: 179 ס"מ, השלכות החופש ניכרות! לא נורא, השבוע אני אתאמץ יותר. אני כן מבסוטה שאיבדתי רק סנטימטר ולא יותר מזה.
סוף שבוע 49: 177 ס"מ. האמת שזה מוזר כי נמתחתי פעמיים ביום השבוע ועדיין יש נסיגה, אולי המזג אוויר. אבל הזמנתי גומייה מיוחדת מאמזון ואולי היא תעזור לחזור לדרך המלך. ואני גם שוקלת לשנות את שיטת המדידה, יש לי תחושה שהיא לא לגמרי משקפת את ההתקדמות.
סוף שבוע 50: אז החלטתי בסוף לשנות את שיטת המדידה. עד היום הייתי מודדת מקצות הצבעות מרגל אחת לשניה והחלטתי להתחיל למדוד מהעקבים. משתי סיבות - הראשונה כי הרגשתי שהמתיחה התחילה לעבור לאצבעות והשניה כי לא הגעתי למדוד יותר. ולכן המדידה הנוכחית היא 142 ס"מ. היעד החדש יהיה 150 ס"מ.
סוף שבוע 51: 143 ס"מ. השבוע הגיעה סופסוף הגומיית מתיחה שהזמנתי לי והיא פשוט תענוג, אני ממש נהנית ממנה. כמו כן, אני מרגישה שהמדידה החדשה הרבה יותר משקפת ומספקת ומאוד שמחה ששיניתי את הצורת מדידה.
סוף שבוע 52: 145 ס"מ, או וואו הגומיה הזו עובדת ממש טוב! אני גם נהנית לשבת איתה כי זה מצריך פחות כוח ריכוז, אני יכולה לעשות דברים אחרים תוך כדי שאני נמתחת. למעשה פה אנחנו גם סוגרים שנה שלמה של מתיחות - כל הכבוד לי!
סוף שבוע 53: 146 ס"מ. אני אוהבת את השיטת מדידה החדשה. חשבתי לכתוב ניוז על מסקנותיי משנה של מעקב אחרי השפגאט, זה יעניין אותך?
סוף שבוע 54: 147 ס"מ. ממשיך להתקדם בקצב יפה, אני מבסוטה השבוע. ביקשו ממני לינק לגומיה אז אני מצרפת אותו פה למקרה שהתביישת.
סוף שבוע 55: 148 ס"מ, אני מבסוטה.
סוף שבוע 56: אז מכיוון שאנחנו ברילוקיישיין מלחמה אצל גיסתי המהממת בצפון הרחוק - אומנם לקחתי את הגומייה ואני נמתחת אבל אין לי איך למדוד פה אז כולנו נשאר מסוקרנים.
סוף שבוע 57: 149 ס"מ, כל הכבוד לי שהמשכתי להתמתח בצפון, זה בהחלט מעיד על זה שזה הרגל שמוצא חן בעיני.
סוף שבוע 58: 150 ס"מ! וככה פתאום הגענו ליעד חדש. מרגש ביותר.
סוף שבוע 59: 150 ס"מ. משמרת את ההישג עדיין.
סוף שבוע 60: אני שוב נטולת יכולת למדוד את ההתקדמות שלי בחוצלארץ, מה גם שהניוז הזה תוזמן מהארץ ולכן נצטרך להתאפק עוד שבועיים.
סוף שבוע 61: הילה עדיין נטולת יכולת למדוד את ההתקדמות שלה בחוצלארץ, אבל מבטיחה להשתדל להמשיך להתמתח גם בגולה. מה גם שהניוז הזה תוזמן מהארץ. נצטרך להתאפק עוד שבוע.
סוף שבוע 62: 149 ס"מ. היה קשה למצוא זמן ומקום להתמתח בלונדון אז עכשיו רואים את התוצאות של זה. נחזור במלוא המרץ פה בארץ.
סוף שבוע 63: 150 ס"מ. אוקי, צמצמנו את פערי החופשה, עכשיו נראה איך מתקדמים הלאה.
סוף שבוע 64: 151 ס"מ. אני אוהבת את הקצב הזה.
סוף שבוע 65: 151 ס"מ. וואי, הייתי קפוצה במזגנים השבוע ואני ממש שמחה שזה לא פגם בתוצאות. הייתי בטוחה שלא אשמור על המדידה הזו.
סוף שבוע 66: 151 ס"מ. כנראה זה הזמן לחפש איך לשפר את המתיחה שוב.
סוף שבוע 67: 152 ס"מ. תם ונשלם השפגאט. תודה לך שעקבת והיית איתי במסע הזה.

יעד מס 1: 170 ס"מ
יעד מס 2: 180 ס"מ
יעד מס 3: 190 ס"מ
יעד מתוקן: 150 ס"מ
יעד מס 4: 160 ס"מ - מבוטל!

תמיד רצית לנסות את הקרצוץ ופחדת?
אולי זה לא בשבילך?
אולי זה בדיוק מה שיפתור לך את הבעיות בחיים?
הדרך המהירה לגלות את התשובה:

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!

לקריאה נוחה בדפדפן

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את ה
לינק הזה שיקראו


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

המורה דבורה יכולה להיות גאה בי. הו, שלום לך, "ואז מה שקורה זה שהאור נשבר מסביב לכדור הארץ""כן, כי הזווית ממשיכה עם המשיק"יהודה פקח את העיניים, "איך את זוכרת את זה???""אה, זה פשוט כי היתה לי מורה ממש טובה" עמדנו על הגג והסתכלנו באכזבה על הירח האדום. בינינו, לא הבנתי מה הרעש. בקושי הצליחו לראות משהו בליקוי ירח הזה. אבל יהודה, בני בכורי, שכבר די קשה למצוא הזדמנויות לבלות איתו, חשב שזו הזדמנות מצויינת ללמד אותי פיזיקה. אמנם כבר למדתי, בתיכון, חמוד שכמותו ששוכח שאמא שלו גם היתה תיכוניסטית חכמה....

לדעתי. אבל לצערי, לא אני זו שמחליטה הפעם הו שלום לך, “המממ אבל בטוח שזה לא יכול לחכות למחר?" שאלתי בחשדנות. אני חושבת שהיא הרגישה את העיניים שלי מצטמצמות דרך הטלגרם. "הוא אמר שאנחנו צריכים את זה לפגישה שיש לנו מחר."שתקתי וחיכיתי. "בעצם אולי אנחנו יכולים להסתדר בלי זה בפגישה? את צודקת, אולי באמת אפשר להמשיך עם הלו"ז כמו שהוא, הוא יתמודד". כמובן, אני תמיד צודקת. אחד מהדברים שהקרצוץ מכוון אליהם הוא ללמוד לעמוד ברשימה היומית שתכננת. אנו, הקרציות, יודעות שהדרך לניהול זמן אפקטיבי עוברת דרך רשימות...

זה מקום מופלא שאם יודעים מה לחפש בו מוצאים אוצרות הו, שלום לך, בשבועיים האחרונים אני מוצאת את עצמי בטריטוריה שמזמן לא הייתי בה. הגעתי לתחתית רשימת המשימות הדחופות ואני מוצאת את עצמי סוגרת פרוייקטים ומחפשת ברשימת ה"מתישהו" שלי פרוייקטים חדשים להתחיל. אני יודעת, אני יודעת, כל הכבוד לי שהגעתי למצב הזה בכלל.זה כמו להגיע לתחתית של סל הכביסה רק פי אלף יותר שווה. קפצתי קצת קדימה אז אני רגע אסביר שאני מתכוונת לשיטת סיווג המשימות שמחלקת אותן ל-3: 1. דחוף - דברים שחייבים לקרות היום או בימים הקרובים, לא...