​

הו, שלום לך,

רגע, זה היה רעם או יירוט??
התעוררתי בבהלה. עוד היה חושך בחוץ.
היה עוד בום ורעש של גשם, אה, אוקי, זה היה רעם.

ממש ממש קיוותי שיש לי עוד זמן לישון אבל התאכזבתי.
​מזג האוויר העיר אותי 5 דק לפני השעון המעורר.

התאוששתי לאיטי ופתחתי את הפלאפון לקרוא חדשות:
"התראת שטפונות במישור החוף.
​מערכה קצרה אך משמעותית".
מחוץ לחלון גשם מטורף. כן, האינטרנט צודק.

אוקי, אני צריכה איכשהו להגיע ללימודים בגשם הזה ולשרוד שם יום שלם.
ועוד אח"כ אנחנו נוסעים לארוחת שישי בירושלים.
בגשם.
סליחה,
במערכה המשמעותית.

בלי להתבלבל, מיד התחלתי לחשוב על כל הדברים שהגשם הזה יכול לשבש:
⛈️ אני לא מכירה את המגפיים החדשים שלי מספיק כדי שאסמוך עליהן, אני אלך בשלולית וירטבו לי הגרביים ואני שוב אהיה חולה.
⛈️ תהיה מלא רוח והגשם ירטיב לי את התיק ויתקלקל לי האייפד, שנגמרה עליו האחריות.
⛈️ הרי הזהירו מסכנת נפשות - אז אין ספק שאני בטוח אטבע בדרך באחד השטפונות. ואין ספק שאני צריכה לשמור על הנפש שלי. יותר מדי אנשים זקוקים לי.

עם כל סכנה נוספת הלכה והתגבשה תובנה בליבי: היום אינו יום טוב לצאת מהבית.
​אולי אני לא אלך ללימודים? נבטל את כל התוכניות ונשאר בבית?
​לא עדיף ככה?

ושניה לפני שהגעתי למסקנה שברור שזה רעיון מצויין, חשבתי מה הייתי אומרת למקורצצים היקרים שלי במקרה כזה.
​נניח המקורצצת "הילה", שיש לה יום עמוס ורוצה לבטל הכל ולהישאר בבית כי אולי יקרה משהו איום ונורא.
​הייתי אומרת לה:

הילה היקרה,

זאת לא שיטה חכמה במיוחד, לבטל דברים על סמך הרעיון שאולי הם ישתבשו. את לא באמת יודעת שכל הדברים הנוראיים האלו יקרו, את אפילו לא בטוחה שבאמת ירד מלא גשם (כי כמו שידוע לך, התחזית אינה תורה מסיני). יכול להיות שבסך הכל יהיה בסדר.
הרי אם היית עוצרת הכל כל פעם שמשהו רע עלול לקרות אז לא היית עושה כלום בחיים. רק מחפשת בעיות פוטנציאליות כל היום (ברוך השם, תמיד יש) ומשתכנעת לא לעשות.
קודם תצאי מהבית, תראי אם משהו באמת משתבש.
ורק אחרי שמשתבש תתחילי לשנות תוכניות בהתאם.
אלה החיים.

ובגלל שאני תמיד צודקת וכל כך משכנעת, שכנעתי את עצמי להמשיך בתוכנית המקורית שלי ולסכן את נפשי. מקסימום, נפשי תירטב.
כמובן שציידתי את עצמי במעיל טוב ומטריה וגם עטפתי את האייפד היטב מכל הכיוונים - כי למרות הכל אני אדם זהיר ומתוכנן.
אבל העיקר הוא שיצאתי לדרך.

ובכן, מכל נבואות הזעם והחורבן, בסוף בקושי ירד גשם כשיצאתי.
לא טבעתי,
האייפד הגיע יבש ותקין
ואפילו לא נרטבו לי הגרביים.
​או הנעליים, אם חושבים על זה.
​עד שהסתיימו הלימודים נגמרה ה"מערכה המשמעותית" ואפילו לא היה קר כ"כ בירושלים.

בנוסף, היה יום מאוד מהנה ושמחתי ממש שלא ביטלתי אותו.
בחיי, מזל שאני מקשיבה לעצמי.
ואני ממליצה לך להקשיב לי גם.
כי זה ידוע לכל שאני תמיד צודקת.

אני מאמינה (גם) בך!
הילה הקרציה

​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שסיימה סופסוף את המאמר האקדמי הגדול שהכביד לה על החיים! תוך כדי עבודה ב150% וניהול הבית - אפילו שאת לא מעכלת עדיין - אנחנו סופר גאות בך!!
👓 למקורצץ שסיים תהליך בירוקרטי של כמעט שנה בהצלחה מרובה ועבר את הועדה שהיה צריך! וואו, זה היה קשה ממש!!!
👓 למקורצצת שהגישה השבוע את הטיוטא המלאה של הדוקטורט!! וואו! זה תמיד כ"כ מרגש החלק הזה אחרי כל העבודה הקשה!

​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
יעד מס 2: 180 ס"מ

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯