​

​

הו, שלום לך,

​
"לא עשיתי כלום היום."
לא הצלחתי להפסיק לרפרש."
“אני מרגישה מרחפת."
​"לא מצליח להתרכז בכלום.”​
אני לא זוכרת מי אמר לי את זה ביום ראשון.
כנראה כמעט כל מי שדיברתי איתו.

נראה שריפרוש היה הספורט הלאומי של תחילת השבוע.
כולנו היינו עמוק בתוך החדשות, אפילו בשיעור תפעול המרצה ביקש מסטודנט אחד לצפות בחדשות ולעדכן אותנו כשהן בחוץ.

בתוך הציפייה האינסופית הזו הרבה מאוד מקורצצים דיווחו שהם לא מצליחים להתרכז, או שהם מבולבלים ולא מאופסים. אחרים היו שקטים מהרגיל.
אפילו בקבוצת האימהות של השכונה — שבדרך כלל מלאה בשאלות כמו איפה קונים מה או עצות מי מכירה איזה רופא — היתה דממה.

ואז הגיע הרגע. רומי, דורון ואמילי חוזרות הביתה.
וכולנו ראינו את זה,
חלק בלייב וחלק בתמונות.
​חיכינו לנס הזה, ופתאום זה קרה.
​בבום.

ושאלתי את עצמי: אז איך אני אמורה להרגיש?
לשמוח שהן פה?
לכעוס שהיו שם כ"כ הרבה זמן?
לפחד מהמחיר ששילמנו?
להתעצב על כל מה שאיבדנו?
מה זה אומר הפסקת אש?
לא יהיו טילים יותר?
היו שני פיגועים ליד הבית השבוע, שוב לא נותנים לילדים להסתובב לבד. אז יש או אין מלחמה?
מאוד מבלבל.

וכך, בין שמחה לכעס לפחד, מצאתי את עצמי מתכנסת לתוך עצמי. עוצרת רגע.
והבנתי למה כולם שקטים כ"כ היום.
שהדרך היחידה להכיל את הכל הרגשות האלו ביחד היא להתכנס לתוך עצמנו.

והיה לי ברור שזה מה שצריך לעשות עכשיו. לעצור. לפני שממשיכים.

לעשות סדר ברגשות שלי. לעשות סדר במחשבות שלי.
לוודא שאני לא כועסת על עצמי שאני לא יעילה.
לעשות תיאום ציפיות עם עצמי ועם העולם.

ואולי היו גם לך תכניות ורשימות וציפיות. ואולי אפילו פינית את הזמן ביומן כדי לעשות משהו שמחכה הרבה זמן להעשות. אבל בסוף לא היתה לך פניות מנטלית לעשות כלום והזמן הזה הלך לפח.
אז אני פה כדי לומר לך שזה בסדר.
​כי היה ארוע גדול.
​ולפעמים בארועים גדולים אנחנו פשוט חייבים איזה רגע להתכנס פנימה.

לתת לעצמנו לעכל.

וכן, אני מרשה לך.
מותר לעצור, מותר להתכנס, מותר גם לבכות. וכן, גם לצחוק.
פשוט מותר.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שקיבלה 98 בסמינריון! שאת נהדרת זה משהו!
👓 למקורצצת שלראשונה בכל השנים שאנחנו מקרצצות לה נהיתה חולה והושבתה לשבוע שלם - אנחנו יודעות כמה קשה היה לך לנוח ולא לעשות כלום וכל הכבוד לך שהצלחת!

​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

נאמר לי שהתיעוד הארוך של פינת השפגאט הוא מייגע ורוצים להגיע לבוטום ליין מהר יותר. זו לא דמוקרטיה פה אבל אני כן מוכנה לפחות להראות פתוחה להצעות ואשמח לשמוע את דעתך - האם עדיף לכתוב רק את השבוע האחרון? הכמה האחרונים? להשאיר כמו שזה?
אפשר לענות בריפליי למייל, מחכה לשמוע ממך.

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯