​

הו, שלום לך,

זהו.
זה נגמר.
שנה של הכנות הגיעה לסיומה.
הבת מצווה עברה בהצלחה מסחררת.

כמו שחשדנו תמיד — אוליביה התגלתה ככוכבת-על.
​היא פשוט גנבה את ההצגה, שהיתה שלה מלכתחילה.
​ומיד אחרי שהחגיגה נגמרה והאוויר יצא מכל הבלונים, הגוף שלי אמר "עד כאן, חמודה, זה הזמן שלי להתפרק". מצאתי את עצמי חוטפת צינון קטן להנאת כולנו. לא מפתיע.
גם כי זו העונה, וכולם מצוננים או חולים או גם וגם.
וגם כי ככה זה עובד: הגוף מזהה את נפילת המתח ומנצל את ההזדמנות.

אחרי שנה של עיסוק אינטנסיבי בפרטי-הפרטים היו לי תקוות לשבוע חופש אחרי הארוע. דימיינתי את עצמי מתרווחת בנחת ונרגעת.
​הרי בראש שלי סיימתי פרויקט ענק, אז למה לא לנוח?​
א-ב-ל אני באמצע סמסטר לימודים, מנסה לתחזק עסק, ובין לבין יש גם משפחה, בית, וחיים שלמים שמצטופפים לי בלו"ז.
וכך, בין שלוק תה לטישו, התחלתי להרגיש איך כל המשימות שחיכו בסבלנות בצד ל"אחרי הבת מצווה" — מתחילות לקרוא לי בשם. שם פרטי, כמובן, כאילו אני חברה שלהן.
"יוהו! הילה? הי, אני כאן! שימי לב אלי בבקשה"

למחרת הבת מצווה, תוך כדי ספירת צ'קים, מצאתי את עצמי מכינה רשימה של כל הדברים שהתחילו לקפוץ לי בראש ודרשו שאשים לב אליהם.
​וזאת נהייתה רשימה נורא ארוכה. ומבהילה.​
ובעיקר - לא ידעתי מאיפה להתחיל.
​
אז לקחתי נשימה עמוקה, ושלוק מהתה-דבש-ג'ינג'ר-לימון, וישבתי לחלק את כל החובות והמחויבויות שציפו לי לארבעה נושאים:

📢 רשימה 1 - דברים שחייבים לקרות כבר השבוע
📞 רשימה 2 - בירוקרטיות והודעות לאנשים
📚 רשימה 3 - לימודים (פה אני צריכה להתאפס, יש דדליינים קרובים ולא כדאי להתחמק)
🌳 רשימה 4 - פרויקטים בלי דדליין

ומייד כשסיימתי להכין את הרשימות האלה שמתי לב שרמת הבהלה ירדה משמעותית.
יש לנו נטייה לראות רשימה עצומה ומייד לחטוף התקף חרדה קטן. אבל אז, ברגע שמחלקים אותה לכמה חלקים ומבינים מה באמת דחוף (ומה יכול לחכות עוד שבוע-שבועיים), מגלים שזה די סביר.
​כמו כן, להפתעתי, קטגוריה 1 לא הייתה עמוסה כל כך, וזה כשלעצמו עשה לי טוב על הלב.

אירוע גדול יכול למלא לנו את החיים בהתרגשות, אבל דווקא אחריו, אנחנו מבינים מה באמת חשוב:
כל רשימה - בא יומה!
נכון, אני תמיד אומרת שהרשימה אף פעם לא נגמרת.
אבל יש לזה שני יוצאים מהכלל:
א. כשיש אירוע והוא נגמר אז גם הרשימה שלו נגמרת.
ב. כשמחלקים רשימה גדולה לרשימות קטנות. רשימה יומית יכולה להגמר. שנתית פחות.

את ב' כל אחד ואחת יכולים לעשות.
כל יום, אפילו עכשיו.
מזמינה אותך לבדוק אותי.
​
זהו, אני מוכנה לפרוייקט הבא.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
נ.ב מתכון לרשימה יומית בנוסח הקרציה: 1-2 משימות גדולות + 3 משימות קטנות.
אם רשמת יותר מזה נא לא להתפלא שהרשימה שלך אף פעם לא נגמרת!
נ.ב.ב לאור בקשות הקהל הנה לינק לנאום המהמם שלי.

​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

מאחר והבמה שלי, אני אנצל אותה להגיד להילה כל הכבוד:

👓 למקורצצת שסיימה את כל חובותיה לתואר הראשון ומיד התחילה את השני!! איזה מחוייבות!
👓 למקורצץ שהודיע שהחלים מבעיית הדחיינות שלו ושחרר אותנו לשתות תה בנחת - אמן לא נשמע ממך יותר לעולם!

​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯