​

הו, שלום לך,

היום, ממש היום, הילדה שלי חוגגת 12 הקפות של כדור הארץ.
או כמו שמכנים זאת בפי העם - בת מצווש.

וכן, כפי שהיית מצפה מהבת שלי, היא מוכשרת במיוחד.
באופן מאוד אובייקטיבי, כמובן.
היא גם טיפוס מאוד עסוק (דומה לאמא) ואני כבר מרגישה איך הזמן שלנו ביחד נוזל לי בין האצבעות מהר מידי.
​ולכן, כשהגיע יומולדת 11 של הגברת החלטתי שאני מעוניינת לתפוס שתי ציפורים במכה:
​גם לייצר לנו יותר זמן איכות איכותי, וגם להפוך את השנה הזו למשמעותית יותר עבור שתינו.
הבחירה נפלה על חוג אמא-בת בנושא יהדות ופמיניזם.
יהדות כי בת מצווה, ופמיניזם כי העולם לא יעשה את העבודה הזאת בשבילנו.

וכך הגעתי לאורלי מוס, שהיא רבה רפורמית ואוהבת אתגרים.
​סיכמנו שהיא תבוא אלינו פעם בחודש.​
וכשאני אומרת סיכמנו אני מתכוונת שאני סיכמתי ואוליביה היתה סקפטית.
היא אהבה את הצד של הפמיניזם אבל היהדות פחות קרץ לה כנושא מגניב.
כמה הופתענו אורלי ואני כשאחרי חצי שנה אוליביה כל כך התלהבה שהיא ביקשה לעלות לתורה.
וככה מצאתי את עצמי מארגנת בת מצווש לתפארת מדינת תל אביב.
עם אולם ואורחים וסרט ונאומים והופעת סולו של כלת בת המצווה וכמובן, לפני הכל - עליה לתורה.

העניין הוא שלעלות לתורה אמנם מתחיל בלרצות, אבל ממש לא נגמר שם.
למעשה, הבנו מאוד מהר שזה מסע בלתי נגמר, עם המון מטלות.
צריך ללמוד לקרוא את הטעמים השונים ואיך הם מתחברים לתוכן של הפרשה.
צריך לכתוב דרשה על הפרשה.
למצוא מקום.
להכין הזמנות.
לקנות שמלה. כמובן.
ועוד מיני תופינים והחלטות שצריך לקבל ועל כל אלו מנצחת אמא נודניקית מקצועית ששואלת מלא שאלות כל הזמן ולא נותנת לנוח.
כן, בוודאי ניחשת, זו אני 🤗.

במקביל, החיים ממשיכים כהרגלם (הבלתי רגיל, או הרגיל החדש). יש בית ספר, שמנסה להכין ילדה בחינוך דמוקרטי לכיתה ז' בבית ספר רגיל.
ויש גם חוגים שהילדה לוקחת ברצינות רבה, וגם הם לוקחים את עצמם ברצינות רבה,
​מה שאומר עוד מטלות.

וככה למעשה מצאתי את עצמי השנה מלמדת את הבת היקרה שלי ניהול זמן.
כי מילדה עם לו"ז שמיועד בעיקר לחברות ועושה מה שבא לה מתי שבא לה (אמרנו חינוך דמוקרטי, כן?), נהייתה פה ילדה עם רשימת משימות יומית, שבועית ורבעונית.
אני מודה שזה הסב לי נחת שמישהו בבית מנצל את חוכמתי ונסיוני הרב!
אין כמו לראות אותה בודקת את הלו"ז בגוגל קלנדר כדי לגרום לי להאנח בסיפוק ולהשמין מנחת.

אין לי ספק שניהול רשימת משימות הוא דבר מאוד קשה לילדה.
אני רואה את המבוגרים סביבי נלחמים בעניין ומתקשים לבחור בין כל המטלות שלהם כשכל מה שבא להם זה לרבוץ מול הטלוויזיה.
אז ילדה?
​כמה זה מתסכל להסתכל לזמן עמוק בעיניים ולהבין שלא, אין זמן עכשיו לראות עוד פרק. ​
ומחר אי אפשר להזמין חברה כי יש מטרה, וצריך להספיק, כי אחר כך יש עוד אחת.
ועוד אחת.
ועוד אחת.

אני מודה ומתוודה: בהתחלה אני עצמי הייתי סקפטית.
​אפילו מאוד.
כי מוכשרת ומדהימה ככל שתהיה, הילדה לא בדיוק היתה ידועה ביכולת שלה להתגייס למשימות כשלא בא לה.
להפך, היא ידועה בכך שככל שממהרים לצאת מהבית ככה היא נהיית איטית יותר.
וזה לא שלא היו פה ויכוחים על הנושא ומשא ומתן על כמה זמן יוקדש לכל מטלה ומתי אפשר להזמין חברה.
אבל כשהשורה התחתונה היא "אם לא נסיים היום זה לא יהיה מוכן בזמן לבת מצווה",
הכל התגמד והיתה התגייסות.
היו גם קיטורים, ועייפות, וייאוש.
אבל אנחנו עוד שניה שם ונראה שנגיע ליעד.

והסיבה שאני מספרת לך את זה היא לא רק כדי לקבל בחזרה מייל עם ברכה מרגשת.​
הסיבה האמיתית היא להזכיר לך עד כמה ההתגייסות למשימה היא הרבה יותר נוחה כשהיא חשובה לנו.
וכשיש דד-ליין.
מאוד חשוב הדד-ליין.
כי כשיש מטרה שממש חשובה עם דד-ליין קשוח שאי אפשר להזיז אנחנו מגייסים מתוכנו את כל מה שיש לנו כדי לעמוד בו ולהצליח להגיע אליה בזמן.

ומה אני עושה כשאין לי דדליין?
אני קובעת לי אחד מול מישהו שאני סומכת עליו שלא יוותר לי עליו.
ואם חסר לך מישהו כזה אז אנחנו הקרציות ממש פה.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב השבוע היתה לי הופעה ב"מתחת לרדאר", אם עדיין לא ברור לך איך הקרצוץ עובד יש שם אחלה הסבר.

נ.ב.ב נכון, שוב לא התייחסתי לזה שגם הנוצרים חגגו השבוע יומולדת והרבה אנשים החליטו לקבל כל מיני החלטות לשנה החדשה בגלל זה. כידוע לך, אני לא מאמינה בימים מיוחדים להתחלות חדשות, כל יום מבחינתי הוא יום מצויין להתחייב למשהו חדש. היום היחידי שהיה יותר טוב לזה מהיום הוא אתמול.

​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שישבה וכתבה בחופש! בחוצלארץ! וואו כ"כ התרשמנו מזה, ממש סחתיין.
👓 למקוצץ שהגיש את המטלה שלו! אומנם באיחור אבל התעקש והגיש בכל זאת! אנחנו מאוד גאות בך שלא ויתרת, יאללה למטלה הבאה!

​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯