ספויילר: לא התרסקנו 🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

"יוד אתה חייב ללמוד להנמיך ציפיות."
"את מתכוונת שיכול להיות עוד יותר גרוע ממה שעכשיו??"
"כן, תמיד יכול להיות יותר גרוע."

חיכינו בתור לבורדינג, וצוות הטיסה הואיל בטובו להגיע בשעה וחצי איחור.
מה זה כבר עוד שעה וחצי בחיים של אנשים שהטיסה שלהם נדחתה ב-20 שעות?
שעה לפה שעה לשם לא באמת משנה.

לונדון היתה מופלאה אלינו.
אבל ברגע שהתחלנו לחזור הכל השתבש.
תקלה טכנית סגרה את כ—ל שדות התעופה של לונדון.
כבר היינו בדיוטי פרי, כשמצאנו את עצמנו מנווטים בחזרה לאיסוף מזוודות ולמלונות בתורים אינסופיים. שעות של עמידה בתורים וטרטורים רק כדי לאכלס אותנו לשנת לילה של 3 שעות, ואז הופ חזרה לשדה.

ואז, כשכבר התחלנו להאמין שזהו, כל מכונה שהגענו אליה נתקעה ל-10 דק לפחות.
בשלב הזה כבר התחלנו לחשוד שהבעיה היא בנו.
ויהודה, בני היקר, איך אני גידלתי כזה אופטימיסט לעולם לא אדע.
אחרי כל צרה שתקפה אותנו הוא היה אופטימי שהשלב הבא בטח יהיה יותר טוב ומאוכזב קשות כשזה לא קרה.
ואפילו שאיך שנגמרה תקלה אחת קרתה אחרת, הוא עדיין היה אופטימי.
הוא אפילו חשב שלא ישבו לידינו בטיסה (פחחחחחח), ובנתב"ג הוא חשב שהמזוודות יצאו ממש עוד שניה (לא, אין, אין. הוא גומר אותי מצחוק הנער הזה).

אז החלטתי לעשות את מה שכל הורה סביר היה עושה ולהשתמש בזה כהזדמנות חינוכית.
"תראה, אני תמיד מניחה שהכל יהיה גרוע יותר, ואז כשקורים דברים סבירים אני מופתעת לטובה" שטחתי בפניו את משנתי.
הסברתי לו איך מראש הודעתי למאיה שבטח יהיו עיכובים בטיסה ולכן כדאי שהיא תקרצץ ביום שאחרי.
זה לא חוש שישי מפותח. זו דרך חיים.
אני גם תמיד מתכוננת נפשית לאפשרות שהמטוס יינחת נחיתת חירום איפשהו, או שחס וחלילה יתרסק ואמצא את עצמי על אי בודד. אז תמיד יש לי חטיף ותחתונים ספייר בתיק שעולה איתי למטוס. הייתי לוקחת מגבת אם זה לא היה מצריך תיק גדול.

מה שטוב בגישה הזאת לחיים הוא, שכאשר אני מניחה מראש שכל הצרות הללו עלולות להתרחש, אז פתאום כל מה שעברנו ב-24 שעות האחרונות נראה הרבה פחות גרוע.
"כן, את צודקת, באמת היה יכול להיות גרוע יותר אם המטוס היה מתרסק" גלגל עלי הנער את עיניו.
הו, ניצחון הורי. קטן, אבל בכל זאת.
"אבל הנה, עכשיו היינו ראשונים בתור לדרכונים ובטח עוד שניה..."
"יוד!! בלי ציפיות!!"

אז לא התרסקנו בסופו של דבר, ואפשר לומר שזה סיום חיובי לשנה הזאת.
מאחלת לך ולכולנו לשנה הבאה שנחשוב כמוני אבל נקבל את מה שיהודה מצפה לקבל.
וגם אם לא, שלפחות לא נתרסק.
ושאם כן, שיהיה לנו בתיק את כל מה שצריך.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב וכמובן כבכל שנה אני שמחה לשים לך פה לינק לברכת השנה טובה שלנו להדפסה, אם מדביקים עליה קצת נצנצים היא יוצאת מושלמת.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקרוצצת שהלכה לתופרת הרחוקה ועכשיו תהיה לה שמלה בזמן לחתונה המשפחתית, אנחנו אוהבות להיות צודקות אבל כשמדובר באופנה אנחנו אוהבות במיוחד.
👓 השנה נחלק כל הכובד קולקטיבי לכולנו על ששרדנו את השנה האחרונה. עם מלחמת ענק ועוד מיליון תקלות. באמת כל הכבוד לנו שהמשכנו להתקיים גם השנה ולא ויתרנו.


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, יש לי המון מחברות, אפשר לקרוא לזה אוסף.יש לי מחברות חדשות ויפות, שעוד לא נכתבה בהן מילה, והן מחכות לתורן.ויש מחברות שכבר כתבתי בהן דברים, יש בהן רשימות, רעיונות, לימודים, זכרונות. למעשה אני אוספת מחברות כבר מגיל 5. וכבר הרבה מאוד זמן אני רוצה להעלות את כולן לענן. אני עובדת על זה בעצלתיים בתקופות רגועות. בגדול כל מחברת שעלתה לענן נזרקת לפח. אבל השבוע הגעתי למחברת מאוד מיוחדת עבורי ועכשיו כשהיא סרוקה אני לא יודעת מה לעשות איתה. כי זו המחברת שמכילה את הקרצוץ הראשון שלי.יש שיאמרו,...

הו, שלום לך, המממ כמה זמן יש לי את הספר הזה בכלל?יש מצב שמאז החתונה. אני כנראה כבר לא אקרא אותו. יאללה ביי, הוא עף מפה. והקופסא הזאת ממתי היא פה? למה לעזאזל יש לי כ"כ הרבה מניפות?? בחיים לא השתמשתי באף אחת מהן. סיפרתי לך לא מזמן* שיש לי העדפה לפצל פרויקטים גדולים לחלקים קטנים מאוד, ולעשות אותם לאורך זמן רב. אחד מהפרויקטים הללו מתמשך ומעגלי (שזה אומר שהוא לא נגמר לעולם) והוא לעשות סדר בכל מיני פינות בבית. זה עובד מעולה בכל חלקי הבית, חוץ מאשר במשרד שלי.המשרד שלי מאוד קטן, אבל אף פעם לא סיפרו...

הו, שלום לך, "אורן!!!! תראי!!!!"שלחתי לאורן וידאו של מדרכה בסחרור שלא היה מבייש את מיטב צלמי נשיונל ג'אוגרפיק. "הוא פה!! הוא לא ברח!!!" הכל התחיל כשאורן החליטה, מסיבה שעד היום לא הבנתי, לגדל זחלים של פרפרים מסוג זנב סנונית נאה (כי הוא נאה, לפי אורן). היא נסעה עד בית יהושע, הביאה זחלים, ואז החזיקה אותם בבית שלה עד שהפכו לפרפרים. עקבתי אחר ההתפתחות שלהם כמו אחרי בינג' מותח בנטפליקס. כל יום אורן שלחה תמונות עם הסברים על ההתקדמות של הזחל בדרכו להפוך לפרפר. זה היה מרתק. יום אחד היא כתבה שלדעתה הם...