​

הו, שלום לך,

בכללי אני די טובה בלהתחמק מללכת לים.
אני יודעת, אני משונה, תל אביבית שלא אוהבת ים.
​אולי לא אוהבת זה הגזמה, לא מסתדרת יהיה יותר מדוייק.

המנהג התל אביבי הוא לערוך מפגשי כיתה בחוף. חוף כלשהו. כי הרי "ברור" שכולם אוהבים ים, וברור שזה בדיוק המקום הכי "נוח" להכיר הורים חדשים ולהתמנגל. תוך כדי שהם מנסים למנוע מהעולל שלהם להיעלם, לטבוע או להכניס חצי מהחול בחוף לתיק כשהם מחפשים את הטלפון שלהם, או שלך, או כל דבר אחר שהשארת שם כדי להגן עליו מהחול. שלא לדבר על כך שכמות הדברים שצריך להביא לים היא בלתי סבירה. ולא אפרט כי אין לי ספק שידוע לך בדיוק על מה אני מדברת ואני מנסה להגיע לנקודה.

אניווי. בבית ספר הקודם כבר ביססתי הבנות שלארועי ים רק האיש מגיע, ושלא כל ה"ילדים" אוהבים ים ושזה מאוד לא מכבד לעשות מפגשים בים כי זה לא מתחשב "בהם".
​והיו לי כמה שנות שקט מהעניין הזה.
​ואז אוליביה התחילה בית ספר חדש.

בקיצור, השבוע, בנסיבות שמעבר לשליטתי נאלצתי לגרור את עצמי לים.
וכמו הקלישאה הכי שחוקה, בעודי יושבת בים, חוויתי תובנה מסעירה.

ישבתי שם מנסה לשנן כמה שיותר שמות ואיזה הורים שייכים לאיזה ילדים, ופתאום קלטתי משהו מוזר - שמתי לב שדווקא די נעים לי בים.

כן, זה נכון שעדיין הים מלא חול.
ואם זה לא מספיק בלתי הגייני אז יש גם טינופת מעשה ידי אדם ומכל חור יוצא מקל של ארטיק או חתיכת פלסטיק.

אבל,
הבריזה היתה נעימה,
החול דווקא התנהג יפה ולא הפריע לי,
אוליביה היתה מאושרת וזורחת.

ופתאום תהיתי - אולי כל השנים האלו נמנעתי מהים סתם?
​אולי אני בכלל יכולה לאהוב ללכת לשם?
​אולי כדאי לי לנסות אפילו להכנס למים פעם הבאה???
אכן, שאלות משנות חיים.

כשחזרנו הביתה, אוליביה שאלה אותי מה דעתי על ההורים החדשים וגם את השאלה הבלתי נמנעת "נו, ואיך היה לך בים?"
והתשובה שיצאה לי הפתיעה אותי נורא.
"ההורים היו ממש נחמדים אבל מאוד התבאסתי שאין לי למי להתלונן."
​כידוע, יש לי פרסונה, שהיא לא אני אבל בהחלט מבוססת עלי.
​ובבית ספר הקודם כולם כבר הכירו אותי וידעו מי אני, ושאני אוהבת להתלונן על הכל.
וכך הייתי חופשיה להסתובב בפנים חמוצות ועדיין שיאהבו אותי.
ופתאום, הוציאו אותי מאזור הנוחות שלי. פעמיים.
גם הייתי בים, וגם לא יכלתי להתלונן על זה שאני בים.
​וכך נאלצתי לנסות להנות.
​ועוד להנות בלי להתלונן!
​
ואני חייבת להודות - זה עבד.
כן אני יודעת מה אומרים, שפייק איט טיל יו מייק איט.
​אבל בכל זאת מפתיע אותי שזה עבד.​
כי מדובר במשהו שהוא באופן כל כך מהותי מנוגד לזהות שלי כפי שתפסתי את עצמי.
אני עוד צריכה להתבשל עם זה ומה זה אומר עלי,
ונא לא לעצור את נשימתך בציפיה שמעכשיו יסתובבו תמונות של הקרציה מחייכת בים.
זה לא עומד לקרות.
וסביר שגם לא אחזור לים כ"כ בקרוב.

אבל אני כן שוקלת לבדוק אם אולי יש לי עוד כמה אמונות מגבילות שגורמות לי להימנע מדברים שדווקא יכולים לגרום לי הנאה.
שווה לנסות.
גם לך, אגב.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצים ששרדו את החום והצליחו לעבוד ולהתקדם בו אפילו! מעריצה אתכם אחד אחת.
👓 למקורצצת שעושה המון שינויים ומעברים בתקופה האחרונה ועדיין מצליחה להשאר שפוייה ולהציג תוצאות מרשימות במצגת של הניסוי שהיא עורכת. פייר, התרשמנו.
​

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?
סוף שבוע 43: 179 ס"מ, אני מודה שמהפחד שאני אצטרך לקבל החלטות השבוע התמתחתי פחות פעמים מבד"כ. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.
סוף שבוע 44: 179.5 ס"מ - כן כן, טרם הגענו ליעד, גם אני התעצבנתי.
סוף שבוע 45: 180 ס"מ - בשעה טובה! ובכן, האמת שחשבתי לסיים את האתגר הזה פה אבל אז, ברביעי בערב, קרה מאורע ששינה את דעתי והחלטתי להמשיך. אולי אספר לך על זה מתישהו.
סוף שבוע 46: 180 ס"מ. טוב כנראה שהוא צריך להתייצב קצת לפני שהוא ממשיך לצמוח עם כל המוטיבציה הזו.
סוף שבוע 47: השבוע אין לי פה את סרט המדידה ולכן נצטרך להתאפק, אבל כמובן שעשיתי כמיטב יכולתי להמשיך להימתח ואני סקרנית בדיוק כמוך.
סוף שבוע 48: 179 ס"מ, השלכות החופש ניכרות! לא נורא, השבוע אני אתאמץ יותר. אני כן מבסוטה שאיבדתי רק סנטימטר ולא יותר מזה.
סוף שבוע 49: 177 ס"מ. האמת שזה מוזר כי נמתחתי פעמיים ביום השבוע ועדיין יש נסיגה, אולי המזג אוויר. אבל הזמנתי גומייה מיוחדת מאמזון ואולי היא תעזור לחזור לדרך המלך. ואני גם שוקלת לשנות את שיטת המדידה, יש לי תחושה שהיא לא לגמרי משקפת את ההתקדמות.
סוף שבוע 50: אז החלטתי בסוף לשנות את שיטת המדידה. עד היום הייתי מודדת מקצות הצבעות מרגל אחת לשניה והחלטתי להתחיל למדוד מהעקבים. משתי סיבות - הראשונה כי הרגשתי שהמתיחה התחילה לעבור לאצבעות והשניה כי לא הגעתי למדוד יותר. ולכן המדידה הנוכחית היא 142 ס"מ. היעד החדש יהיה 150 ס"מ.
סוף שבוע 51: 143 ס"מ. השבוע הגיעה סופסוף הגומיית מתיחה שהזמנתי לי והיא פשוט תענוג, אני ממש נהנית ממנה. כמו כן, אני מרגישה שהמדידה החדשה הרבה יותר משקפת ומספקת ומאוד שמחה ששיניתי את הצורת מדידה.
סוף שבוע 52: 145 ס"מ, או וואו הגומיה הזו עובדת ממש טוב! אני גם נהנית לשבת איתה כי זה מצריך פחות כוח ריכוז, אני יכולה לעשות דברים אחרים תוך כדי שאני נמתחת. למעשה פה אנחנו גם סוגרים שנה שלמה של מתיחות - כל הכבוד לי!
​סוף שבוע 53: 146 ס"מ. אני אוהבת את השיטת מדידה החדשה. חשבתי לכתוב ניוז על מסקנותיי משנה של מעקב אחרי השפגאט, זה יעניין אותך?
סוף שבוע 54: 147 ס"מ. ממשיך להתקדם בקצב יפה, אני מבסוטה השבוע. ביקשו ממני לינק לגומיה אז אני מצרפת אותו פה למקרה שהתביישת.
סוף שבוע 55: 148 ס"מ, אני מבסוטה.
סוף שבוע 56: אז מכיוון שאנחנו ברילוקיישיין מלחמה אצל גיסתי המהממת בצפון הרחוק - אומנם לקחתי את הגומייה ואני נמתחת אבל אין לי איך למדוד פה אז כולנו נשאר מסוקרנים.
סוף שבוע 57: 149 ס"מ, כל הכבוד לי שהמשכתי להתמתח בצפון, זה בהחלט מעיד על זה שזה הרגל שמוצא חן בעיני.
סוף שבוע 58: 150 ס"מ! וככה פתאום הגענו ליעד חדש. מרגש ביותר.
סוף שבוע 59: 150 ס"מ. משמרת את ההישג עדיין.
סוף שבוע 60: אני שוב נטולת יכולת למדוד את ההתקדמות שלי בחוצלארץ, מה גם שהניוז הזה תוזמן מהארץ ולכן נצטרך להתאפק עוד שבועיים.
סוף שבוע 61: הילה עדיין נטולת יכולת למדוד את ההתקדמות שלה בחוצלארץ, אבל מבטיחה להשתדל להמשיך להתמתח גם בגולה. מה גם שהניוז הזה תוזמן מהארץ. נצטרך להתאפק עוד שבוע.
סוף שבוע 62: 149 ס"מ. היה קשה למצוא זמן ומקום להתמתח בלונדון אז עכשיו רואים את התוצאות של זה. נחזור במלוא המרץ פה בארץ.
סוף שבוע 63: 150 ס"מ. אוקי, צמצמנו את פערי החופשה, עכשיו נראה איך מתקדמים הלאה.
סוף שבוע 64: 151 ס"מ. אני אוהבת את הקצב הזה.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
​יעד מס 2: 180 ס"מ ​
​יעד מס 3: 190 ס"מ​
​יעד מתוקן: 150 ס"מ​
יעד מס 4: 160 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯