​

הו, שלום לך,

אימצתי ספסל.
ספסל ספציפי.
קבוע.
שאני יושבת עליו לפני שאני אוספת את אוליביה מבית ספר.

כבר שבועיים שהספסל ואני מבלים יחד.
​אני יושבת לקרצץ והוא דואג שלא יהיה לי משעמם.
​בכל פעם שאני מגיעה, הספסל מכין לי הפתעות.
פעם שקית זבל.
פעם שקית עם אוכל ריחני שמישהו שכח.
פעם איש אחר, שברוב חוצפתו יושב על הספסל שלי ומשחק בפלאפון שלו.
ואז, יום אחד, הספסל השאיר לי מפתח.
לא סתם מפתח משעמם, אלא בצבע ירוק זוהר.

חשבתי לעצמי כמה נחמד מצד מי שמצא אותו ושם על הספסל שיהיה קל למצוא.
​גם חשבתי שבטח מחר הוא לא יהיה כי מישהו יקח אותו.
​אבל גם כשחזרתי למחרת המפתח עדיין היה שם. ואז כבר חשבתי איזה באסה זה למי שאיבד את המפתח. ואולי הוא לא זוכר איפה הוא איבד אותו.
וגם ביום שאחריו.
וגם כמה ימים אחר כך.

וככה ישבתי לי וקרצצתי ליד המפתח, כשאני חושבת על כל מיני סיטואציות שהיו עלולות לקרות למי שאיבד את המפתח.
אולי הוא בסך הכל יצא לטיול עם הכלב והוא התיישב על הספסל רגע כדי לבדוק משהו בנעל והניח את המפתח בצד. אולי אחרי שהוא לא הצליח להיכנס הביתה הוא הלך לישון אצל חברים כי הוא לא מצא פורץ מנעולים. או הוא כן הזמין פורץ מנעולים ושילם המון כסף כשהמפתח יושב ומחכה לו פה על הספסל שלי.
מפה לשם, עבר שבוע והמפתח הפך לשכן קבוע בספסל.
כבר ציפיתי לראות אותו בכל פעם, לברך לשלום ולשבת בשתיקה.

ואז יום אחד הוא נעלם.
ככה פוף.
​ובבת אחת הסיפורים שלי התחלפו.
​בהתחלה חשבתי שאם בעל המפתח מצא אותו הוא בטח שמח נורא, למצוא מפתח אחרי שבוע זה ממש מרשים, ועוד באמצע הרחוב.
ואז חשבתי שזה לא ממש סביר באמת שהוא ימצא אותו אחרי שבוע ואולי למישהו נמאס לראות את המפתח שם והוא העיף אותו לפח.
ואז חשבתי שאולי מישהו סתם התיישב בלי לשים לב שיש שם מפתח והעיף אותו בחוסר תשומת לב. הצצתי סביב הספסל, הוא לא היה שם.

ופתאום קלטתי מה אני עושה.
​כמה סיפורים אני מספרת לעצמי על מפתח אחד קטן??
​כבר המצאתי לו בעלים והמצאתי לו סיפור שלם שקרה לפני שהוא הגיע לשם ואחרי שהוא נעלם שם ואפילו דמיינתי לי את כל האנשים שישבו לידו והיה ברור לי שאני הכי נחמדה מבינהם.
זה ברור גם לך.

ואם אני מספרת לעצמי כ"כ הרבה סיפורים על מפתח מסכן, מה אנחנו מספרים לעצמנו על דברים גדולים יותר?
כמו למשל במקרה של מקורצצת החדשה, שיום אחרי שהתחילה ביקשה לעצור את הקרצוץ לחודש בגלל עומס בעבודה. אני הנחתי לי שאולי לא היינו נחמדות מספיק בפתיחה של הקרצוץ, וקראתי את כל ההתכתבות שלנו וניסיתי להבין מה עשיתי לא בסדר. ואז היא חזרה והסתבר שבאמת היה לה עומס בעבודה (שזה מצחיק כי זה בדיוק מה שאנחנו בד"כ עוזרות איתו).
או כמו במקרה של מקורצץ שחשב שהוא לא עבר ראיון עבודה כי לקח שבועיים עד שנתנו לו תשובה. בשבועיים האלה הוא דמיין כל סיפור אפשרי, מ"המראיינת מעדיפה אישה לתפקיד" ועד שהמנכ"ל חבר של הבוס הקודם שלו שסיפר עליו משהו רע. ואז הוא קיבל תשובה חיובית.

וממש נראה לי שראש השנה הוא הזמן הנכון להתחיל לנקות את המוח מסיפורים כאלו.
או לפחות מאלו שמזיקים לנו.
כי הרבה פעמים אנחנו מקבלים החלטות על סמך הסיפורים האלו וזה יכול להזיק לנו לקבל החלטה על סמך הנחה שגוייה.

ולכן לראש השנה אאחל לך להתחיל להסתכל על החיים כמו שהם, לא כמו שהם נראים לנו בראש, לא להמציא להם סיפור נוסף כי יש להם מספיק לספר כבר מעצמם.

אני מאמינה בך!
הילה הקרציה

נ.ב ואם לא הספקת לקנות מתנה לראש השנה אז מקפיצה פה את הלהיט שלנו משנה שעברה שיהיה לך בשלוף.
​

פינת כל הכבוד לך!

"כל הכבוד לך" היא פינה שבועית בה נחגוג הצלחות של מקורצצים מאותו שבוע ונרים להם כי באמת שכל הכבוד להם!

👓 למקורצץ שפינה מראש את יום ראשון הקרוב ממשימות עבודה לרשימת קניות וסידורים שאישתו הכינה לו כי הם מארחים בחג הלוואי על כולנו.
👓 למקורצצת שסיימה פרוייקט שבועיים לפני הדד ליין ועכשיו יכולה לנוח ולהיות בחופש. אם רוצים מצליחים דברים מופלאים.
​

שומרי שבת? הניוזלטר כשר! נכתב ומתוזמן מראש בימי חול.

אם תיבת המייל שלך זקוקה למהדרין אפשר ללחוץ פה ואוודא שהניוזלטר יגיע במוצ"ש.

🕯🕯

​לקריאה נוחה בדפדפן​