זה לא אני אמרתי🕷💜 (פרסומת)


הו, שלום לך,

"אני צריכה יום כיף. אני עובדת נורא קשה ואני לא נחה ואני צריכה יום אחד שקט"
לא, המילים האלו לא נאמרו על ידי מקורצצת קרייריסטית.
וגם לא ע"י מקורצת דוקטורנטית.
ואפילו לא על ידי.
הם נאמרו לי מפיה של בת ה-13 וחצי שלי. זאת שבדיוק לפני שבוע חזרה מרומא.

אסייג ואומר שאוליביה באמת עובדת נורא קשה.
היא עברה מבית ספר דמוקרטי למסגרת נוקשה מאוד עם 8 שעות ביום, כולל שישי.
המון חומר ללמוד ולהשלים משנים קודמות, וכמובן יש שיעורי בית, וללמוד למבחנים, שזו השנה הראשונה שלה איתם.

על הדרך היא גם מפתחת קריירה של שחקנית - מה שאומר חוגים רבים מאוד.
פיתוח קול, בלט, סטפס, פסנתר, פילאטיס, מחזות זמר.
והיא גם עושה בייביסיטר.
באמת שזה לו"ז משוגע ורוב השנה הוא עבד יפה.
עד איראן.
פתאום נהיה שקט.
ובשקט היא גילתה שנחמד לה כשיש פחות מה לעשות.
לא שהיא התבטלה, חלילה, היא מצאה מה לעשות גם בין הטילים.

ואז הגיעה הנסיעה שלנו לרומא, שאחריה היה מלא להשלים, פלוס חזרה לשגרה מלאה והשבוע הזה היה כבר טו מאץ' בשבילה.

הבקשה שלה נחתה על יום שהיו לי המון תוכניות בשבילו.
ורציתי להספיק מלא דברים.
אבל נשמתי לבטן והצעתי לה להשאר בבית ליום מנוחה וטעינה.
והיא כמובן הסכימה וחזרה לישון. אבל אני כבר הייתי ערה מאוד.

וככה, ב6 וחצי בבוקר, מצאתי את עצמי מקולחת ומוכנה להתחיל את היום כשכל שאר בני הבית ישנים.
אז החלטתי לנסות להספיק לפחות חלק מה-10 שעות עבודה שתכננתי להיום לפני שהיא מתעוררת.
מה רבה היתה הפתעתי כשסיימתי את כל מה שתכננתי לאותו יום כבר ב-9.

אני לא יודעת אם זה כי היה נורא שקט כי העולם עוד ישן.
או שפשוט אלו השעות הכי טובות שלי ביום.
אבל הבוטום ליין הוא שבין שש וחצי ל 9 הספקתי 10 שעות עבודה.
כשהיא התעוררה קנינו כרטיסים ויצאנו לסרט (השטן לובשת פראדה 2, חרא סרט, נהננו נורא).

עכשיו, יש כמה מקורצצים שיגידו לי שהיתה לי מוטיבציה מאוד גבוהה ולכן הספקתי הכל (אתם יודעים מי אתם!) אבל זה לא העניין. כי כבר דיברנו מזמן על זה שלא צריך מוטיבציה כדי להצליח לעבוד.
העניין פה הוא ניהול אנרגיות.
כן כן, הביטוי הזה שהחליף את "ניהול זמן" וכבר אני לא זוכרת מי אמר אותו קודם.
במקום לנהל את הזמן, שכבר ב"אליס בארץ הפלאות" הסבירו לנו שזה דבר שמאוד לא סביר לעשות, עדיף לנהל את האנרגיות שלנו.
זה לא מסובך כמו שזה נשמע.

בפועל מה שזה אומר זה לנצל את השעות הטובות והחדות לעבודה ולמשימות משמעותיות ולא פחות חשוב, את השעות הפחות מרוכזות למנוחה ולדברים שמטעינים אותנו.
כשאנחנו משתמשים בשעות הטובות לדברים החשובים אנחנו עושים אותם יותר מהר וברמה יותר גבוהה, ואז נשאר לנו יותר זמן פנוי למנוחה וטעינה וכיף.
וגם אפשר ללכת לסרט ב11 בצהריים כשכל העולם בעבודה, בלי שום נקיפות מצפון.
זה נורא כיף.
ממליצה לך.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב הניוז הזה הזכיר לי את המסלול הנהדר שהשקנו פעם מזמן "מישהי לנוח איתה", וכן, הוא אמיתי לגמרי אבל לא נרכש מעולם משום מה. היום כבר אין לו עמוד משלו אבל מנוחה היא בהחלט דבר שאנחנו מנדנדות עליו עד היום גם בשאר המסלולים שלנו.

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שחשבה שלהוציא רב קו זה מסובך ואז נכנסה לאתר והזמינה תוך שתי דקות. אנחנו מאוד אוהבות לראות את הטכנולוגיה המשתפרת ועוזרת לנמנעי הבירוקרטיה להפסיק להמנע.
👓 למקורצצת שהחליטה שהיום תעשה אמבטיה ויהי מה. לא מקלחת, אמבטיה. והיא אכן עשתה אותה ונחה כמו שצריך. הלכתי לתכנן לי גם אחת כזו.


שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

לקריאה נוחה בדפדפן

הקרציה מפולניה

נודניקית מקצועית, מנדנדת לאנשים שמדחיינים את הדברים שהם רוצים לעשות.

Read more from הקרציה מפולניה

הו, שלום לך, "יש לו שני סופים לסרט הזה""מה? למה?""כי הסוף הראשון היה כ"כ מבהיל שהקהל בהקרנות הניסיון הזדעזע. אז מהר מהר צילמו סוף טוב ואיתו עלו. ולפני כמה שנים שחררו את הסוף המקורי ומאז הרוב מעדיפים אותו".10 נקודות אם ניחשת על איזה סרט אני מדברת. אני מחכה. כן, נכון, זו "חנות קטנה ומטריפה". זה עם העציץ הרצחני הכי מפורסם בעולם.מותר למחוא לעצמך כפיים אם זיהית.אם לא צפית, חבל, באמת. במקומך לא הייתי מגלה לאף אחד ומהר מהר הולכת לתקן את המחדל.ומכאן ספויילרים (אבל לטעמי לא כאלו שמפריעים לראות את...

הו, שלום לך, "אה וואו, הם סיימו את השיפוץ פתאום"כן, אני מודה שהופתעתי.לקח מלא זמן, השיפוץ של רחוב קינג ג'ורג. ולמרות שאנחנו גרים ממש על הצומת של הרחוב בכלל לא ראינו את השיפוץ מתקדם, כי סגרו אזור בניה כזה שהסתיר את כל הרחוב. ואז יום אחד הוא לא היה שם, הדבר שהסתיר. ופתאום היה רחוב וראינו שסיימו לשפץ אותו. כאילו, זה לא שלא עברתי ברחוב לאורך כל הזמן שזה לקח. כל בוקר עברנו שם בדרך לתחנת האוטובוס, ובעיקר התעצבנו שאזור העבודה הזה חוסם לנו את הרמזור. אבל לא טרחנו להסתכל פנימה לראות מה יוצא מאחוריו....

הו, שלום לך, "וואי, אתה זוכר שהיינו צעירים ובלי ילדים וחשבנו שאין לנו זמן לכלום""וואי, את זוכרת שלא הצלחנו להרדם בלילה כי היינו טרודים משטויות???""ושחשבנו שאין לנו מספיק כסף!!"בשלב הזה כבר התחלנו לצחוק על עצמנו. איזה חמודים ותמימים היינו פעם. טוב, אנחנו עדיין חמודים.אני אפילו חשבתי אז שאני שמנה! כשהייתי פחות 30 קילו מהיום! מה לעזאזל חשבנו לעצמנו, האנחנו הצעירים שהיינו?? זה גרם לי להרהר בשתי קלישאות נפוצות ונכונות במיוחד: כמה שבאמת הכל יחסי בחיים וגם שהכל זה עניין של סדרי עדיפויות. ⏲️חשבנו...