​

הו, שלום לך,
זאת שלומית.

נכון, לא הילה הקרציה אלא שלומית.
בוודאי שמעת כבר את השם, אפילו כמה פעמים, בכל זאת אני עורכת את הניוזלטר הזה כבר זמן מה וגם חברה טובה של הילה.
ומוסיפה מידע רלוונטי להמשך הקריאה - אני מאמנת עסקית לבעלות עסקים, אמא לשלושה בנים וגרה בפריז.

מה אני עושה כאן? ובכן,
הילה עסוקה מאוד עם ההכנות הסופיות לבת-מצווש, ועם ילדת יומולדת שכמובן חולה בטיימינג הנוח הזה.
​והיא ביקשה עזרה:
שאכתוב את הניוז לגמרי לבד הפעם.
כמובן שאמרתי כן,
כי זה מה שעושים עבור חברות שצריכות עזרה. וגם כי אי אפשר לסרב לקרציה מקצועית.
את יודעת מראש שזה לא יגמר טוב, אז את חוסכת לשתיכן את הזמן ואומרת ישר: כן, בטח.
ובהתחלה חשבתי שזאת הזדמנות מצויינת לכתוב ניוז על כמה חשוב לדעת לבקש עזרה.
אבל אז חשבתי על משהו אפילו יותר חשוב לנצל את הבמה עבורו:
לדעת להגיד לא.
וכמו שידוע לך היטב, הקושי הוא לא ה"להגיד לא",
​אלא ההתמודדות עם התגובה שמגיעה לאחר מכן.

ת', למשל, היתה המומה ונעלבה כשאמרתי לה "לא" בשבוע שעבר.
זאת לא היתה התשובה שהיא ציפתה לה.
היא ביקשה את עזרתי. רצתה שאקרא תוכן ואערוך אותו, משהו שאני כבר שנים לא עושה (מלבד עבור קרציה פולניה אחת, כבר הסברתי שקשה לומר לה לא), וממש לא התחשק לי לעשות שוב.
ואז גם התברר שהעזרה בכלל אינה עבורה.
למעשה, היא ציפתה שאני אקרא טקסט עבור מכרה שלה.
נאלצתי לומר לא.

טוב, "נאלצתי" אינה המילה הנכונה.
בחרתי, בלב שלם.
ת' הופתעה מכך שאני לא מוכנה לעזור ואמרה שזה מאוד לא נדיב מצידי.
ואני דווקא חשבתי שאני כן נדיבה ונחמדה - עבור עצמי.

ונכון ש-ת' ביקשה ממני עזרה ואמרתי לה לא. אבל בעצם, היא לא ביקשה עזרה עבור עצמה.
היא רצתה לעזור למישהי אחרת, והדרך שלה לעזור היתה שאני אבצע את זה.
וזה הזכיר לי את הפעם שהבן שלי הבטיח לחברתו שהיתה חולה שהוא יביא לה מרק עוף. ואז, בטח ניחשת, ביקש ממני לעשות את הקניות ולהכין את המרק…

אנחנו רוצים לעשות טוב, כי זה עושה לנו טוב.
​אבל זה עובד כשכל אחד ואחת מאיתנו בוחרים עבור עצמם למי אנחנו עוזרים ובאיזו דרך.​
רובנו אוהבים לעזור כשאנחנו נדיבים מרצוננו, ולא כי נידבו אותנו.
או כי המטרה מאוד ראויה בעינינו. או כי מדובר במישהו שאנחנו אוהבים.
למשל: כשאני בוחרת לעזור לחברתי הילה.

הנה רשימת דברים שמילאו את שעות הפנאי שלי השבוע:
לשתות קפה עם אווה, החברה שלי מניו יורק, שהיתה בפריז.
לבלות עם דור, הבן הגדול שלי, לפני שהוא חוזר לקולג' ביבשת אחרת.
לקחת את יערי, האמצעי שלי, לאימון באולינג בעיירת חור במרחק שעה ורבע נסיעה מהבית.
ללכת לאימון במכון כושר עם לירון, הצעיר שלי.
להיפגש עם חברות שלא ראיתי כבר חודש.
לכתוב את הניוזלטר הזה.
האם הגיוני לוותר על משהו מהללו כדי לקרוא מאמרים לאתר אינטרנט של אישה שאני לא מכירה, רק כי אדם אחר רוצה שאני אעשה את זה?
לדעתי - ממש לא.

אז מתי זה בסדר להגיד "לא"? שאלה מעולה. הכנתי לך רשימה לעת הצורך:
💔 בכל פעם שהטובה נעשית לא בלב שלם.
💔 כששקלת להגיד כן רק כי לא נעים לך.
💔 כשאחרים מצפים ממך למשהו שלא היית מצפה מעצמך.
💔 כשזה בא על חשבון משהו, או מישהו שחשוב לך יותר.
💔 כשזה בא על חשבונך.

נכון, זה לא נעים לסרב לבקשת עזרה. לא כיף לאכזב.
אבל גם לעשות משהו שלא בא לך לעשות רק כי לא היה לך נעים לסרב - זה לא נעים ולא כיף.

גם אני מאמינה בך!
שלומית הלא-קרציה (אבל חצי פולניה)

נ.ב. לא בדקתי איתה, אבל אני בטוחה שכקרציה היא עוזרת למקורצצים שלה להגיד לא, כל הזמן. הרי אי אפשר להספיק הכל, אז מה שכן מספיקים זה עניין של סדר עדיפויות.
נ.ב.ב. לפעמים מה שאנחנו צריכים כדי להרגיש שזה בסדר להגיד לא, זה אישור של מישהו חיצוני שזה בסדר. אפשר לקבל את האישור הזה מאיתנו גם בדיעבד. אם יהיה ביקוש, נוציא "אישור קרציה" רשמי לנושא. אישור למנוחה כבר הוצאנו - אפילו שלפתי לך אותו בפינת הנוסטלגיה.

​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

מאחר והבמה שלי, אני אנצל אותה להגיד להילה כל הכבוד:

👓 על נאום בת-מצווש מהמם שהיא כתבה לאוליביה. אני לא בטוחה שזה משהו שהיא תרצה לשתף, אבל תסמכו עלי. הוא מקסים. מצחיק, מרגש, מעצים. כל מה שילדה בת 12 והאורחים שבאו להרים לה רוצים לשמוע.
👓 על האכפתיות, תשומת הלב וההשקעה שלה באירוע.
כן, אני יודעת שרובנו עושים את זה עבור הילדים שלנו ולכן זה סוג של מובן מאליו. אבל זו עדיין משימה ענקית. ולא בטוח שהטינאייג'רים המקסימים שלנו זוכרים שזו לא חובה הורית שמוקנה להם מעצם לידתם. אז מישהו צריך להכיר בזה ולהגיד כל הכבוד.
​

יש עוד המון דברים שאפשר להגיד להילה, אבל אני אשמור אותם לפעם הבאה שיפקידו אצלי את הניוז.

​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯