​

הו, שלום לך,

"תנחש מה קורה היום!"
"נו, מה?"
"לא, נו תנחש, זה בערב"
"את הולכת לרקוד!"
"כןןןן!!!!"

ובכן, כן, תות היקרה חזרה מחופשת הלידה שלה.
יותם המתוקי נולד יום לפני יום ההולדת שלי מה שאומר שמאז סוף נובמבר לא רקדתי.
​4 חודשים (יותר, אבל מי סופר. אני).
​המון זמן.

וזה הורגש בגוף כבר בתחילת השיעור.
כשהתנשפתי יותר במהלך החימום.
וכשהצלחתי פחות כפיפות בטן.
וכשקלטתי פחות את הקומבינציה החדשה.
רק דבר אחד בעצם השתפר בזמן הזה.
אולי יש לך ניחוש?

נכון! השפגאט!
כן כן, זה מלהיב מאוד.
אז כמובן שבזמן החימום בתחילת השיעור של תות עשינו שפגאט, כמו בכל שיעור.
ותוך כדי החימום, כשהתמתחתי לי לתוך ה180 ס"מ החדשים והנוצצים שלי, ראיתי שעקפתי אחת או שתיים מחברותיי לשיעור.
​ואז נחתה עלי ההבנה. ​
הבנתי מה גרם לי להתלבט בכלל אם להמשיך ליעד הבא או לא.

אני מודה ומתוודה שבשבועות האחרונים שקלתי לעצור את הפינה הזו.
אחרי 46(!!!) שבועות היתה לי ירידה חדה במוטיבציה להתמתח כל יום, זה לפעמים כואב לי בגב ולא כיף בכלל ושמתי לב שאני דוחה את זה ומשאירה את ההתמתחות לסוף היום.
וככל שהתקרבתי ליעד השני שלי - 180 ס"מ - ההתלבטות אם להמשיך ליעד נוסף או לסגור את הסיפור נהייתה רלוונטית יותר.

"מה הסיבות שלך להמשיך ומה לעצור?" שאלה אותי שלומית החכמה.
ובכן, להמשיך כי אני עוד לא בפיסוק שרציתי להיות בו.
ולעצור - כי זה קשה לי.
​שלומית טענה ששתיהן לא סיבות מספיק טובות.
​שאני לא מאלה שיפסיקו כי קשה לה (מה שמראה שהיא מכירה אותי ממש טוב).
אבל גם שאני לא מאלה שימשיכו בלי סיבה מספיק טובה, והסיבה שהיתה לי לא משהו (זה לא שאני אברח לקרקס מתישהו בזמן הקרוב, למרות שתמיד רציתי להצליח להתקפל לתוך מזוודה).

ופתאום, תוך כדי החימום, קלטתי.
התחושה הזו, של להתמתח בשיעור ולהסתכל מסביבי ולראות את השיפור שלי ביחס לאחרות ולעצמי?
​לא הרגשתי אותה במשך כמה חודשים.
​המראה הזו, שמראה לי את ההתקדמות פעם בשבוע, לא היתה מולי.
ומתברר שהמראה הזו היתה קריטית עבור המוטיבציה שלי.
ובאותו רגע שהתמתחתי בחימום היה לי ברור, שאין מצב שאני עוצרת עד שאני מגיעה לפחות לשפגאט של תות!

אין לי שום צורך לראות מספרים על סרט מדידה.
ועם כל אהבתי אליך - אין לי גם צורך בלהשוויץ לך בהתקדמות שלי.
מה שאני באמת זקוקה לו בתהליך הזה הוא להרגיש את ההתקדמות במקום שבו חוסר הגמישות שלי הכי הפריע לי: בשיעור.

והאמת שהדיוק הזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להתמתח היטב השבוע, בחדווה ובאושר.
ולמרות שאני בספק אם ספציפית התחברת למטרה של השפגאט, אני בטוחה שיש לך גם מטרות כאלה, שגם אחרי המון זמן ממשיכות להיות מאתגרות ולא כייפיות, וששאלת את עצמך לא פעם "למה לעזאזל להמשיך??".
אין לי יומרות לפצח פה בניוזלטר אחד את כל הנושא הענק הזה של "סיבה מספיק טובה".
​אבל מאחר וזה כרגע מה שעבד לי, יכול להיות שזה בדיוק הדבר שיעזור לעוד מישהו לעבור משבר ולהמשיך להתמיד.

לכן, אם יש משהו שברור שהוא חשוב לך וכבר התחלת את התהליך אבל משום מה אין בך את הרצון להמשיך, אני מציעה לנסות לשחזר בזיכרון מה הוביל אותך להתחיל.

📖 כמו הספר שהתחלת לכתוב, שהסיפור שלו ריגש אותך בהתחלה.
ואז מגיע החלק הקשה של לשבת לבד מול המחשב ולהתמיד בכך כדי שיהיה בסוף ספר שלם וכתוב. כדאי להיזכר בסיפור הזה ולהזכר ברגע שחשבת עליו ודמיינת אותו בפעם הראשונה, איך הוא הלהיב אותך אז.
או כמו
🎹 הנגינה בפסנתר, שהתחילה כשדמיינת את עצמך מנגנת בהתלהבות איזה שיר או יצירה שאהבת, וכדי להגיע לשם צריך להתאמן ולהתאמן ולהתאמן כל יום. כדאי להזכר ברגע הזה של ההתחלה, מה בדיוק רצית להצליח לנגן?
או אפילו
💬 ההחלטה הזאת לסדר את הבית כל יום, שבטח התחילה באיזה יום שהבית היה ממש מסודר והיה לך שקט בראש, או בדיוק ההיפך, באיזה יום שהיה בלאגן שיא והרגשת שאי אפשר ככה יותר ונשבעת לא לחזור למצב הזה. זה בדיוק הרגע שצריך לחזור אליו בזיכרון.

הזכרון הראשוני הזה של הרגע שבו החלטת להתחיל את האתגר - הוא הזכרון הכי חשוב שאותו צריך לחפש אותו בכל פעם שנגמרת לנו המוטיבציה ולשאול את עצמך:
איפה הייתי כשקיבלתי את ההחלטה?
מה עשיתי בזמן הזה?
עם מי הייתי?
למה לעזאזל חשבתי שזה רעיון טוב??

השאלות האלו יעזרו לך להתחבר מחדש למוטיבציה שאולי איבדת
(למרות שלא באמת צריך מוטיבציה כדי להתקדם,
אני מקווה שזה כבר ברור לך,
אבל גם אם לא, זה כבר עניין לניוזלטר אחר).
​
אני מאמינה בך!
הילה הקרציה
​
נ.ב וכן! גם בני ישראל במדבר היו צריכים להזכר טוב טוב למה הם ברחו ממצרים כל פעם שנמאס להם לצעוד. ואין לי ספק שהם זכרו היטב, כי הנה עובדה שאנחנו לא מצרים (חוץ מאלו שחזרו לשם כמו המשפחה של האיש שלי). ובנימה זו אאחל לך גם פסח שמח ושקט, שתמיד נזכור מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים ולמה.

נ.ב.ב ראית מה הכנתי לך לפסח בעזרתה של אילת בר-נוי הנהדרת? איך פספסת?? זה היה בכל הפייסבוק, הנה לך לינק ישיר, יו אר ורי וולקם.
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצצת שהמשיכה להתמיד במטרות שלה למרות התקופה הקשה שהיא עוברת. אנחנו בטוחות שההתמדה תחזק אותך. ליבנו איתך ואנחנו חושבות עליך ושולחות לך אהבה ואנרגיות טובות.
👓 למקורצץ שהצליח לגייס משקיע חדש לסטארטאפ המטריף שלו! ידעתי שהייתי צריכה לשים עליך כסף!

מדד השפגאט

הפינה בה אני בודקת אם אורי המורה שלי ליוגה צדק ומנסה להגיע לשפגאט פנים מלא, ע"י מתיחה של דקה כל יום.

התחלנו ב: 154 ס"מ
סוף שבוע 1: 156 ס"מ, לא רע לי.
סוף שבוע 2: 158 ס"מ, וואי אולי זה ממש יעבוד.
סוף שבוע 3: 158 ס"מ - נראה שהגענו לפלאטו.
סוף שבוע 4: 160 ס"מ - יאאא! זה מתחיל לעבוד!
סוף שבוע 5: 160 ס"מ
סוף שבוע 6: 160 ס"מ - הממממ
סוף שבוע 7: לא נמדדתי עקב כאבי גב (ותודה לכל מי שהתעניינה, זה חימם את ליבי)
סוף שבוע 8: 159 ס"מ - ההפסקה נתנה את אותותיה
סוף שבוע 9: 160 ס"מ
סוף שבוע 10: שכתי להביא איתי את המודד לוורשה אז נצטרך להשאר סקרנים השבוע.
סוף שבוע 11: טוב, אני מודה שלא ממש התמתחתי בוורשה וגם בתקופת המבחנים האחרונה קצת חיפפתי ועכשיו אנחנו חזרה ב156 ס"מ. אבל אני לא מתייאשת ואחזור לאימונים כבר השבוע!
סוף שבוע 12: 159 ס"מ! טוב, אורי צדק בדבר אחד - אם מתמידים זה חוזר מהר ומשתרש. נתן לי מוטיבציה להמשיך.
סוף שבוע 13: 159 ס"מ. ממשיכה להתעקש.
סוף שבוע 14: 159 ס"מ. מעצבן זה.
סוף שבוע 15: 161 ס"מ. הופה! איזה קפיצת הדרך יש לנו פה!
סוף שבוע 16: 162!! נראה לי עליתי פה על איזה גל, שיניתי קצת את הזווית של המתיחה ונראה שזה עובד.
סוף שבוע 17: 163. אני מתחילה לאהוב את הקצב הזה. ממש.
סוף שבוע 18: 164 ס"מ. מה שמדאיג הוא שהמחשבה הראשונה שעלתה לי היא "אל תתרגלי, בטח שבוע הבא זה כבר יעצר שוב" אבל אני לא נותנת למחשבה הזו לעצור אותי. המציאות כבר תוכיח שהיא שגויה.
סוף שבוע 19: מכיוון שהניוז תוזמן לפני החג לא הגיע הזמן להמדד עדיין ונחכה לשבוע הבא. שנה טובה!
סוף שבוע 20: 166 ס"מ. זה נורא נחמד, אני מצליחה גם להניח את המרפקים על הרצפה כבר.
סוף שבוע 21: 167 ס"מ, אני כבר מתקשה להגיע כדי למדוד, צריכה להתחיל למתוח את הידיים.
סוף שבוע 22: 168.5 ס"מ, ממש מתקרבת ליעד ולדעתי אנחנו נגדיל אותו כשנגיע כי הפיסוק לא מספיק רחב לטעמי עדיין.
סוף שבוע 23: 169 ס"מ. אני פתוחה לשמוע מה דעתך - מה צריך להיות היעד הבא? כמה ס"מ?
סוף שבוע 24: 171 ס"מ!! וככה דילגתי לי מעל היעד הסופי של 170 ס"מ! איזה כיף! זה לקח 6 חודשים מאז שלקחתי על עצמי את האתגר הזה. וואו, זה לא מעט זמן אבל הוא עבר ממש מהר.
החלטתי להמשיך כי ממש בא לי להגיע לפיסוק מלא מלא.
סוף שבוע 25: 171 ס"מ. טוב, כנראה צריך לפצות על זה ששבוע שעבר היו 2 ס"מ.
סוף שבוע 26: 172 ס"מ, ממשיכים בהתקדמות. אני חייבת להודות שהייתי בטוחה שאני אתקע שוב עכשיו, משמח לראות שלא.
סוף שבוע 27: 173 ס"מ - האמת שהשבוע כאב לי הגב ועשיתי קצת פחות וממש הייתי בטוחה שאני לא אתקדם, כמה מפתיע!
סוף שבוע 28: 174 ס"מ - האמת שהשבוע גם השקעתי ונמתחתי אפילו שכאב לי הגב וכל הכבוד לי.
סוף שבוע 29: 172 ס"מ - אומנם כל הכבוד לי כי הקפדתי להתמתח תוך כדי המחלה אבל הגוף עדיין מכווץ ורואים את זה בשטח. לא נורא, תכף אני אחלים ואשלים.
סוף שבוע 30: 174 ס"מ - אוקי, חזרנו לעניינים.
סוף שבוע 31: 174 ס"מ - נראה ששוב יש לנו משוכה לעבור פה, צריך לחשוב איך לשפר את התרגיל שוב.
סוף שבוע 32: 174.5 ס"מ - אני ראיתי 175, אבל אוליביה התעקשה שזה 174, אז אנחנו נעשה ממוצע.
סוף שבוע 33: הילה תחזור לעדכן בשבוע הבא.
סוף שבוע 34: 176 ס"מ - אה יפה, הייתי בטוחה שעם כל הבת מצווה והחולי אני לא אתקדם. כל הכבוד לי!
סוף שבוע 35: 175 ס"מ - אני מרגישה מכווצת יותר בחורף, הקור הזה לא מוציא ממני את הגמישות שאני רוצה.
סוף שבוע 36: 175 ס"מ. שוב. טוב עם הכאבי גב של השבוע האחרון מזל שלא חזרתי אחורה.
סוף שבוע 37: 175 ס"מ. אין לי סיבות, לא נמתחתי מספיק השבוע כי קרררררר ליייייי.
סוף שבוע 38: 176 ס"מ. או, אז השבוע עשיתי מעשה חכם ובזמן שאני ואוליביה ביקרנו את תות המורה לריקוד שלי והבייבי המתוק והטרי שלה, יותם - ביקשתי ממנה להסתכל על המתיחות שלי ולתת לי קצת טיפים. והנה, הטיפים שלה היו מאוד מועילים! כבר רואים תוצאות ואמן זה ימשיך ככה. אין כמו עצות של אנשי מקצוע.
סוף שבוע 39: 177 ס"מ - נראה שתות יודעת על מה היא מדברת!
סוף שבוע 40: 177 ס"מ - טוב, הגעתי לשלב שקשה לי למדוד לעצמי לבד כי הידיים שלי לא מגיעות, אולי צריך מתיחות גם שם.
סוף שבוע 41: 178 ס"מ - הו, היעד כ"כ קרוב כבר! מעניין אם אחריו אני אמשיך ליעד הבא.
סוף שבוע 42: 179 ס"מ - יאאאא אולי שבוע הבא יהיה השבוע הגדול של ההגעה ליעד!!! בחיי שאני לא יודעת אם להמשיך, מצד אחד הפיסוק עוד רחוק מלהיות 180 מעלות, מצד שני חלאס, כבר כמעט שנה על הדבר הזה… מה דעתך?
סוף שבוע 43: 179 ס"מ, אני מודה שמהפחד שאני אצטרך לקבל החלטות השבוע התמתחתי פחות פעמים מבד"כ. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.
סוף שבוע 44: 179.5 ס"מ - כן כן, טרם הגענו ליעד, גם אני התעצבנתי.
סוף שבוע 45: 180 ס"מ - בשעה טובה! ובכן, האמת שחשבתי לסיים את האתגר הזה פה אבל אז, ברביעי בערב, קרה מאורע ששינה את דעתי והחלטתי להמשיך. אולי אספר לך על זה מתישהו.
סוף שבוע 46: 180 ס"מ. טוב כנראה שהוא צריך להתייצב קצת לפני שהוא ממשיך לצמוח עם כל המוטיבציה הזו.

יעד מס 1: 170 ס"מ​
​יעד מס 2: 180 ס"מ ​
יעד מס 3: 190 ס"מ

לינקים ותופינים

📃 מעניין אותך לדעת מה אני עושה בימים אלו? הכנתי מסמך מיוחד שיתעדכן מדי פעם פה.

🤖 לא ברור לך אם הקרצוץ יתאים לך? רבוטה תשמח לבחון אותך.

👓 קשה לך בלעדי באמצע השבוע? רוצה שאהיה שם איתך? יש לי מתנה בשבילך!​

​

​לקריאה נוחה בדפדפן​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.
שאני אעבוד בשבת? חלילה.

אבל אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯